רע"א 867/14 סמיר עיסאווי נ. ניב - אל בע"מ

1.

בפני רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.1.2014 (רע"א 57146-01-14, השופטת ו ' פלאוט ). בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה בשבתו כבית דין לשכירות מיום 21.1.2014 (ש ' 12605-04-13, השופט נ ' שטרנליכט ).

2.

המבקש, סמיר עיסאווי, מחזיק בעיר רמלה בנכס (להלן: הנכס ) שבו הוא מפעיל מוסך, מזנון ותחנה לשטיפת מכוניות. בין המבקש למשיבה התנהלו הליכים משפטיים ארוכים שאין צורך לפרטם באופן מלא, ובמסגרתם קבע רשם ההוצאה לפועל ביום 7.7.2008 כי על המבקש ואחיו נביל עיסאווי (להלן: האח ) לפנות את הנכס. המבקש והאח הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל, וצירפו לה בקשה לעיכוב ביצוע של הפינוי. בקשת רשות הערעור נדחתה (וממילא גם הבקשה לעיכוב הביצוע), ובעקבות כך הגישו המבקש ואחיו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 5.8.2008 דחה בית משפט זה (רע"א 6786/08, השופט ס ' ג ' ובראן ) את הבקשה, וקבע כי אין הצדקה לעיכוב ביצועו של הפינוי, בפרט בהתחשב בכך שמדובר בנכס מסחרי. עם זאת, ועל אף שבין הצדדים המשיכו להתנהל הליכים משפטיים נוספים, לא פונה הנכס עד היום.

3.

ביום 8.4.2013 הגיש המבקש לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא בעל זכות דיירות מוגנת בנכס, שבו הוא מחזיק לטענתו במשך כ-46 שנה (להלן: התביעה החדשה ). המבקש תמך את תביעתו בחוזה משנת 1981, שאותו איתר לטענתו רק לאחרונה, ואשר מוכיח, כך נטען, כי הוא אכן בעל זכות דיירות מוגנת בנכס. בד בבד עם הגשת התביעה המבקש הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על פינויו מן הנכס. בית משפט השלום דחה בקשה זו. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, ואף היא נדחתה. ביום 8.9.2013 דחה בית משפט זה (רע"א 6105/13, השופט נ ' הנדל ) (להלן: החלטת השופט הנדל ) את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי שאלת פינוי הנכס כבר הוכרעה בהליכים קודמים, כי הוא לא שוכנע שה"ראיות החדשות" אותן הציג המבקש יועילו לו להתגבר על ההכרעות השיפוטיות הקודמות שניתנו בעניין הנכס, וכי מכל מקום מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

4.

ביום 13.1.2014 המבקש שב והגיש בקשה למתן צו מניעה זמני שיעכב את פינוי הנכס, עד להכרעה בתביעה החדשה, ונימק אותה בכך שהדיון בתביעה החדשה נקבע לחודש אפריל הקרוב. בית משפט השלום דחה בקשה זו, וקבע כי לשם כך די בדברים שנקבעו בהחלטת השופט הנדל וכן כי לא נמצאו נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה שלא לעכב את ביצוע הפינוי. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המועד שנקבע לדיון בתביעה החדשה אינו נסיבה חדשה, שכן כבר כאשר נדחתה הבקשה המקורית למתן צו מניעה זמני היה ברור כי ייתכן שהנכס יפונה בטרם תידון ותוכרע התביעה החדשה.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי דחה אותה תוך שהוא סומך ידיו על החלטתו של בית משפט השלום.

5.

בבקשה דנן טוען המבקש כי ההימנעות מעיכוב ביצועו של הפינוי תגרום לו לנזק בלתי הפיך, ותסכל מראש את האפשרות שלדיון בתביעה החדשה יהיו תוצאות מעשיות מבחינתו, בשים לב לכך שהוצא צו הדורש ממנו לפנות את הנכס עד ליום 10.2.2014, עוד קודם למועד הדיון שצפוי להתקיים ביום 7.4.2014. המבקש מוסיף וטוען כי ההכרעה הצפויה בתיק העיקרי מהווה שינוי נסיבות קיצוני המצדיק עיון חוזר בהחלטה שלא לעכב את ביצוע הפינוי. עוד הוא מצביע על כך שאף ערכאה עדיין לא דנה בטענתו החדשה לפיה הוא בעל זכות דיירות מוגנת בנכס.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית הדרושה להכרעה וחורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה

(ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ '

מצת אור בע"מ , פ ' ' ד לו(3) 123 (1982)). ענייננו אינו מעורר שאלה כללית (והמבקש למעשה כלל לא טען לכך). כן אציין כי לא התרשמתי כי למבקש נגרם עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, בהתחשב גם בכך שהנכס בו עסקינן הוא נכס מסחרי, להבדיל מבית מגורים.

7.

למעלה מן הצורך, אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. המבקש לא הציג כל נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בהחלטת השופט הנדל, וברי כי קביעת מועד דיון בתביעה החדשה – אירוע שאינו מפתיע בשום מובן –

אינה יכול להיחשב כנסיבה כזו.

8.

בשולי הדברים אציין כי ביום 5.2.2014 הגישה המשיבה "בקשה למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף". נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להידרש לבקשה זו, מה גם שממילא לא היה מקום להגשתה – כידוע, לפי תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תגובה לבקשת רשות ערעור תוגש רק כאשר החליט בית המשפט כי תגובה כזו נדרשת, החלטה שלא ניתנה בענייננו.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.