רע"א 6764/15 איתן ארז (המנהל המיוחד) נ. ישראל קרויז

האם ניתן וראוי לחייב את קופת הכינוס בפשיטת רגל לממן את שכר טרחת עורך דינו של החייב? על כך נסבה החלטה זו.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ע' כהן ) בתיק פש"ר 930-03-14 ובתיק פש"ר 30825-02-14 מיום 8.9.2015, בגדרה נקבע כי שכר טרחת עורך הדין של המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים או החייבים ) ימומן מקופת הכינוס.

1.

כנגד המשיבים הוגשו בקשות נושים למתן צו כינוס ולהכרזתם כפושטי רגל, והמבקש מונה ככונס נכסים זמני וכמנהל מיוחד לנכסי המשיבים.

המשיבים פנו בבקשה לבית המשפט קמא בבקשה לאשר לשלם לבא-כוחם שכר טרחה מתוך קופת הכינוס. המשיבים ביקשו כי אישור שכר הטרחה יתייחס לתקופה החל ממועד כניסתם לתוקף של צווי כינוס הנכסים שניתנו כנגדם, והדגישו "שהאישור לתשלום שכר הטרחה מבוקש רק לגבי טיפול [...] בכל הנוגע להליכי פשיטת הרגל הממשיכים להתנהל נגד החייבים, לרבות בהליכי הערעור המתנהל בבית המשפט העליון על צווי הכינוס שניתנו נגד החייבים וכן בהליכי הפש"ר שפתח כנגדם הנושה...".

2.

בהחלטתו מיום 8.9.2015 אישר בית המשפט קמא את בקשתם של המשיבים. בית המשפט קבע כי ראוי לאפשר לחייב ייצוג הולם, ולכן בסמכותו של בית המשפט לפסוק לבא-כוחו של החייב שכר מקופת הכינוס. בעשותו כן, על בית המשפט לאזן בין השאיפה לייצוג הולם לחייב לבין זכות הנושים להיפרע מנכסי קופת הכינוס. בית המשפט קבע שנסיבות המקרה דנן, המאופיין בריבוי הליכים ובריבוי נכסים, ובכך שהמשיבים טרם הוכרזו כפושטי רגל, מצדיקות לאפשר למשיבים לשכור עורכי דין מטעמם. בית המשפט טרם קבע את גובה שכר הטרחה שישולם לבאי-כוחם של המשיבים ואת אופן תשלומו, אולם ציין את הצעת המשיבים לפיה שכר הטרחה ישולם על בסיס שעתי בתעריפים שבין 200 ל-400 ₪ לשעה.

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפנינו. לצד בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בהחלטתי מיום 5.11.2015 נתתי צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא.

3.

המבקש טען, בין היתר, כי מדובר בהחלטה תקדימית שניתנה בהעדר סמכות, והיא עומדת בסתירה לדיני חדלות הפירעון ותכליתם; הדבר נכון במיוחד בנסיבות העניין דכאן, באשר מדובר בחייבים שיצרו את חובותיהם שלא בתום לב וממשיכים בניהול הליכי חדלות הפירעון בחוסר תום לב; המשיבים נמנעו מלפנות ללשכת הסיוע המשפטי והינם בעלי אמצעים לממן לעצמם ייצוג משפטי, כך שאין מקום לאפשר להם

ליהנות מסבסוד שכר הטרחה מקופת הכינוס.

המשיב 3, הכונס הרשמי, הצטרף לעמדת המבקש.

4.

המשיבים תומכים בהחלטת בית המשפט קמא, ולשיטתם היא ניתנה בסמכות, ואינה מהווה תקדים. לטענת המשיבים, יש לאפשר להם ייצוג הולם בהליך פשיטת הרגל, והדבר אף ישרת את קופת הכינוס ואת הנושים. המשיבים הציגו מספר דוגמאות הממחישות לטענתם נזקים שנגרמו לקופת הכינוס עקב פעולותיו של המבקש ואת הצורך בבחינת אופן פעולתו. לטענת המשיבים, הם פעלו בתום לב לאורך הליכי חדלות הפירעון, הם משתפים פעולה עם המבקש וחתמו לזכותו על ייפויי כוח המאפשרים לו לקבל בשמם מידע ומסמכים בארץ ובחו"ל. עוד נטען כי הבקשה מוקדמת, כיוון שבית משפט קמא טרם אישר את גובה שכר הטרחה שישולם מקופת הכינוס.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לבקשה ובכלל הנספחים המצורפים, מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

אקדים ואומר כי יש ממש בטענת המשיבים כי הבקשה מוקדמת כיוון שבית משפט קמא טרם נקב בסכום אשר יושת על קופת הכינוס, ובמצב הדברים הרגיל היה מקום לדחות את הבקשה עקב כך. דא עקא, שמבדיקה שערכתי ב"נט המשפט", עולה כי השלמת הטיעון שנקבעה לעניין זה ליום 20.12.2015 נדחתה על ידי בית משפט קמא עד אשר תוכרע בקשת רשות הערעור דנן. משכך, אדון בבקשה לגופה.

6.

ככלל, מעמד פרקליטו של החייב העומד בפני הליכי חדלות פירעון הינו כמעמד של כל נושה אחר, וחוב החייב כלפיו הוא בבחינת "חוב בר תביעה". החלטתו של בית משפט קמא היא תקדימית במובן זה שהיא מורה לקופת הכינוס לממן את שכר טרחתו של בא כוחו החייב בהליכי הכינוס ובהתנגדות להכרזה על פשיטת רגל. משמעות הדבר היא הכרה בשכר טרחת בא כוחו של החייב כהוצאות המוטלות על קופת הכינוס, בניגוד לסדרי הנשייה, ותוך העדפת אינטרס החייב על פני נושים אחרים.

לאור החשיבות של ייצוג הולם לחייב במסגרת הליכי חדלות הפירעון, התקשרותו של חייב עם פרקליטו לקראת הליכי חדלות פירעון זכתה לייחס מיוחד של המחוקק, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 87(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ):

דין שכר טרחת עו"ד

87.

(א)

כסף ששילם חייב בתום לב לעורך דינו לחשבון הוצאות משפט בהתנגדותו להליכי פשיטת רגל שנפתחו נגדו , לא יוכל הנאמן להיפרע ממנו, מכוח ההכרזה, אף על פי שעורך הדין ידע על מעשי פשיטת הרגל שבגללם נפתחו ההליכים.

סעיף זה מהווה חריג לכלל, הקבוע בסעיף 98 לפקודה, האוסר על העדפת נושים, ולפיו העברת כספים מחייב לאחד מנושיו, עשויה בהתקיים תנאים מסויימים להיות בטלה כלפי הנאמן. החריג שבסעיף 87(א) לפקודה הינו מצומצם, ויחול רק במקרים בהם התשלום כבר בוצע מכיסו של החייב (להבדיל מתשלום שמקורו בקופת הכינוס) ורק כשהתשלום נועד למימון התנגדות החייב להליך פשיטת הרגל (להבדיל מניהול הליכי חדלות הפירעון של החייב לאחר שניתן צו כינוס לנכסיו) (ראו שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 391 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס ); פש"ר 1474/91 פרדלסקי נ' מנדלבאום , פס' 12-11 לפסק דינה של כב' השופטת ו' אלשיך (3.9.2007) (להלן: עניין

פרדלסקי )).

על כך שסעיף 87(א) לפקודה מהווה חריג להוראת סעיף 98 לפקודה, אנו למדים מדברים שנאמרו על ידי בית משפט זה בע"א 4269/11 עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח עופר אלקלעי, מפרקה של חברת אקסלרוד יאיר חומרי בניין בע"מ (19.6.2013):

" ...סבורני כי דינם של עורכי דין שמספקים לחייב שירות משפטי אינו שונה, ככלל, מדינו של כל ספק או נותן שירות אחר. עורך דין מספק שירות משפטי – בין אם מדובר בייעוץ משפטי שוטף ובין אם מדובר בייצוג בבתי משפט – ולכן יש להכריע בשאלת תוקף התשלומים ששולמו לו בסמוך להגשת בקשת פירוק או פשיטת רגל על פי אותם הכללים שחלים על יתר הספקים ונותני השירותים (בכפוף לאמור להלן בעניין סעיף 87 לפקודת פשיטת הרגל) [...] המבחנים והכללים שחלים על כל הספקים ונותני השירותים, לעניין סיווג התשלומים כתשלומים לגיטימיים או כהעדפת נושים, יחולו גם על עורך הדין ... בנקודה זו יש לציין כי ב סעיף 87 ל פקודת פשיטת הרגל ישנו הסדר ייחודי שעוסק בעורכי דין, שעניינו בשכר טרחה ששולם על ידי חייב בתום לב לעורך דינו לצורך הוצאות משפט בהתנגדות להליכי פשיטת רגל ( סעיף 87(א)

לפקודה) או לצורך הוצאות במשפט פלילי שנפתחו נגדו ( סעיף 87(ב) לפקודה). על פי ההסדר הקבוע בסעיף 87 לפקודה, שכר טרחה ששולם לעורך הדין לצורך הוצאות המשפט בהליכים האמורים תקף כלפי הנאמן ("לא יוכל הנאמן להיפרע ממנו"), על אף שעורך הדין ידע על מעשי פשיטת הרגל שבגינם נפתחו ההליכים..." ( שם , פסקה 23) [ההדגשה הוספה, י.ע.].

ס עיף 87(א) לפקודה מקנה אפוא הגנה לשכר טרחה ששילם חייב בתום לב לעורך דינו לצורך התנגדות להליכי פשיטת הרגל. זאת, על אף ידיעתו של עורך הדין על מעשי פשיטת הרגל שבגללם נפתחו ההליכים וכחריג להוראת סעיף 72(2) לפקודה הקובעת כלהלן:

על אף האמור בסעיף 71 –

(1)

...

(2)

אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה.

המ שיבים תומכים יתדותיהם בבש"א (מחוזי באר שבע) 5885/01 מנדלוביץ' נ' כונס הנכסים הרשמי (18.6.2001) (להלן: עניין מנדלוביץ' ). מבלי להביע עמדה לגופה של החלטה זו, אומר כי לא ניתן להקיש ממנה לענייננו. בעניין מנדלוביץ' החליט בית המשפט המחוזי להפחית זמנית מתשלומיו החודשיים של חייב לקופת הכינוס, בין היתר, על מנת לאפשר לחייב לכסות את חובו לעורך דינו. סך התשלום שהופחת היה כ-1,000 ₪ בלבד והתשלום בוצע משכרו החודשי של החייב.

הנה כי כן, סעיף 87(א) מהווה צינה ולא חנית, מגן ולא חרב. הסעיף אוסר על הנאמן לטרוף שכר טרחה ששולם לעורך דינו של החייב בהתנגדותו להליכי הכינוס ופשיטת הרגל, אך מכאן ועד לחיוב קופת הכינוס לממן את הוצאות עורך דינו של החייב ארוכה הדרך. משניתן צו כינוס נכסים, תשלום שכר טרחת עורך דינו של החייב מקופת הכינוס בא על חשבון הנושים, והוא נוגד את סדרי הנשייה שנקבעו בכללי חדלות הפירעון.

7.

ודוק: ניתן להעלות על הדעת מקרים ונסיבות מיוחדות בהם בית המשפט יאשר שכר טרחה לבא כוח החייב. כך, למשל, במצב בו שוכנע בית המשפט כי בא-כוחו של החייב פועל מתוך רצון טוב ושיתוף פעולה מלא לצד הנאמן/המנהל המיוחד במטרה להגדיל את מסת נכסי הכינוס וקופת הכינוס. במצב מעין זה, משרת בא-כוחו של החייב את כלל הנושים, ואף ייתכנו מצבים בהם הנאמן ירתום את בא כוח החייב לשירותו. במצבים אלה, נראה את בא כוח החייב כידו הארוכה של הנאמן או כ"פקיד בית משפט", ותשלום שכר טרחתו עשוי להיחשב כחלק מהוצאות הכינוס. דוגמה לתשלום שכר-טרחתו של עורך דין החייב המשרת את הנאמן ואת כלל הנושים אנו מוצאים בבש"א 13096/03(מחוזי חיפה) נקארה ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי (12.5.2004) אליו מפנה בית משפט קמא בהחלטתו. באותו מקרה, אישר בית המשפט תשלום לעורך דינו של החייב מקופת הכינוס, בהדגישו כי התשלום ניתן לעורך הדין כשלוח של הנאמן, המסייע בקידום הסדר נושים. בית המשפט (כב' השופט ר' סוקול ) דחה את בקשתו של עורך הדין לתשלום שכר טרחה עבור פעולות שחרגו מגדר הסיוע לנאמן:

"חשוב לציין גם כי עורך דין מטר לא טען בפני כב' השופט גרשון בדיון מיום 10/04/02 כי הינו זכאי לשכר כה גבוה כנדרש כעת, כלומר 237,000 ₪. כל שדרש הוא שכר של 40,000 ₪ עבור טיפולו בסילוק המשכנתא וביטולה. זהו שכר שנדרש מקופת הכינוס שכן לכאורה פעל עורך הדין לטובת כלל הנושים והחייב . בית המשפט אמר את דברו ובכך היה אמור להסתיים הדיון. חשוב להזכיר כי אם עורך הדין פעל למעשה כשלוחו של הנאמן עבור החייב והנושים כאחד, לא נותרה לו כל תביעת שכר כנגד החייב עצמו. מרגע שמונה הנאמן לביצוע ההסדר כל הפעולות שעשו לקידום ההסדר נעשו על-ידי עורך הדין כשלוחו של הנאמן. בשל כך קיבל שכר, וברור שלא פעל בעניין זה בשם החייב " [הדגשה הוספה- י.ע.].

לא כך כאשר בא-כוח החייב פועל ביריבות מול המנהל המיוחד, ומשרת את עניינו של החייב גרידא, שאז אין מקום להשתפות מקופת הכינוס. יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת ו' אלשיך בעניין פרדלסקי :

"אכן, לא פעם מתגלעים חילוקי דעות בין פושטי רגל לבעלי התפקיד, ואלו מוכרעים בדרך-כלל בבית המשפט של חדלות פרעון, אשר כחלק מתפקידו אמון אף על הנחייה ובמקרה הצורך ריסון של בעל התפקיד והגנה על החייבים מפגיעה שלא כדין מצד האחרון.

יוצא, כי הנחתו היסודית של הדין אינה מכירה בזכותם של החייבים ליטול מהנושים חלק ממצבת הנכסים המיועדת לחלוקה, וזאת בכדי לממן לעצמם ייצוג משפטי אישי, שלא בידי בעל התפקיד. זאת, באשר התנהלות כזו הינה במידה רבה היפוך של דיני הקדימה, ההופכת את החייב לבעל זכות שיורית בלבד בנכסיו, ומכפיף אותם לקדימותם של הנושים. מסיבה זו, במידה והחייבים מעוניינים ביצוג נפרד, הרי שזה ממומן בדרך-כלל ממקורות שאינם מצויים בהישג ידו של בעל התפקיד (כגון, כספים שמשלמים בני משפחה או מקורבים שאינם פושטי רגל)" ( שם , בפס' 12) .

8.

המשיבים טענו כי ההליכים הננקטים על ידם נועדו להגן על קופת הכינוס ולמנוע נזקים שנגרמו על ידי המבקש. ברי כי בכל הליך שיינקט על ידי המשיבים, רשאי בית המשפט של פשיטת רגל לפסוק הוצאות לזכותם, ככל שימצא זאת לנכון, בהתאם לתוצאות ההליך. זאת, כמו בכל הליך אחר הננקט על ידי מי מהנושים, מקום בו פוסק בית המשפט לטובת הנושה. בכך אין כל רבותא, ואיני רואה הצדקה לאשר מראש שכר טרחה נפרד ומיוחד לבאי כוח המשיבים-החייבים. עניינם של המשיבים אינו שונה מעניינו של כל חייב שידו אינה משגת ייצוג משפטי, ולשם כך נועד חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972. ככל שהמשיבים מבקשים להיעזר בעורך דין פרטי מטעמם, ייכבדו וישלמו את שכר טרחתו ממקורות אחרים שאינם קופת הכינוס.

9.

לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרש לחילופי ההאשמות בין המבקש למשיבים, בשאלה אם האחרונים משתפים פעולה עם המבקש. אסתפק בהפניה להחלטתו של כב' השופט נ' סולברג שדחה את בקשתם של המשיבים לבטל את מינויו של כונס נכסים זמני שהתמנה על ידי בית המשפט כדי לתפוס מלאי העסק שבבעלותם (רע"א 1608/13 קרויז נ' אמיתי , פס' 31 (8.4.2013)).

10.

אשר על כן, הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא לתשלום שכר-טרחת באי-כוחם של המשיבים מקופת הכינוס מבוטלת.

בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.