רע"א 6849/15 לבנדה 38 נכסים והשקעות (1990) בע"מ נ. כהן אלי

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (רע"א 17039-09-15, השופטת ע' צ'רניאק ), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעכב הליכי פירוק והוצאה לפועל המתנהלים בעניינה, עד לדיון בבקשת רשות הערעור שהגישה כנגד החלטת בית משפט השלום בתל אביב (ה"פ 40750-05-15, השופטת א' פרוסט-פרנקל ), אשר דחה את בקשתה למתן הסעדים האמורים עד להכרעה בהמרצת הפתיחה שהגישה.

2.

ברקע הדברים ניצב פסק דין חלוט שניתן כנגד המבקשת בחודש יולי 2013, ובו התקבלה תביעת המשיב לביצוע המחאות (ת"א 37583-04-10, השופט מ' תמיר ). בעקבות זאת, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת, ובחודש פברואר 2015 אף ביקש את פירוקה (פר"ק 20369-02-15). המבקשת, מצידה, הגישה לבית משפט השלום בתל אביב המרצת פתיחה שבה טענה כי לאחר מתן פסק הדין הגיעה עם המשיב להסדר שעל פיו תעביר לידיו סכום פחוּת משנקבע בפסק הדין, ובזאת יסולק חובה כלפיו. לדידה, תמליל שיחה בין הצדדים, מיום 3.5.2015, מלמד כי המגעים בין הצדדים הבשילו לכדי הסכם מחייב, אשר המשיב אינו רשאי להתכחש לו.

מספר שבועות לאחר הגשת המרצת הפתיחה, ביקשה המבקשת לעכב את ההליכים המתנהלים נגדה מתוקף פסק הדין החלוט, עד להכרעה בהליך. בית משפט השלום דחה את הבקשה מנימוקים שונים – פרוצדוראליים בעיקרם. המבקשת הגישה, אפוא, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשתה העיקרית. אולם, הבקשה נדחתה בנימוק כי "סיכויי הערעור אינם מצדיקים מתן סעד זמני". כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפני, אליה נלווית בקשה למתן סעד זמני.

3.

לאחר עיון בחומר, לרבות תמליל השיחה האמורה בין הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור, ועמה הבקשה לסעד זמני, להידחות. אמנם, יש ממש בטענות המבקשת באשר לכך שהנמקת הערכאות הראשונות אינה מלאה, בהינתן המסגרת הדיונית הרלוונטית לכל ערכאה. עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההליכים התלויים ועומדים מטעם המבקשת, נראה כי אין הצדקה להעניק לה רשות ערעור.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.