רע"א 6786/08 נביל עיסאווי נ. חברת ניב אל בע"מ

נגד המבקש 1 נפתח תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב – יפו, לביצועו של פסק דין המורה על פינויו מנכס המשמש לצורך סיכה, רחיצה ומכירת אביזרים לרכב, במבנה המצוי בתחנת דלק ברמלה (א 13481/07).

המבקש 1 הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה להימנע מהליכי הפינוי, שכן לטענתו אין הוא מחזיק בנכס, וכי אין להורות של פינויו של המחזיק בפועל – המבקש 2, שהינו אחיו של המבקש 1.

ביום 7.7.2008 דחה ראש ההוצאה לפועל (י' נמרודי) את הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי, בקבעו כי משטוען המבקש 1 כי אין הוא מחזיק בנכס, אין ממש בכל הטענות שהועלו על ידו. בכל הנוגע למבקש 2 קבע בית המשפט כי בשים לב למכלול הנסיבות, יש לראות בו כמי שהחזקתו בנכס נעשית מכוחו של המבקש 1, ועל כן אין כל מניעה לפנותו מהכנס.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (בר"ע 1758/08). במסגרת בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי הפינוי (בש"א 14268/08).

ביום 29.7.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא מ' רובינשטיין) את הבקשה לעיכוב ההליכים, בקבעו כי לא מצא פגם שנפל בהחלטת ראש ההוצאה לפועל אשר יצדיק את עיכוב הפינוי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משלא עיכב את הליכי הפינוי כנגדם עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, לאור הנזק שייגרם להם מהפינוי ולאור הסיכויים הגבוהים לקבלת בקשת רשות הערעור.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

כפי שמורה תקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על העותר לקבלת סעד זמני בשלב הערעור להראות כי נתקיימו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היענות לבקשתו. הטעם לדרישה זו הינו כי דחיית התובענה בערכאה הדיונית מטה את נקודת האיזון לטובת ה"זוכה" על פי פסק הדין, ועל כן יקשה על המבקש לשכנע את בית המשפט בצדקתו של הצו אותו הוא מבקש, או בצדקת החזרתו על כנו של הצו שניתן לו בערכאה הדיונית. במסגרת זו מוטל על המבקש הנטל שאיננו קל להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו, למשל, ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי

(לא פורסם, 29.1.2007)).

בענייננו, לא מצאתי בבקשת המבקשים טעמים מיוחדים אלו, בגינם ראוי היה שבית המשפט המחוזי ייענה לבקשתם. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, הרי שלנוכח טענתו של המבקש 1 כי אין הוא מחזיק בנכס, לאור העובדה שהמשיב 2, כצד שלישי, לא פנה לראש ההוצאה לפועל למניעת פינויו שלנו מהנכס, בהתאם לסעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ועל רקע יתר נסיבות המקרה, דומה כי סיכויי המבקשים לזכות בבקשתם לרשות ערעור הינם קלושים. בנסיבות אלו, אין כל הצדקה לעיכוב פינויו של הנכס, בפרט באשר מדובר בנכס מסחרי, שאינו משמש למגורים.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.