רע"א 684/00 ד"ר דמבובסקי ליליאנה נ. טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון ובקשה לדחיית בקשת רשות הערעור מחמת אי הפקדת ערבון.

1.בקשת רשות הערעור נשוא הבקשות הוגשה ביום 26.1.00. ביום 27.4.00 קיבלה באת כח המבקשים הודעה על קביעת ערבון, ולפיה נדרשו המבקשים להפקיד ערבון בסך 20,000 תוך חמישה עשר יום. בטרם חלפה תקופה זו ביקשו המבקשים להגיש בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון. בהתאם להוראות הנוהל שנקבעו על ידי כב' הנשיא (ופורסמו בפ"ד נא (1) 2) ביקשו המבקשים לצרף את תגובת המשיב לבקשתם. אולם זה לא הגיב ולפיכך הגישו המבקשים (ביום 18.5.00) הודעה לבית המשפט. עם קבלת הודעה זו הוריתי למבקשים (ביום 26.5.00) להגיש את בקשתם בלא תגובת המשיב. בשלב זה פנה המשיב (ביום 30.5.00) בבקשה למחיקת בקשת רשות הערעור עקב אי הפקדת ערבון. כעת מונחות בפני שתי הבקשות.

2.בקשת המבקשים היא להארכת מועד להפקדת הערבון עד ליום 15.9.00. לטענתם, הם משלמים מדי חודש למשיב 10,000 ש"ח על חשבון חובם (ולטענתם - על מנת למנוע את פינויים מביתם). סכום זה מתווסף להוצאות הקיום שלהם ולפיכך הם מתפרנסים בדוחק. עוד נטען, כי המבקש מס' 1 נאלץ למצוא את פרנסתו מחוץ לגבולות ישראל והוא עתיד לשוב לישראל רק בתחילת ספטמבר. לפיכך מבוקש כי המועד להפקדת הערבון יוארך עד חזרתו. המשיב מתנגד לכל ארכה. לטענתו, מתגוררים המבקשים בבית רחב ידיים ואין לשמעם בטענה שידם אינה משגת להפקיד ערבון.

3.אכן, יש ממש בטענת המשיב לגבי כך שלמעלה ממחצית השנה מאז נפתח תיק בקשת רשות הערעור טרם הופקד בו ערבון וההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור טרם הפכה סופית. אפשר גם שאילו היתה בקשה זו נדונה בחודש מאי לא היה מקום להיעתר לדחיית הפקדת הערבון בכארבעה חודשים. אולם האחריות לעיכובים שחלו בטיפול בהליך אינה רובצת רק לפתחם של המבקשים. כאמור לעיל, הזדרזו המבקשים והגישו את הבקשה להארכת מועד להפקדת הערבון בתוך התקופה (הקצרה) שנקצבה להפקדתו. העובדה שהמשיב לא מסר בכתב את עמדתו לבקשה (אלא מיהר והגיש בקשת מחיקה) הביאה לעיכוב הטיפול. כך שרק ביום 31.7.00 הוגשה תגובת המשיב לבקשה להארכת מועד. אנו מצויים כיום במצב בו הארכה המבוקשת עומדת על פחות משלושים יום. כידוע, המועד להפקדת ערבון אינו קבוע בחיקוק וככזה - אין מי שמבקש להאריכו נזקק לטעם מיוחד (וראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). הסברם של המבקשים לארכה המבוקשת הוא מתקבל על הדעת (וראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 888) - ודאי בהתייחס לתקופה המוגבלת לגביה נדרשת (בנסיבות) הארכה. המשיב לא הראה אינטרס ממשי הגובר על עניינם של המבקשים בבירור בקשת רשות הערעור שלהם. המבקשים פעלו, כאמור, בלא הזנחה או התרשלות ומטעם זה נענית בקשתם (וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625). ממילא נדחית הבקשה לדחיית בקשת רשות הערעור מחמת אי הפקדת ערבון.

המבקשים יפקידו איפוא את הערבון שהושת עליהם עד ליום 14.9.00.