רע"א 6729/13 iinternt inc נ. avr communication

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ת ב' טאובר ) בהפ"ב 35320-11-12 מיום 22.7.2013 ועל החלטתו מיום 21.7.2013, במסגרתם דחה בית המשפט את בקשתה להפחית את סכום הערובה שחויבה להפקיד ודחה את בקשתה לביטול פסק הבוררות.

רקע והליכים קודמים

1.

בין המבקשת לבין המשיבות התגלע סכסוך שאת קורותיו פירטתי בהחלטות קודמות שנתתי במסגרת שרשרת ההתדיינויות ביניהן. ביום 19.11.2012 הגישו המשיבות בקשה לאישור פסק הבוררות שניתן על ידי השופט (בדימ') חנוך אריאל, על כל תיקוניו [אשר בקשה לביטולו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור על פסק דינו נדחתה בהחלטתי מיום 9.9.2012 במסגרת רע"א 4757/12 (להלן: פסק הבוררות )]. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות וביום 8.4.2013 התקבלה בקשת המשיבות לחייבה בהפקדת ערובה בסכום השווה ל-2,500,000$. בפסק דיני מיום 19.6.2013 במסגרת רע"א 3482/13 הוריתי על הפחתת סכום הערובה לסך 1,000,000$ (להלן: בקשת רשות הערעור הקודמת ). המבקשת לא הפקידה גם את הסכום המופחת וביום 21.7.2013 הגישה בקשה לביטול או להפחתת הערובה בטענה שאין ברשותה כספים מספיקים לשם כך.

החלטתו ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לביטול או להפחתה של הערובה. בית המשפט ציין כי סוגיית סכום הערובה נדונה בהרחבה גם לפניו וגם לפני בית משפט זה, וכי נקבע ב פסק דין חלוט כי על המבקשת להפקיד סכום בשווי 1,000,000$ וכן התחייבות בלתי מותנית למלא אחר הוראות פסק הבוררות ככל שבקשת הביטול תידחה. בית המשפט ציין כי הקשיים שמעלה המבקשת בגיוס סכום הערובה אינם מהווים נימוק לשינוי קביעה זו, וזאת במיוחד לאחר שסכום הערובה הופחת באופן משמעותי ולאחר שניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה בדבר יכולותיה הכספיות.

3.

בעקבות החלטה זו, נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בבקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות ודחה אותה בשל אי הפקדת הערובה על אף הוראת בית משפט זה. בית המשפט קבע כי על המבקשת לשלם למשיבות פיצוי בסכום של 2,675,000$ לפי שער הדולר היציג מיום 11.12.2011 בתוספת ריבית של 4% לשנה החל מיום 1.1.2007 והצמדה למדד החל מיום 11.12.2011; וכן שכר טרחת עורכי דין והוצאות בסך של 1,000,000 ₪ שיישא ריבית של 4% לשנה והצמדה למדד מיום 11.12.2011 ועד לתשלום בפועל בתוספת מע"מ.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני שאליה צורפה גם בקשה להוספת ראיות.

תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור

4.

המבקשת טוענת ראשית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להפחית את הערובה על רקע מצבה הכלכלי. לטענתה, לא היו לפני בית משפט זה הנתונים בדבר יכולתה הכלכלית ולכן הקביעה לפיה עליה לשלם 1,000,000$ כערובה אינה הולמת את יכולותיה. משפרסה את מצבה הכלכלי במלואו לפני בית המשפט המחוזי, טוענת המבקשת כי היה מקום להסיר מחסום דיוני זה מפניה ולאפשר לה את יומה לפניו.

5.

בכל הנוגע לדחיית בקשתה לביטול פסק הבוררות, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את הבקשה על הסף מבלי לדון בה לגופה על אף שההליך הושלם והוגשו סיכומי הצדדים. לטענתה, הועלו לפני בית המשפט טענות טובות לביטול פסק הבוררות ולכן היה מקום לדון בהן לגופן, זאת במיוחד לאחר שבית המשפט כבר קבע פעם אחת כי הנמקתו של הבורר הייתה חסרה. לטענתה, קביעה זו גורמת לה לעיוות דין המצדיק את קבלת בקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבות.

7.

רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.2010), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (6.1.2011), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (18.1.2011), פסקה 17). במקרה דנא, אינני מוצא כי התקיים עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור או כי מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

8.

כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לקבוע ערובה להבטחת זכויותיהן של המשיבות הופעלה כבר ביקורת ערעורית על ידי בית משפט זה במסגרת בקשת רשות הערעור הקודמת, כאשר קבעתי כי:

"החלטתה של השופטת טאובר על עצם חיוב המבקשת בהפקדת ערובה כתנאי להמשך הדיון בבקשת הביטול מוצדקת, מעוגנת היטב בנסיבות המקרה ואין כל עילה להתערב בה" (שם, בפסקה 6).

לכן, לא ניתן עוד, בשלב זה, לחזור ולהרהר אחרי קביעת בית המשפט לפיה הפקדת הערובה תהווה תנאי לבירור בקשת הביטול שהגישה המבקשת, וכפועל יוצא מכך, שהבקשה תידחה ככל שלא תופקד ערובה כאמור.

9.

באשר לגובה הערובה, הרי שבבקשת רשות הערעור הקודמת קבעתי כי יש להפחית אותה באופן משמעותי מסכום של 2,500,000$ לסכום של 1,000,000$, וזאת בהתחשב בצורך לאזן בין הרצון להבטיח את זכויות המשיבות לבין החשש מפני הצבת מחסום דיוני בפני המבקשת. מעיון בבקשת המבקשת להפחתת גובה הערובה ובתצהיר שצורף אליה לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות שינוי מההחלטה בדבר גובה הערובה הראוי בנסיבות העניין, ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי עצם הקשיים בגיוס הכספים העומדים בפני המבקשת אינם מהווים נימוק מספק לעניין זה.

10.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.