רע"א 6810-22 רע"א 6810-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש) מיום 7.8.2022 בת"א 1428-06-21, בגדרה נדחתה בקשת המשיבים, שהוגשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון), לאכוף על המבקשים לקיים את פסק הדין שניתן ביום 20.3.2022. בקשת רשות הערעור מופנית נגד הנמקותיו של בית המשפט המחוזי, אשר להשקפת המבקשים מפרשות ומרחיבות את פסק הדין. לצד בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשה זו.

1.ואלה, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין: המבקשים הם אחים, ולהם זכויות במקרקעין הידועים כחלקה 126 (לשעבר 14) בגוש 3851 (להלן: המקרקעין). במהלך שנת 2002 התקשרו המבקשים עם המשיבים בהסכמי מכר, ולפיהם התחייבו המבקשים להעביר על שם המשיבים 8.26% מזכויותיהם במקרקעין בתמורה לקבלת שירותים שונים שעיקרם הכנת תב"ע לשינוי ייעוד המקרקעין ליעוד של אזור תעשיה (להלן: הסכמי המכר). במהלך השנים נתגלעו מחלוקות רבות בין הצדדים, ואלו הובאו לפתחם של בתי המשפט בהליכים שונים (ראו: ה"פ 24844-12-10 זלק נ' א' פוגל א' שהם אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (19.9.2012); ה"פ 58178-11-17 חן נ' פורת (10.4.2019)). בסיכומו של דבר, ביום 8.4.2019, חתמו הצדדים על הסדר גישור אשר נועד להביא את מכלול המחלוקות שביניהם לכלל מיצוי (להלן: הסדר הגישור).

2.ההליך מושא הבקשה דנן נפתח ביום 1.6.2021, ונסוב על תביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים בטענה כי אלו הפרו את התחייבויותיהם לפי הסדר הגישור. בתביעתם עתרו המשיבים, בין היתר, לאכיפת הסדר הגישור וכן למתן צווים שיורו למבקשים לפעול בהתאם להתחייבויותיהם בהסכם, לרבות מסירת "כל הפרטים, האישורים והמסמכים הנדרשים לרישום זכויותיהם של היזמים [המשיבים בענייננו] במקרקעין..." וכן הימנעות מכל פעולה אשר יהא בה כדי לעכב את הרישום האמור (ראו: סעיפים 5.2 ו-5.3 לכתב התביעה). בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבים בפסק דינו מיום 20.3.2022 ופסק, בין היתר, כי על המבקשים "לפעול בהתאם לנקוב בהסדר הגישור, לרבות המצאת כלל המסמכים הנקובים בו. לצורך כך, ניתן בזאת צו עשה כמפורט בסעיפים 5.2 ו-5.3 לכתב התביעה". לשלמות התמונה יצוין, כי המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, וזה עודנו תלוי ועומד (ע"א 3724/22).

3.ביום 9.6.2022 פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון, לאכוף על המבקשים למלא אחר פסק הדין שניתן. בבקשה נטען, בין היתר, כי המבקשים אינם ממלאים אחר הוראות פסק הדין בכך שהם נמנעים מלהמציא למשיבים ייפויי כוח הנדרשים לשם העברת הזכויות במקרקעין. יוער, כי המבקשים המציאו למשיבים ייפויי כוח חתומים בהתאם לנוסח שצורף כנספח ב' להסדר הגישור, בהם צוין כי אלה תקפים אך לשם העברת "25/908 חלקים במגרש 116". מגרש זה הוא חלק מן המקרקעין, שלגביו נקבע בסעיף 1(ב) להסדר הגישור כי מלוא הזכויות בו יועברו לידי המשיבים (להלן: מגרש התמורה). המשיבים טענו כי נפלה טעות בנוסחם של ייפויי הכוח האמורים וכי אלה אינם מאפשרים להם לרשום את מלוא הזכויות במגרש התמורה על שמם, וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 1(ב) להסדר הגישור ובפסק הדין אשר הורה על אכיפתו. לטענת המשיבים, סירוב המבקשים לחתום על ייפויי כוח מתוקנים, שנוסחם יאפשר את העברת מלוא הזכויות במגרש התמורה, עולה כדי חוסר תום לב והפרה של הוראות פסק הדין.

המבקשים התנגדו לבקשת המשיבים וטענו כי מילאו אחר הוראות פסק הדין במלואן. עוד הוסיפו כי הבקשה חותרת לשינוי פסק הדין ולהקניית סעד אשר כלל לא התבקש במסגרת כתב התביעה, הוא תיקון נוסחם המוסכם של ייפויי הכוח. בהקשר זה נטען, כי לבית המשפט המחוזי, אשר קם מכיסאו, אין סמכות להעניק סעד כאמור במסגרת בקשה לפי פקודת הבזיון.

4.ביום 7.8.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים. בהחלטתו קבע כי המבקשים לא קיימו את הוראות פסק הדין ולפיו זכאים המשיבים להירשם כבעלי מלוא הזכויות במגרש התמורה. עוד קבע כי אין בחתימתם על ייפויי הכוח שצורפו כנספח ב' להסדר הגישור כדי למלא אחר הוראות פסק הדין, שעה שייפויי כוח אלה מאפשרים אך את העברתו של "חלק מזערי" מהתמורה לה זכאים המשיבים לפי הוראות הסדר הגישור. משכך, נקבע כי היה על המבקשים להוסיף ולחתום על כל מסמך אשר יאפשר את העברת מלוא הזכויות במגרש התמורה למשיבים. עוד דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשים ולפיהן בקשת המשיבים נועדה לשנות או להרחיב את פסק הדין. בהקשר זה הדגיש, כי בפסק דינו ניתנה הוראה למבקשים לפעול בהתאם להתחייבויותיהם בהסדר הגישור בכללותו, ובתוך כך למסור את כל האישורים והמסמכים הנדרשים להעברת הזכויות במגרש התמורה, לרבות ייפויי הכוח אשר צורפו כנספח ב' להסדר. עוד התייחס בית המשפט המחוזי לסתירה הקיימת בין סעיף 1(ב) להסדר הגישור, לפיו המשיבים זכאים להירשם כבעלי מלוא זכויות הבעלות במגרש התמורה, לבין נוסח ייפויי הכוח שצורפו כנספח ב' להסדר, המתייחסים אך ל-25/908 חלקים ממגרש התמורה. בית המשפט המחוזי ציין כי סוגיה זו נדונה בפסק דינו, בו אומצה גרסת המשיבים ולפיה מדובר בטעות בנוסח ייפויי הכוח, ואף נקבע כי ככל שקיימים פערים בין הוראות הסדר הגישור לבין נוסח ייפויי הכוח, יש להעדיף את הוראות הסדר הגישור.

חרף האמור, הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי אין מקום למתן סעדים מכוח פקודת הבזיון נגד המבקשים בשלב זה, שעה שניתן לכאורה לאכוף את החיובים המוטלים עליהם באמצעות הליכי הוצאה לפועל. נקבע, כי יש להקדים ולאפשר את מימוש פסק הדין בדרך זו, על אף "חוסר הנוחות הרבה מאוד מהתנהלותם של [המבקשים]". עם זאת, הובהר כי אין בקביעה זו כדי לחסום את דרכם של המשיבים לפנות בבקשה נוספת לפי פקודת הבזיון, ככל שימוצו הליכי ההוצאה לפועל מבלי שיניבו פרי.

5.מכאן הבקשה דנן, בגדרה טוענים המבקשים כי במסגרת החלטתו, הרחיב בית המשפט המחוזי את פסק דינו ופסק סעד נוסף לטובת המשיבים, שלא ניתן בפסק הדין ואף לא נתבקש בכתב התביעה. לטענתם, בעוד שפסק הדין הורה על אכיפת הסדר הגישור, המונה רשימה סגורה של מסמכים שעליהם להמציא למשיבים, החלטתו של בית המשפט המחוזי מחייבת אותם בהמצאת מסמכים נוספים, שתכליתם לאפשר את העברת מלוא הזכויות במגרש התמורה לידי המשיבים. בהקשר זה מעלים המבקשים השגות שונות על קביעות בית המשפט המחוזי באשר לפער הקיים בין נוסח ייפויי הכוח ללשון הסדר הגישור, ולקביעותיו לעניין היקף התמורה לה זכאים המשיבים. לגישתם, היקף התמורה לה זכאים המשיבים הוא אך זה הנקוב בייפויי הכוח שצורפו להסדר הגישור, המורים על העברת זכויות מוגדרות ותחומות מתוך מגרש התמורה. לפיכך, טוענים המבקשים כי קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה עליהם להמציא מסמכים נוספים שיאפשרו את העברת זכויות הבעלות במגרש התמורה במלואו, משנה מהותית את הסדר הגישור ואת פסק הדין שהורה על אכיפתו. לגישתם, הרחבה זו של פסק הדין נעשתה בהיעדר סמכות, בשים לב לעיקרון גמר המלאכה ולכך שבית המשפט המחוזי קם מכיסאו.

6.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בפסק דינו ובבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.לא מצאתי ממש בטענות המבקשים שלפיהן החלטת בית המשפט המחוזי מפרשת ומרחיבה את פסק דינו. בית המשפט המחוזי נדרש בהחלטתו לשאלה האם הפרו המבקשים את פסק הדין, לנוכח סירובם להעביר למשיבים מסמכים שיאפשרו את העברת הזכויות במלוא מגרש התמורה לידיהם. עיון בפסק הדין מעלה כי זה ברור לחלוטין, וכולל במובהק קביעות לעניין זכאותם של המשיבים לזכויות במלוא מגרש התמורה. כן הוא מורה למבקשים לפעול "בהתאם לנקוב בהסדר הגישור, לרבות המצאת כלל המסמכים הנקובים בו" (ההדגשות אינן במקור), למסור את כל האישורים והמסמכים הנדרשים לרישום זכויותיהם של המשיבים במגרש התמורה וכן להימנע מכל פעולה שיש בה כדי לעכב רישום זה (ראו: פסקה 67 לפסק הדין וכן סעיפים 5.2-5.3 לכתב התביעה). לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי התייחס מפורשות בפסק דינו לפער הקיים בין הוראות הסדר הגישור ובין נוסח ייפוי הכוח שאין בו לכאורה כדי להקנות למשיבים זכויות במלוא מגרש התמורה, וקבע כי יש להעדיף את הוראות הסדר הגישור (סעיף 65 לפסק הדין). לנוכח האמור, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מתיישבות כדבעי עם פסק דינו, ואינן מהוות פרשנות חדשה או הרחבה לפסק הדין. די בכך על מנת לדחות את הבקשה. עוד יוער, כי השגות המבקשים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין היקף התמורה לה זכאים המשיבים, פרשנות הסדר הגישור והיחס בין הוראותיו לנוסח ייפויי הכוח – מקומן להתברר בגדרי הערעור שהוגש מטעמם על פסק הדין.

8.לכך יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי בחר שלא להיעתר לבקשת המשיבים, בטרם מוצתה האפשרות לאכיפת פסק הדין באמצעות הליכי הוצאה לפועל. לפיכך, לא ניתן בהחלטתו כל סעד אופרטיבי נגד המבקשים, עליו הם יכולים להלין. חרף האמור, המבקשים לא הבהירו בבקשתם מדוע בנסיבות האמורות הם רשאים להשיג על ההחלטה ועל הנמקותיה (ראו והשוו: ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ' אברהמי, פ"ד נ(1) 441, 448-447 (1996); ע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה ז(1) (20.7.2008)).

9.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

רק לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.