רע"א 6717/13 שרה רייכמן נ. שמואל רייכמן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך ) בפש"ר 32006-03-10 מיום 19.8.2013 בגדרה הוחלט על מימוש דירת מגורים.

עיקרי העובדות

1.

לפני בית המשפט המחוזי הונחו שתי בקשות; האחת, בקשת בנק כרמל-איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ להתיר לו בתור נושה מובטח לנקוט בהליכי מימוש דירת החייב משום שהחייב ואשתו (להלן: המבקשת ) לא עמדו בפרעון חובם כלפיו. השנייה, בקשת המבקשת לקבל היתר להגשת תובענה לסעד הצהרתי בבית המשפט לענייני משפחה באשר לזכויותיה בדירת המגורים שבה היא מתגוררת עם החייב וילדיהם המשותפים. לטענת המבקשת, זכויותיה הבלעדיות בדירה נובעות מכוח הסכם ממון מיום 13.9.2000 אשר אושר בבית המשפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו הועברו לה כל הזכויות בדירת המגורים.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הבנק וקבע כי הדרך המתאימה למימוש דירת המגורים של החייב והמבקשת היא במסגרת הליכי פשיטת רגל באמצעות המנהל המיוחד, ולא על דרך של מימוש במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בית המשפט ציין כי אמנם מימוש בהליכי פשיטת רגל מחייב בירור מקדמי בשאלת זכויותיה של המבקשת בנכס, וזה יאריך את ההליכים. יחד עם זאת, יש להעדיף בנסיבות העניין את מימוש הדירה במסגרת זו, בשל העובדה כי החייב והמבקשת יהיו זכאים לדיור חלופי, מה שאין כן אם מימוש הדירה יֵעשה בהליכי הוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי הוסיף כי העובדה שחובם של החייב והמבקשת לבנק עומד על סכום בשיעור נמוך בהרבה משווי דירת המגורים, גם זו סיבה לבכּר הליכי מימוש שייעשו על-ידי גורם ניטראלי, בהליכי פשיטת רגל, כדי למנוע מימוש שלא יֵטיב עם שאר הנושים. בית המשפט המחוזי ציין כי לצורך איזון ראוי בין זכויות הצדדים יש להורות על מימוש מהיר של דירת המגורים בהליכי פשיטת רגל, תוך מתן הוראה למנהל המיוחד 'לכסות' במהירות וללא דיחוי את החוב לבנק. בית המשפט המחוזי דחה גם את בקשת המבקשת, בציינוֹ כי אין הצדקה לעשות את הבירור בבית המשפט לענייני משפחה. החייב נמצא בהליכי פשיטת רגל כשחתם עם המבקשת על הסכם הממון. על פני הדברים לא נראה כי למבקשת זכויות בלעדיות בנכס המגורים. רישום הזכויות בנכס הוא על שם החייב, חרף האמור בהסכם הממון. בני הזוג עודם נשואים, חולקים יחד אותו מדור, והחייב משתתף בהוצאות המחיה, בהיותו דייר בדירת המגורים. בית המשפט הוסיף כי ככלל בית המשפט המוסמך לדון בבקשה של נאמן לביטול הענקה הוא בית המשפט של פשיטת רגל. המבקשת טרם הגישה את בקשתה בבית המשפט לענייני משפחה, וכלל השיקולים תומכים בכך ששאלת זכויותיה תידון בבית משפט של חדלות פרעון. על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפנַי.

עיקרי בקשת רשות הערעור

3.

לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה כשהורה על מימוש מהיר של דירת המגורים מבלי שיתבררו זכויותיה בנכס. לטענת המבקשת, אין לחייב חלק ונחלה בנכס. המבקשת ציינה כי לצורך רכישת דירת המגורים נטלו בשעתו היא והחייב שתי הלוואות משכנתא, כך שרכישת הדירה מומנה במשכנתא מלאה. בהמשך, ומשנקלע החייב לחובות, ערכו בני-הזוג הסכם ממון, במסגרתו הסדירו את זכויותיהם הממוניות. בהסכם זה, אשר אושר בבית משפט, נקבע כי המבקשת תשא בחוב המשכנתא בתמורה לכך שכל הזכויות הנצברות עם השנים מהדירה, יהיו שלה באופן בלעדי. על יסוד האמור ביקשה המבקשת היתר לפנות לבית משפט לענייני משפחה בבקשה למתן סעד הצהרתי שייקבע כי הדירה היא בבעלותה הבלעדית. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה כשניגש לבחון תחילה איזה הליך מתאים לצורך מימוש דירת המגורים מבלי שערך דיון מקדים בשאלה האם לחייב יש זכויות כלשהן בנכס. המבקשת הוסיפה כי הגיעה להסדר פרעון חובות עם הבנק. היא פורעת את חובה בתשלומים מידי חודש בחודשו, וסכום החוב כיום עומד על סך של 50,000 ₪ בלבד. המועד הסופי לסילוק החוב הוא בחודש אוגוסט 2014, ומשכך טרם בשלו התנאים לכך שהבנק יבקש את מימוש דירת המגורים כנושה מובטח. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, אין מקום להורות על מימוש מהיר של דירת המגורים. עוד טענה המבקשת כי המנהל המיוחד כלל לא הגיש בקשה לביטול ההענקה שהוענקה לה במסגרת הסכם הממון, ואין להתיר את המימוש בטרם יובהרו זכויותיה בנכס.

עיקרי טענות המשיבים

4.

המנהל המיוחד התנגד לבקשה. לטענתו, יש להבחין בין החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה אשר נגעה לבנק, לבין ההחלטה אשר נוגעת לבקשת המבקשת. ההחלטה להורות על מימוש דירת המגורים בהליכי פשיטת רגל על-ידי המנהל המיוחד היא מוצדקת. הבנק לא ערער על קביעה זו והיא הפכה חלוטה. בכל הנוגע לבקשת המבקשת, המנהל המיוחד שב וציין כי אין פגם בקביעה לפיה הערכאה המוסמכת לדון בשאלת הסכם הממון בין המבקשת והחייב היא בית משפט של פשיטת רגל. המנהל המיוחד הוסיף כי במועד אישור הסכם הממון בבית המשפט לענייני משפחה, החייב היה מצוי בהליכי פשיטת רגל ועל כן ההסכם אינו תקף. עוד טען המנהל המיוחד, כי הסכם הממון לא בוצע בפועל; החייב והמבקשת מתגוררים יחדיו בדירה, והרישום לא הועבר על-שם המבקשת. אין מקום בנסיבות העניין להעביר את הבירור לבית המשפט לענייני משפחה. המבקשת והחייב העלימו בחוסר תום לב מבית המשפט לענייני משפחה את העובדה שהחייב נמצא בהליכי פשיטת רגל, והמקום הראוי לדון בהיקף זכויותיו של החייב הוא בבית משפט של פשיטת רגל. לסיום ציין המנהל המיוחד כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה מימוש הנכס יבוצע "במימוש מהיר ככל הניתן" אין משמעו כי מימוש הנכס יעשה תוך "דילוג" על בירורן של שאלות נדרשות. לדברי המנהל המיוחד, "ככל שתידרש הכרעה לגופה בעניין שאלת זכויות הצדדים בנכס בקשר עם הסכם הממון, אזי יגיש הח"מ בקשה מתאימה לביהמ"ש של פשט"ר, בסד זמנים מוקדם ככל הניתן ע"מ לממש את האיזון הנדרש ע"פ החלטת ביהמ"ש ואת החלטתו בדבר מימוש מהיר במידת האפשר" .

5.

כונס הנכסים הרשמי התנגד גם הוא לבקשה. לדבריו, החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הבנק למימוש עצמי של דירת המגורים, וקביעתו כי המימוש יתבצע על-ידי המנהל המיוחד בתיק פשיטת הרגל בדין יסודה, ואין מקום לשנותה. החלטה זו, כאמור בדברי המנהל המיוחד, חלוטה, ואין המבקשת רשאית לערער עליה. עוד טען הכונס הרשמי כי הערכאה המתאימה לבירור הזכויות בנכס הוא בבית משפט של פשיטת רגל, ולא בבית משפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה נתן בשעתו תוקף להסכם הממון במועד שהחייב היה חדל פירעון. בנסיבות אלה, סבור הכונס הרשמי, כי שאלת בירור הזכויות בנכס היא שאלה הראויה להתברר כאמור בבית משפט של פשיטת רגל.

דיון והכרעה

6.

נתתי דעתי על נימוקי בקשת רשות הערעור ועל אֵלו שבאו בתגובה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בצדק ציינו הכונס הרשמי והמנהל המיוחד כי החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לבנק היא החלטה חלוטה. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 19.11.2013, המבקשת לא צֵרפה את הבנק כמשיב לבקשתה, בניגוד לאמור בתקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מכל מקום, נכון וראוי לעשות למימוש הנכס על-ידי בעל התפקיד במסגרת הליכי פשיטת רגל, לטובת כלל הנושים. שווי הנכס עולה עשרות מונים על שיעור החוב לבנק, ואין חשש שלא יפרע במלוא חובו. באשר לטענות המבקשת לגבי הערכאה הנכונה לבירור הזכויות בנכס, סבורני כי דינן להידחות. הערכאה המתאימה היא בית משפט של פשיטת רגל, ולא בית משפט לענייני משפחה. הסכם הממון שעליו מסתמכת המבקשת נעשה כזכור כשהחייב היה חדל פרעון; החייב והמבקשת נשואים, וממשיכים להתגורר יחדיו בדירה; הוצאות המחייה שלהם משותפות; רישום הזכויות בדירה במרשם המקרקעין עודנו נכון למועד רכישתה, חרף האמור בהסכם הממון. על רקע זה, מוצדקת החלטת בית המשפט המחוזי. העתרוּת לבקשת המבקשת, תביא לעיכוב ההליכים המשפטיים בבית משפט של פשיטת רגל, שלא לצורך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.