רע"א 6816/97 נחמיה עיני נ. דוד קאוסוטו

1.פרשה של סכסוכים בין בעלי הדין הועברה להכרעת בורר שנתן את פסקו ביום 24.8.92 וביום 16.11.92 נתן פסק משלים. בעלי הדין לא ביקשו את אישורו של פסק הבורר או של הפסק המשלים וכן לא ביקשו את ביטולם.

המשיב הגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המבקש על פי עילת הפסק. המבקש הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד. במהלך הדיון הועלתה השאלה אם פסק הבוררות יצר מעשה בית דין, שבכך נכרכה השאלה אם יש להזמין את הבורר לשם מתן עדות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' שידלובסקי אור) השיב על השאלה הראשונה בחיוב ועל השאלה השניה, שנכרכה בה, השיב בשלילה, ולא התיר להזמין את הבורר.

המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה. המשיב השיב על הבקשה. המבקש חזר וביקש להרשות לו להגיב על התשובה.

2.אקדים ואציין כי במסגרת ברור התובענות הנזכרות החליט בעבר בית המשפט המחוזי להגביל את זמן החקירה שכנגד של בעל הדין שכנגד למשך שעה אחת וגם על כך ביקש המבקש להרשות לו לערער. בהחלטתי שבה דחיתי את הבקשה ציינתי, בין היתר, כי המבקש יהיה רשאי להעלות את השגותיו במסגרת השגותיו על פסק הדין (רע"א 6990/96) וניתן היה לקוות כי המבקש ישווה אמירה זאת לנגד עיניו גם עתה. גם בראש החלטתי שבה נתבקשה תשובת המשיב בענין הנדון ציינתי כי הפרשה הנדונה נמשכת שנים רבות והגיעה השעה לסיימה.

באותה רוח העיר בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי "הסכסוך נשוא תיק זה נמשך זה כמעט שלושה עשורים" וכי "ראוי היה שהצדדים היו מגיעים להסכמה באשר ליישום פסק הבורר שהוא מפורט וממצה". אולם, למרבה הצער לא היה בכל אלה כדי להניע את בעלי הדין לסיים את פרשת הסכסוכים בדרך של הסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט.

3.לעצם הבקשה שלפני סבורני שגם כאן יגיע זמנן של טענות המבקש להתברר במסגרת הערעור על פסק הדין. מטעמים משפטיים ומעשיים אין הצדקה להכריע בשאלה בשלב זה.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית, לרבות הבקשה להגיש תגובה לתשובת המשיב. במצב דברים זה אינני מוצא טעם לחזור ולהעיר על חוסר הטעם שבהתנצחויות נוספות בענינים שראוי היה להם שיסתיימו מכבר מחוץ לכתלי בית המשפט .

5.המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.