רע"א 6704/20 מזל לוי נ. שולמית גדסי

1.

המבקשת ברע"א 7695/20 (המשיבה 1 ברע"א 6704/20, להלן: גדסי ) הלוותה כספים לפנחס לוי (שבינתיים נפטר; להלן: לוי . יורשיו הם המבקשים והמשיבים 4-2 ברע"א 6704/20 והמשיבים ברע"א 7695/20; להלן: היורשים ): 380,000 ש"ח בשנת 1995 ו-151,890 ש"ח בסך הכול בהזדמנויות שונות בשנת 1998. ההלוואות נשאו ריבית של 21.5%. לוי נתן לגדסי המחאת ביטחון להבטחת פירעון ההלוואה הראשונה והחזיר לה במהלך השנים חלק מהכספים. גדסי הגישה הליך הוצאה לפועל ותביעה שטרית נגד גדסי, וקיבלה בהם סכומי כסף שונים. בשנת 2008 הגישה גדסי את התובענה נושא הבקשות שלפניי, ובה דרשה לקבל 2,500,000 ש"ח שלוי היה חייב לה, לטענתה. לאחר התפתחויות דיוניות שונות הסכימו הצדדים על סכומי ההלוואות, פירעונן ומועדיהם; ועל כך שנדרש להכריע בשתי שאלות: האם לצורך חישוב הריבית יש להוסיף בכל שנה לקרן את סכום הריבית מהשנה החולפת (להלן: שאלת הריבית ); האם כספים שגדסי קיבלה בהליכי ההוצאה לפועל ייזקפו לזכותה ביום הגיעם לכונס הנכסים או במועד שהעביר אותם אליה (להלן: שאלת ההוצל"פ ). ביום 21.7.2016 דחה בית המשפט את בקשת היורשים לחזור בהם מההסכמות, ובית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) דחה ביום 13.9.2016 בקשת רשות לערער על כך. עוד הוסכם על הצדדים שרואה חשבון מוסכם מטעם בית המשפט יחשב את סכומי החוב בהתאם להסכמות הצדדים ולאפשרויות השונות להכריע בשאלת הריבית ובשאלת ההוצל"פ, כך שפסק הדין יהיה על סך התוצאה הרלוונטית (במהלך ניהול ההליכים שוחרר רואה החשבון הראשון, והשני הלך לעולמו והוחלף בשלישי. לשם הנוחות אתייחס לכולם כאל רואה חשבון אחד. מכלול ההסכמות להלן: ההסדר הדיוני ).

2.

ביום 18.4.2017 נתן בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ר' פלג ) פסק דין חלקי בתובענה. בשאלת הריבית נקבע כי גדסי לא הוכיחה שהוסכם להוסיף אחת לשנה את הריבית לקרן: במסמכים שהציגה לא נאמר דבר על הריבית על ההלוואות; היא הגישה את התובענה בשיהוי ובחוסר תום לב (נוכח המצב הרפואי של לוי באותה עת), ודי בכך לדחות את טענתה; גם אם, כטענתה שלא הוכחה, ההלוואות היו "בהתאם לתנאי הבנק" שהלווה ללוי כספים, תנאים אלה לא הוכחו; ואפשר שבתביעה השטרית נוצר השתק פלוגתה לחובת גדסי בסוגיה זו. גם בשאלת ההוצל"פ הכריע בית משפט השלום לטובת היורשים. נקבע כי כשהגיעו הכספים לידי כונס הנכסים, הם יצאו מידי לוי, ולכן יש לראות בכך תשלום החוב; הכונס היה רשאי להשקיע את הכספים עבור גדסי מאותו מועד; בנסיבות העניין לא צודק לחייב את היורשים לשלם לגדסי ריבית שנתית גבוהה גם לאחר שהכספים הופקדו אצל כונס הנכסים. בהוראת בית המשפט הגיש רואה החשבון חוות דעת מתוקנת, ועל בסיסה ניתן ביום 21.6.2019 פסק דין משלים. היורשים חויבו לשלם לגדסי 947,841 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התובענה ועד ליום 1.10.2013, אז בוטל פסק דין קודם שניתן בהיעדר הגנה; והסכום המצטבר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.2013 ועד ליום מתן פסק הדין.

3.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין. ביום 29.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים ע' כהן , ח' קיציס ו א' גורמן ) את הערעור של גדסי ואת עיקר ערעורי היורשים. אשר לערעור של גדסי, בשאלת הריבית נקבע כי לא הוכח שהוסכמה ריבית שמצטרפת לקרן, וכי השיהוי בהגשת התביעה פגע ביכולת היורשים להתגונן – ועל כן אין להתערב במסקנת בית משפט השלום. בשאלת ההוצל"פ נקבע שתשלום לכונס הנכסים כמוהו כתשלום למשיבה, וצוין שאין לפגוע בלוי רק משום שכונס הנכסים – בא כוח גדסי – בחר לעכב בידיו את הכספים. גדסי טענה גם שרואה החשבון חישב סכומים עד ליום הגשת התובענה, בניגוד לקביעת ההסדר הדיוני שהחישוב ייערך עד ליום עריכת חוות הדעת. נקבע שבהסדר הדיוני לא נשללה הסמכות של בית המשפט לקבוע את מתווה החישוב המדויק; שגדסי הסכימה, כך "דומה", לאחר מכן לחישוב עד ליום הגשת התובענה; ושיש להתחשב בחוסר תום הלב של גדסי בעניין מועד הגשת התובענה ובעניין ניהולה.

היורשים הגישו שני ערעורים: המבקשים ברע"א 6704/20 (המשיבים 6-1 ברע"א 7695/20; להלן: יורשי לוי ) הגישו ערעור עצמאי. בית המשפט המחוזי דחה את השגתם על כך שלא בוטל ההסדר הדיוני: פתיחת ההליך מחדש באותו שלב הייתה גורמת לעינוי דין של ממש, ואין תמיכה לטענה העובדתית שלשמה התבקש לבטל את ההסדר הדיוני. עוד נקבע שלא היה צורך לדון בטענות הגנה שלא נכללו בהסדר הדיוני, מפני שהיורשים ויתרו בו עליהן למעשה ומפני שאין בהן ממש לגופן. בית המשפט המחוזי מצא שעל אף השיהוי בהגשת התביעה הצליחה גדסי להוכיח את קיום ההלוואה ואת גובה הריבית. כמו כן, נדחתה טענת היורשים שלפיה הריבית מנוגדת לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק אשראי הוגן ): ספק אם הוא חל עליה, וממילא לא הוכח שהריבית כאן לא חוקית. בית המשפט דחה גם את הטענה שאת התשלומים ששולמו לגדסי יש לזקוף תחילה על חשבון הקרן; צוין שסעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מורה לזקוף אותם על חשבון הריבית תחילה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בצדק הורה בית משפט השלום להוסיף ריבית והצמדה לתשלומי הריבית שלא שולמו, מאחר שלוי השתמש בהם ומאחר ששערוך סכומם ישיב את המצב לקדמותו וישמר את ערך הסכום שמגיע לגדסי. בית המשפט המחוזי מצא להתערב בעניין אחד. רואה החשבון הוסיף להוצאות כינוס הנכסים ולשכר הכונס (וכפי שהובהר בהחלטה מיום 21.9.2020, גם לשכר טרחת עורך דין בתיק ההוצאה לפועל; להלן: החלטת ההבהרה ) את הריבית שנקבעה להלוואה. היה עליו להוסיף ריבית לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, והתיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך חישוב מחדש של החוב.

המשיבים 4-2 ברע"א 6704/20 (המשיבים 9-7 ברע"א 7695/20) הגישו ערעור שכנגד על ערעור גדסי. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתם שהיורשים חבים ביניהם בתשלום לפי חלקם בעיזבון.

4.

מכאן הבקשות ההדדיות שלפניי לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לאחר שיורשי לוי הגישו את בקשתם, הם ביקשו "להתלות" את הטיפול בה עד לאחר ההחלטה המשלימה של בית משפט השלום, וביום 28.10.2020 הוריתי כמבוקש. בעקבות זאת ביקשה גם גדסי להתלות את הטיפול בבקשתה עד לאותו מועד, וביום 16.11.2020 הוריתי כמבוקש.

ביום 16.4.2021 נתן בית משפט השלום פסק דין חדש בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי. רואה החשבון ערך שני תחשיבים: אחד לפי מה שנקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ולדרך החישוב בחוות הדעת הקודמת; שני לפי העקרונות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובתיקון חוות הדעת הקודמת כך שהתשלומים ייזקפו תחילה על חשבון הפרשי ההצמדה על הריבית ואחר כך על חשבון הקרן. בית משפט השלום קבע שהחישוב המתאים הוא השני, ועל בסיסו הורה ליורשים – כל אחד לפי חלקו בעיזבון – לשלם לגדסי 930,539 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התובענה ועד ליום 1.10.2013; והסכום המצטבר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.2013 ועד ליום מתן פסק הדין.

5.

בעקבות זאת הודיעו יורשי לוי שבכוונתם לערער על פסק דין זה, וביקשו להתלות את הדיון בבקשתם לרשות לערער עד לאחר ההכרעה בערעורם. גדסי מתנגדת לבקשה זו; נוסף על כך, היא עומדת על בקשתה לרשות לערער. החלטתי לדחות את הבקשה להתלות את הדיון פעם נוספת. כפי שציינה גדסי בתגובתה, הסוגיות שמתעוררות בבקשת הרשות לערער של יורשי לוי שונות מאלו שבפסק הדין החדש של בית משפט השלום. נוכח הזמן שחלף מאז הגשת בקשת הרשות לערער (23.9.2020), מצאתי שאין עילה לעכב את המשך הטיפול בה. אדון כעת בבקשות הרשות לערער.

6.

יורשי לוי טוענים שלא היה מקום לחייב אותם בריבית ובהצמדה על תשלומי הריבית שלא שולמו. לגישתם, לא ניתן נימוק מיוחד לכך שהמועד הוקדם מיום היווצרות עילת התביעה; הימנעות מחיוב כאמור תביא לכך שלוי פרע את כל חובו לגדסי; ויש להבחין בין ההלוואות לעניין מועד גביית הריבית. עוד נטען שהריבית על ההלוואה מנוגדת למדיניות שיפוטית ולחוק אשראי הוגן, ולכן יש להתערב בה. יורשי לוי מבקשים גם לבטל הסכמות דיוניות שלהם במהלך הדיון בבית משפט השלום.

גדסי טוענת שלא היה מקום לחרוג מהסכמת הצדדים בנוגע למועד חישוב הסכומים, ושלא הסכימה לחישוב חלופי. היא מוסיפה שהחלטת ההבהרה לא עסקה בתיקון טעות סופר, אלא שינתה שינוי מהותי את פסק הדין שבית המשפט המחוזי נתן, ולכן לא הייתה סמכות לתיתה. בשאלת הריבית נטען שהוכח כי יש לצרף את הריבית לקרן, וששיקולי צדק תומכים במסקנה זו. עוד מבקשת גדסי להתערב בהכרעה בשאלת ההוצל"פ, משום שכונס הנכסים פועל מטעם בית המשפט, ומשום שלוי הוא שגרם לעיכוב העברת הכספים אליה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשות הרשות לערער ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה שדינן להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין. מובן שאיני מביע עמדה בדבר פסק הדין של בית משפט השלום מיום 16.4.2021.

הבקשות נדחות אפוא. מאחר שלא התבקשו תשובות, יישא כל צד בהוצאותיו.