רע"א 6718/13 פלייט מדיקל אינווישנס נ. רואי גור

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.9.2013 (ע"ר 47564-07-13, השופטת ע' צ'רניאק ) (להלן: פסק הדין ). פסק דין זה קיבל את ערעור המשיבים על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי מיום 8.7.2013 (ת"א 23359-04-12, השופטת א' כהן ) בכל הנוגע להפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה של המבקשת לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ) ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.

ביום 17.4.2012 הגישו המשיב 1, אורי גור (להלן: גור ) והמשיבה 2, איון פתרונות ממוחשבים בע"מ (להלן: איון ) תביעה על סך של 3,394,160 שקל כנגד המבקשת, חברת פלייט מדיקל אינווישנס בע"מ, בטענה כי האחרונה הפרה באופן יסודי את ההסכם שנחתם בין הצדדים בהתייחס לפיתוח מכשור רפואי. המבקשת מצידה הגישה תביעה שכנגד נגד המשיבים על סך של 3,951,212 שקל, בגין הנזקים שהם גרמו לה לטענתה.

3.

ביום 20.5.2013 המבקשת הגישה בקשה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה במקרה שבו תידחה התביעה שהגישו נגדה המשיבים, בסך שלא יפחת מחצי מיליון שקל. המבקשת טענה בהקשר זה כי חובת הפקדת הערובה המתייחסת לחברה בערבון מוגבל כקביעתה בסעיף 353א לחוק החברות חלה בענייננו ביתר שאת, כיוון שגור אינו מתגורר בישראל מזה שנים רבות, ואיון, שהיא חברה פרטית הנמצאת בשליטתו של גור, אמנם מאוגדת בישראל אך אינה פעילה בארץ ובכתובתה הרשמית המופיעה ברשם החברות אין מענה. הבקשה נדונה בפני השופטת כהן , רשמת בית המשפט קמא. הרשמת ציינה בהחלטתה כי כאשר מדובר בחברה בערבון מוגבל, נוטים בתי המשפט לחייב בהפקדת ערובה יותר מאשר במקרים שבהם מדובר בתובע בשר ודם. היא הוסיפה וקבעה בהקשר זה כי מהמסמכים שאותם הגישה איון לא ניתן לקבוע דבר בנוגע לאיתנותה הפיננסית, ולפיכך ציינה כי היא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנה אם התביעה תידחה. בהתייחס לגור נקבע בהחלטה כי הוא מתגורר כיום בארצות הברית ולמרות זאת לא ציין מהו מענו העדכני בחו"ל, ובנסיבות אלה אין די בכך שציין כתובת של קרובת משפחה בישראל. לפיכך, היא הורתה כי גם גור יחוב בהפקדת ערובה. בסיכומו של דבר, נקבע בהחלטה זו כי הן גור והן איון יפקידו, כל אחד, במזומן או בערבות בנקאית בסך של 150,000 שקל לשם הבטחת הוצאותיה של המבקשת.

4.

המשיבים ערערו על החלטה זו ובית המשפט קמא קיבל את הערעור. השופטת צ'רניאק ציינה כי ההחלטה לא נתנה משקל לסיכויי התובענה שהגישו המשיבים, וכן שהמבקשת אינה טוענת כי עד היום לא שולמו לה הוצאות שנפסקו לחובת המשיבים. בהתייחס לגור, ציינה השופטת צ'רניאק

כי מן התצהיר שהגיש לבית המשפט קמא עולה כי עיקר רכושו, ובכלל זאת תיק השקעות בשווי של למעלה מ-1,750,000 שקל, נמצא בישראל, ובנסיבות אלה העובדה שהמבקשת נמנעה מלחקור אותו על יכולתו הכלכלית אומרת "דרשני". השופטת צ'רניאק

קבעה עוד כי גור זמין למבקשת בכל עת באמצעות כתובתו הישראלית, ולפיכך הורתה על ביטול חיובו בהפקדת ערובה. בהתייחס לאיון, קבעה השופטת צ'רניאק כי תצהירו של גור כלל תשתית עובדתית מספקת לצורך הוכחת איתנותה של איון, שהוא כאמור בעל השליטה בה, וציינה כי המבקשת נמנעה מלחקור את גור גם בהתייחס לנקודה זו. השופטת צ'רניאק

ציינה עוד כי גור הצהיר לא רק כי איון סולבנטית, אלא גם כי היא מחזיקה במניות המבקשת עצמה – עובדה שלא הובאה לידיעת השופטת כהן בידי המבקשת. כן ציינה השופטת צ'רניאק

כי המבקשת נמנעה מלזמן את רואה החשבון גיל הלוי גולד החתום על המסמכים שצורפו לתצהירו של גור. לפיכך, הורתה השופטת צ'רניאק גם על ביטול חיובה של איון בהפקדת ערובה. בשולי הדברים, הורתה השופטת צ'רניאק , בהסכמתו של גור, כי כתובתו בארצות הברית תומצא באופן מיידי למבקשת.

5.

במסגרת הבקשה דנן, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בכך שהסתמך בפסק דינו על טענות המשיבים בנוגע לנכסיהם, והתעלם מכך שהמשיבים כלל לא הציגו ראיות בנוגע למצבת החובות וההתחייבויות שלהם, כך שלא ניתן לקבוע דבר ביחס ליכולת הפירעון שלהם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט קמא הפך למעשה את נטל ההוכחה הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, ובמקום לדרוש מאיון להוכיח את יכולת הפירעון שלה, הוא דרש מהמבקשת להוכיח כי איון נעדרת יכולת פירעון. המבקשת טוענת גם כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מהעובדה שגור אינו מתגורר בישראל למעלה מחמש שנים ואין לו כתובת רשמית בארץ. לפיכך, עותרת המבקשת לכך שבית משפט זה יבטל את פסק הדין, וישיב את ההחלטה שהתקבלה על-ידי הרשמת על מכונה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ככלל, אני סבורה כי לבקשת רשות ערעור המתייחסת לפסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה של רשם בית המשפט המחוזי יש להתייחס כאל בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 299/13 אס אב בניין יזמות השקעות ופיתוח בע"מ נ' אלמליח , בפסקה 6 (12.2.2013)). ככזו, יחולו עליה המבחנים המחמירים שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)), קרי רשות ערעור תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה. אכן, נשמעו גם דעות שונות בהתייחס לשאלת המבחנים שיחולו על בקשת רשות ערעור במקרים אלה, אך דומה כי הגישה לפיה יחולו עליהם מבחני הלכת חניון חיפה היא הרווחת כיום בבית משפט זה (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

224 (2012)).

7.

הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה כללית, והמבקשת למעשה כלל אינה טוענת לכך. כמו כן, לא התרשמתי כי למבקשת נגרם עיוות דין. יצוין בהקשר זה כי מושא הבקשה הוא החלטת ביניים, אשר מידת ההתערבות בה ב"גלגול שלישי" היא מצומצמת במיוחד (ראו למשל: רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited

נ' Albany Park Limited , בפסקה 2(ב) (18.8.2005)). לא מצאתי מקום לחרוג מכלל זה בענייננו. כידוע, סעיף 353א לחוק החברות מקים חזקה לפיה חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד ערובה להוצאות, אך חזקה זו ניתנת לסתירה מקום בו החברה מוכיחה כי תוכל לשלם את ההוצאות שייפסקו לחובתה אם תדחה תביעתה, או כאשר בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה. על כן, לבית המשפט הדן בבקשה המוגשת לפי סעיף 353א נתון שיקול דעת (ראו למשל: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר , בפסקה 6 (13.7.2008)). בענייננו, בית המשפט קמא קבע כי אין מקום לחייב את איון בהפקדת ערובה, ולא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו במסגרת הדיונית שבפני, בגדרי "גלגול שלישי".

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.