בר"מ 7710/15 מנהל העזבון הרצל מקיאן נ. עיריית יבנה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 21.10.2015 (ע"ר 20701-04-15, השופט י' שינמן ). בית המשפט המחוזי הורה למבקש לשלם בתוך 60 ימים אגרה בגין העתירה המינהלית שהגיש, ולא – עתירתו תימחק. פסק הדין ניתן בערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי, השופט צ' ויצמן , שביום 2.2.2015 דחה את הבקשה לפטור מאגרה שהגיש המבקש (במסגרת עת"ם 1297-08-14).

רקע והליכים קודמים

2.ביום 3.8.2014 הגיש המבקש, מנהל עיזבונה של המנוחה מחנייאן אקבאל (להלן: המנוחה ), עתירה מינהלית בשם העיזבון לבית המשפט המחוזי, שנסבה על ביטולם של חיובי ארנונה שהטילה עיריית יבנה, המשיבה 1, על המנוחה. בו ביום המבקש הגיש בקשת פטור מתשלום אגרה בגין הגשת העתירה. בקשה זו נדחתה על-ידי רשם בית המשפט המחוזי, שקבע כי חסרים בה פרטים רבים וכי היא אינה פורשת תמונה מלאה על מצבו הכלכלי של העיזבון, כך שלא ניתן לקבוע כי אין ביכולתו לשאת בתשלום האגרה. לפנים משורת הדין, ניתנה למבקש אורכה לתשלום האגרה עד ליום 28.2.2015.

3.ביום 15.4.2015 הגיש המבקש ערעור על החלטת הרשם. ערעור זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי שקבע בעניין זה כך: "טוב עשה המערער שחזר בו מן העתירה. בנסיבות העניין ולאור בקשתו של המערער, אני מאפשר לו לשלם את האגרה תוך 60 יום מהיום. לא תשולם האגרה במלואה ובמועדה, תימחק העתירה ללא צורך בהודעה או בהתראה נוספת". יש לציין כי נראה שבדבריו של בית המשפט המחוזי נפלה טעות סופר, כך שלמעשה הם התייחסו לחזרתו של המבקש מן הערעור .

בקשת רשות הערעור והתפתחויות נוספות

4.הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חזר בבקשה על מרבית טענותיו בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. בעיקרם של דברים, המבקש טען פעם נוספת כי יש לפטור אותו באופן מלא מתשלום אגרה במסגרת העתירה המינהלית שהגיש, נוכח מצבו הכלכלי הקשה של העיזבון וחוסר יכולתו לעמוד בתשלום זה.

5.מאחר שטענותיו של המבקש אינן עולות לכאורה בקנה אחד עם פסק הדין מושא הבקשה, שבו צוין כאמור במפורש כי חזר בו מן הערעור על ההחלטה שלא ליתן לו פטור מאגרה, הוריתי למבקש להודיע האם הוא עומד על הבקשה, ואם כן – כיצד היא מתיישבת עם האמור בפסק הדין.

6.ביום 15.3.2016 הגיש המבקש הודעה שבה טען כי "מעולם לא וויתר על העתירה" וכי "לא הוא אמר את הדברים הללו לבית המשפט". המבקש הוסיף כי בדיון המקדמי היו אלמנטים משפטיים שלא הבין, וכן כי מפרוטוקול הדיון אף עולה שלא ביקש לסגת מן הערעור.

דיון והכרעה

7.לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

8.הבקשה לפטור מאגרה נבחנה כבר על-ידי שתי ערכאות – בהחלטתו של רשם בית המשפט המחוזי ובערעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. על כן, חלה על בקשת רשות הערעור דנן אמת המידה המצמצמת שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982) (ראו והשוו: רע"א 6718/13 פלייט מדיקל אינווישנס נ' גור (28.10.2013); בע"ם 1469/15 פלוני נ' פלונית , פסקה 16 (19.3.2015); רע"א 564/15 זברוב נ' קליניקה סאן , פסקה 7 (10.3.2016)). לא מצאתי כי אמת מידה זו התקיימה בענייננו.

9.ספק בעיניי אם אכן, כטענת המבקש, הוא לא חזר בו מערעורו לבית המשפט המחוזי. זאת, בשים לב לכך שאין לסוגיה זו התייחסות של ממש בבקשה לרשות ערעור. טענותיו של המבקש בעניין זה הוזכרו רק בהודעה המשלימה שהגיש. מכל מקום, אף אם אניח לטובת המבקש כי אכן נפלה אי הבנה בדיון מיום 21.10.2015, אין הצדקה ליתן לו רשות לערעור נוסף לבית משפט זה. הטענות שמעלה המבקש נעוצות כולן בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, והוא אף אינו טוען לקיומה של שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין חמור, בין היתר בשים לב לכך שלפנים משורת הדין הוענקה לו פעמיים אורכה לתשלום האגרה.

10.בשולי הדברים, אעיר, כי נוכח הצהרותיו של המבקש לפיהן התקשה להבין את ההליך המשפטי ובשים לב לאמור בהחלטתו של רשם בית המשפט המחוזי, יתכן שראוי בנסיבות העניין לשקול פניה לאגף לסיוע משפטי או לגורם אחר לשם סיוע בניהול התיק העיקרי, על-פי הצורך.

11.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.