רע"א 678/16 אולג סבינסקי נ. ישראל ליבנה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.12.2015 בת"א 24383-05-14 (כב' השופטת מ' עמית-אניסמן ), אשר קבעה כי עילת התביעה היחידה שנותרה בתיק היא עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), ולפיכך על השאלות בשאלון ששלח המבקש למשיבים להיות רלוונטיות לביסוס עילה זו בלבד.

1.ביום 3.2.2011 נפגע המבקש במהלך עבודתו בעת שהפעיל מכונת קידוח אשר הותקנה על משאית (להלן: התאונה ). המבקש הגיש תביעה בעילות של רשלנות והפרת חובה חקוקה נגד מעסיקתו, המשיבה 3, ומנהליה, המשיבים 2-1, וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. המשיבים מצדם טענו כי התאונה נשוא התביעה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, ולפיכך, נוכח עיקרון ייחוד העילה הקבוע בחוק זה, דין התביעה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה. יצוין, כי המשיבים ביססו טענתם על פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 7254/12 תאופיק ג'ברין ושות' נ' עזבון המנוח זכריא אסעד ג'בארין ז"ל (21.8.2014) (להלן: עניין ג'בארין ) . בהמשך, ולאחר שנוהלו הליכים מקדמיים בתיק, הגיש המבקש, בהסכמת המשיבים וברשות בית המשפט, כתב תביעה מתוקן, אשר בגדרו נוספה המשיבה 4 (להלן: המשיבה ), מבטחת המשיבה 3 בביטוח חבות מעבידים ומבטחת המשאית בפוליסת ביטוח חובה, כנתבעת בתובענה, והוספה עילת תביעה חלופית לפי חוק הפיצויים. כל זאת, כשהמבקש לא מוותר על טענתו העיקרית, לפיה אין לסווג את התאונה כ"תאונת דרכים". בהחלטתו מיום 14.4.2016 קבע בית המשפט, בין היתר, כי ככל שנדרשת השלמה של הליכים מקדמיים נוכח תיקון כתב התביעה, יבצעו זאת הצדדים באמצעות הידברות ישירה ביניהם, תוך שהובהר כי ככל שבית המשפט יידרש לבקשה נוספת בעניין זה, הוא ישקול להטיל הוצאות בהתאם לתוצאות הבקשה.

2.המשיבים הגישו כתב הגנה מתוקן, בגדרו הודו בקיומו של כיסוי ביטוחי תקף מכוח תעודת ביטוח החובה שהוצאה על-ידי המשיבה למשאית המעורבת בתאונה. לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן, הפנה המבקש למשיבה שאלון נוסף, במטרה לקבל ממנה נתונים הנדרשים, לטענתו, לצורך סיווג התאונה. המשיבים הגישו בקשה, במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יפטור אותה מהצורך להשיב לשאלון האמור, שכן, לגישתם, השאלות נוגעות לסוגיה שאינה במחלוקת בין הצדדים – שאלת הכיסוי הביטוחי – כאשר אף אחת מהשאלות בשאלון אינה נוגעת לסוגיית סיווג התאונה. המבקש מצדו טען, כי השאלון שהועבר למשיבה נועד לבחון האם מתקיימים בעניינו התנאים שנקבעו ב עניין ג'בארין לצורך הגדרת התאונה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים, ובכללם התנאי לפיו מכונת הקידוח הייתה מותקנת על המשאית דרך קבע , ולא באופן זמני בלבד.

3.ביום 24.12.2015 החליט בית המשפט בבקשה, כדלהלן:

"מאחר והנתבעת [המשיבים – צ.ז.] מכירה בכיסוי ביטוחי לפי פוליסת ביטוח חובה, קרי בעילה מכוח חוק הפלת"ד [חוק הפיצויים – צ.ז.], הרי שנוכח עקרון ייחוד העילה, נותרה עילה זו בלבד, ומשכך, השאלות בשאלון המופנה לנתבעת צריכות להיות רלוונטיות לביסוסה של עילה זו בלבד".

המבקש הגיש בקשה להבהרת ההחלטה, כשהוא טוען כי דומה שהחלטת בית המשפט ניתנה ב"בזיקה לנקודת מוצא לפיה המחלוקת היא בנושא הכיסוי הביטוחי", וזאת כאשר המחלוקת נטועה בשאלת סיווג התאונה. בתגובה ניתנה החלטה נוספת ובה קבע בית המשפט כי החלטתו ברורה דיה, וכי משהכירה המשיבה בכיסוי הביטוחי, העילה היחידה שנותרה היא עילה מכוח חוק הפיצויים.

4.כלפי החלטתו של בית המשפט מיום 24.12.2015 הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי ההחלטה "חרצה את גורל התובענה" באשר למסלול בו תתברר, וזאת ללא נימוק ומבלי שהובאו הטיעונים המשפטיים והמסד העובדתי הרלוונטי להכרעה בשאלה זו. בהקשר זה הובהר, כי אין בעובדה שהמשיבה הכירה בכיסוי הביטוחי, כדי להשליך על השאלה האם יש לברר את התובענה לפי חוק הפיצויים, משמע, האם התאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק זה. עוד נטען, בין היתר, כי תשובות המשיבה לשאלון חיוניות מבחינת המבקש לצורך בירור השאלה האם מכונת הקידוח הייתה מותקנת דרך קבע על המשאית – סוגיה שיש לה משמעות רבה לצורך ההכרעה בכל הנוגע לסיווג התאונה.

המשיבים בתגובתם הודיעו כי אין להם התנגדות לביטול הקביעה, הכלולה בהחלטה, לפיה העילה היחידה שנותרה היא עילה מכוח חוק הפיצויים, באופן שיאפשר למבקש להמשיך ולטעון בכל הנוגע לשאלת סיווג התאונה. עם זאת, נטען כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בקביעות בית המשפט המחוזי הנוגעות לבקשתם של המשיבים שלא להשיב לשאלון ששלח המבקש, וזאת נוכח הוראת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות שעניינן מענה לשאלונים. המשיבים הוסיפו וטענו כי גם לגופו של עניין אין מקום להורות להם להשיב לשאלון, שכן כלל השאלות שבו אינן נוגעות לסוגיה המרכזית שבמחלוקת – שאלת סיווג התאונה, כאשר אלו נוגעות רק לנושא הכיסוי הביטוחי.

5.נוכח האמור לעיל, יש מקום ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור, שדינו להתקבל.

על-יסוד הסכמת הצדדים, ובהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי טרם הכריע בשאלה המקדמית בדבר אופי התאונה, וכפועל יוצא מכך בדבר המסלול המתאים לבירור התובענה - האם לפי חוק הפיצויים או שמא לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - מבוטלת ההחלטה לפיה העילה היחידה שנותרה היא עילה לפי חוק הפיצויים. אכן, נראה שנפלה שגגה כאשר בית המשפט מצא לנכון לקבוע כי נוכח קיומו של כיסוי ביטוחי, נותרה רק העילה שעל יסוד חוק הפיצויים. השאלה אם מדובר בתאונת דרכים או באירוע תאונתי שאינו בגדר תאונת דרכים אמורה להתברר על יסוד נתוני המקרה, ללא קשר לסוגיית הכיסוי הביטוחי.

לכאורה, התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לחובת המשיבים להשיב לשאלון היתה פועל יוצא של החלטתו לפיה נותרה לבירור אך העילה שמכוח חוק הפיצויים. החלטה זו בוטלה על-ידי, כמפורט לעיל. נמצא, אפוא, כי ראוי שבית משפט קמא יחליט שוב בנושא השאלון, זו הפעם לרקע הנתון שלפיו עדיין קיים צורך להכריע גם בשאלת אופי התאונה. לפיכך, מצאתי לנכון להחזיר סוגיה זו להחלטת בית משפט קמא. אכן, על-פי הצו אין ליתן רשות ערעור על החלטות ביניים העוסקות בשאלונים, אך במקרה דנא ניתנה רשות ערעור נוכח הקביעה שלפיה נותרה למבקש אך עילת התביעה שעל פי חוק הפיצויים, ומשבוטלה קביעה זו, ממילא דין שאר חלקי ההחלטה, שלכאורה נסמכו עליה, להתבטל אף הם.

6.לסיכום: הערעור מתקבל. מבוטלת ההחלטה מיום 24.12.2015. נקבע, כי לעת הזו כל טענות המבקש בדבר עילות התביעה העיקרית והחלופית שמורות לו. בית המשפט המחוזי ישוב ויחליט בבקשת המשיבים שלא להשיב לשאלון. בנסיבות, ובהן הסכמת המשיבים לקבלת הטענה העיקרית שבפי המבקש והחלטתי להחזיר את נושא השאלון להכרעה נוספת, לא ייעשה צו להוצאות.