רע"א 6736/98 דויטש שפרה נ. בנק לאומי למשכ'

בפני בקשה לפטור מתשלום אגרה המתייחסת לבקשת רשות ערעור אשר הגישה המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי, על פיה נמחק ערעור שהגישה המבקשת על החלטת יושב ראש ההוצאה לפועל מחמת "חוסר מעש", למעשה - בשל אי הפקדת ערובה כנדרש.

הפניתי הבקשה לתגובת המשיב. המשיב ביקש להשאיר בקשה זו לשיקול דעת בית המשפט, אולם בתגובתו התייחסו לגוף הבקשה לרשות ערעור ולשאלת הפטור מהפקדת ערובה, אשר נדונה בבית המשפט המחוזי.

לשם מתן פטור מתשלום אגרה צריך שיתקיימו שני תנאים - האחד, כי המבקש נעדר יכולת כלכלית, והשני, כי ההליך מגלה עילה (תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח1987- (להלן: תקנות האגרות).

בתגובת המשיב, ממנה עולה כי המבקשת נתונה בהליכי פשיטת רגל וניתן נגדה צו כינוס נכסים, שוכנעתי כי התנאי הראשון בדבר היעדר יכולת כלכלית מתקיים. ואולם, מקריאת הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיב עולה, כי התנאי השני, בדבר קיומו של הליך המגלה עילה, אינו מתקיים.

כאמור, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן כנגד ההחלטה של בית המשפט המחוזי למחוק ערעור שהגישה המבקשת יחד עם מערערים נוספים, בשל אי הפקדת ערבון. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת להיעדר יכולת כלכלית, בשלה לא הופקד הערבון.

דא עקא, שהבקשה לרשות ערעור דנן לא הוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפטור המערערים שם מהפקדת הערבון, אלא אך על החלטת המחיקה (יש לציין, שהמבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא ליתן פטור מהפקדת ערבון, אולם הבקשה נמחקה לפי בקשתה).

בקשת רשות הערעור דנן אינה מצביעה על כל טעות של בית המשפט קמא בכך שמחק הערעור (להבדיל אולי מטענות כנגד ההחלטה שלא ליתן פטור מהפקדת ערבון). אשר על כן, לא שוכנעתי כי ההליך שמבקשת המבקשת להביא, מגלה עילה.

משלא התקיימו שני התנאים הנדרשים על פי תקנה 13 הנ"ל לתקנות האגרות, אין לי אלא לדחות הבקשה.

הבקשה נדחית.

על המבקשת לשלם את האגרה תוך חמישה-עשר ימים ממועד המצאת החלטה זו.

לאחר שתשולם האגרה יובא התיק בפני לקביעת גובה הערבון בתיק זה.