רע"א 6746/06 כרמל אולפינים בע"מ נ. אורנה רייכין

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

המבקשים הגישו (ביום 20.8.2006) בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתנה בבקשה מוסכמת למחיקת המבקשים מבקשה שהגישו משיבות 1 ו-2 (להלן – התובעות) לאישור תובענה ייצוגית. ההליך התבסס, בין היתר, על כתב אישום פלילי שהוגש כנגד המבקשים בקשר עם זיהום אויר במפרץ חיפה שעמד ביסוד התובענה הייצוגית. הבקשה המוסכמת הוגשה בהתאם להסכמה לפיה המבקשים יימחקו מהבקשה אך ישלמו לתובעות סך של 50,000 ₪ כהשתתפות בהוצאות התובעות. בהחלטתו הורה בית המשפט לצדדים להמציא תצהיר שיקיים את הוראת סעיף 18(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). כן הורה בית המשפט לפרסם הודעה בעיתונות בדבר הבקשה למחיקת המבקשים וכן להעביר העתק של החומר ליועץ המשפטי לממשלה. בבקשה לרשות ערעור טענו המבקשים כי מחיקת המבקשים אינה "הסדר פשרה בתובענה ייצוגית" עליו חלה הפרוצדורה המכבידה המפורטת בסעיף 18 לחוק תובענת ייצוגיות, אלא מ דובר ב"הסתלקות מתובענה ייצוגית" הכפופה אך ורק לאישור בית המשפט, בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות. נטען כי העובדה שהמבקשים הסכימו להשתתף בהוצאות המשפט של המשיבות 1 ו-2 אינה משנה את המצב המשפטי ואינה הופכת את ה"הסתלקות" ל"הסדר פשרה". עם הגשת ההליך החליט בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) כי היועץ המשפטי לממשלה יצורף כמשיב נוסף בבקשה, וכי המשיבים כולם ישיבו לבקשה רשות ערעור. בעקבות זאת הוגשו תשובות מטעם משיבים ומטעם היועץ המשפטי לממשלה. בהמשך הגיבו בעלי הדין לתשובת היועץ המשפטי לממשלה ולאחרון ניתנה רשות להגיש תשובה נוספת מטעמו. בד בבד הוחלט כי הבקשה תידון בפני מושב תלתא.

2.

ביום 6.5.2007 הגישו המבקשים בקשה למחיקת הבקשה לרשות ערעור, בהסכמת המשיבים 1 – 4. בבקשה נטען כי מאז הגשת הבקשה לרשות ערעור חל שינוי מהותי בנסיבות. השינוי הינו זיכוי המבקשים (ביום 25.3.2007) מכתב האישום שעמד בבסיס התביעה הייצוגית, ובעקבות זאת ויתור מצד התובעות על קבלת הוצאות בקשר עם ההסתלקות. על פי האמור בבקשה, נוכח שינוי הנסיבות המהותי הגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי (ביום 1.4.2007) בקשה חדשה לאישור הסתלקות התובעות מהתביעה הייצוגית נגד המבקשים, הפעם ללא תשלום הוצאות כלשהו. נמסר כי ביום 2.4.2007 קיבל בית המשפט את הבקשה ואישר את ההסתלקות מהתביעה נגד המבקשים. בבקשה למחיקת ההליך עמדו המבקשים על כך שאישור ההסתלקות ייתר את הדיון בבקשה לרשות ערעור, משום שהשאלה שביסוד ההליך הפכה תיאורטית.

3.

בתגובה מטעם היועץ המשפטי לממשלה נמסר כי אין הוא יכול למנוע מהמבקשים להסתלק מההליך, אך הוא עמד על פסיקת הוצאות. לשיטתו, בהגשת בקשת הסתלקות שנייה לבית המשפט המחוזי, מבלי ליידע את היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שבית המשפט הורה על שמיעת עמדתו בבקשה לרשות ערעור, ולאחר שהיועץ הודיע כי ברצונו להשמיע עמדתו גם בבית המשפט המחוזי, יש בה מעשה שאינו ראוי המצדיק פסיקת הוצאות. בתגובתו מבקר היועץ המשפטי לממשלה גם את מסקנתו של בית המשפט קמא לאשר את בקשת ההסתלקות השניה, ללא קבלת עמדה של היועץ המשפטי לממשלה. הוא מציין בהקשר זה כי הגם שזיכוי המבקשים הוא נתון בעל משמעות, ראוי היה לבחון את נימוקי הזיכוי, ומציין כי המדינה הגישה ערעור על הכרעת הדין. לעניין זה הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא שומר על האפשרות להגיש בקשה לביטול החלטת בית המשפט קמא בבקשת ההסתלקות השנייה.

4.

המבקשים, מצדם, מתנגדים לפסיקת הוצאות לטובת היועץ המשפטי לממשלה. הם מדגישים כי מעולם לא ביקשו את צירופו להליך, וממילא אינם צריכים לשאת בהוצאותיו כ"ידיד בית המשפט". הוא אף לא היה צד להליך בבית המשפט קמא ומעולם לא ביקש להצטרף להליך. כן הדגישו המבקשים כי הם עודם משוכנעים בצדקת טענותיהם בבקשה לרשות ערעור וביקשו את מחיקת ההליך אך משום שהפך לתיאורטי. המבקשים מוסיפים כי לא הוגשה בקשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לביטול ההחלטה בדבר אישור ההסתלקות השנייה ולעת הזו ההחלטה הפכה חלוטה.

5.

לאחר שעיניתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה כי דין הבקשה לחייב את המבקשים בהוצאות היועץ המשפטי לממשלה להידחות. ככלל, יש טעם בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. כך, למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מ דובר , עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)).

6.

במקרה שלפניי, הבהירו המבקשים את הטעם לחזרתם מן ההליך. הטעם נעוץ בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לאשר את הבקשה השניה להסתלקותם מן ההליך, שהוגשה בעקבות זיכוי המבקשים בהליך הפלילי וויתור התובעות על פסיקת הוצאות. מקובלת עלי עמדת המבקשים כי במצב דברים זה, התייתר המשך בירורו של ההליך שבכותרת, ואף היועץ המשפטי לממשלה לא חלק על טיעון זה. את הבקשה לפסיקת הוצאות השתית היועץ המשפטי לממשלה על טענות בנוגע להתנהלותם ולתום לבם של המבקשים בקשר להגשת הבקשה השניה להסתלקות. טענות אלה נוגעות במישרין להליך

האישור בבית המשפט המחוזי וספק רב אם ניתן וראוי לבררן במסגרת הבקשה שלפניי. מכל מקום, משהצביעו המבקשים על טעם מוצדק לחזרתם מן ההליך, שהפך להליך תיאורטי עקב החלטה מאוחרת של בית המשפט המחוזי, לא מצאתי הצדקה להשית עליהם הוצאות בגין הגשת ההליך. לכך מתוספת העובדה כי היועץ המשפטי לממשלה צורף להליך בהחלטת בית המשפט, ולא על ידי יוזמי ההליך. ההליך לא נפתח, איפוא, כנגד היועץ המשפטי לממשלה וגרירתו להוצאות אינה רובצת לפתחם של המבקשים.

אשר על כן, נדחית הבקשה לפסיקת הוצאות. הערבון שהופקד עם פתיחת ההליך יושב למפקידו, בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין לכך מניעה בדין.