רע"א 6861/21 מדינת ישראל- בי"ח זיו נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' כהן ) בת"א 48762-06-18 מיום 18.7.2021, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להגשת חוות דעת רפואית נוספת בתביעה המתנהלת נגדה.

1.

בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעתם של המשיבה 1 (להלן: הקטינה ) והוריה, המשיבים 3-2, לפיצויים בעקבות רשלנות רפואית. בתביעה, שהוגשה בחודש יוני 2018, נטען כי לקטינה נגרם נזק נוירולוגי בגלל רשלנות צוות בית החולים "זיו" במהלך לידתה. התביעה הוגשה בצירוף חוות דעת רפואיות, ובהן חוות דעת מומחה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות. ביום 15.6.2020 הגישה המבקשת כתב הגנה, וביום 10.8.2020 הגישה חוות דעת שנערכה על ידי פרופ' יריב יוגב, מומחה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות. חוות דעת זו התייחסה, בין היתר, לשאלת הקשר הסיבתי שבין התנהלות הצוות הרפואי לבין הנזק שנגרם לקטינה, ובה נקבע כי מצבה של הקטינה אמנם נגרם מנזק היפוקסי-איסכמי, אך הנזק התרחש עוד טרם הלידה, ולכן גם אם היה נערך ניתוח קיסרי דחוף, לא היה בכך כדי לשנות את פגיעותיה של הקטינה. פרופ' יוגב הצביע בחוות דעתו על הדוח הפתולוגי של השליה כראיה נוספת לכך שהנזק התרחש זמן רב טרם פנייתה של היולדת לבית החולים.

2.

דיוני הוכחות בבית המשפט המחוזי נקבעו תחילה לחודש מאי 2021, אך בהמשך נדחו לנוכח הודעת הצדדים כי גיבשו מתווה מוסכם לסיום התיק. ביום 6.6.2021 הודיעה המבקשת כי היא דוחה את מתווה הפשרה, אך כי היא מודה באחריותה בכל הקשור בטיב הטיפול הרפואי שניתן ליולדת (ולא בקשר הסיבתי שבין הרשלנות לנזק); והגישה בקשה לצירוף חוות דעת רפואית נוספת מטעמה, בשאלת הקשר הסיבתי, שנערכה על ידי פרופ' אילנה אריאל, מומחית בפתולוגיה (להלן: חוות הדעת הנוספת ).

3.

בהחלטתו מיום 18.7.2021, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטה נכתב, בין היתר, כי הגשת חוות דעת נוספת בשלב זה תביא לעיכוב משמעותי של ההליך, הנמצא ממילא בשלב מתקדם; כי אין די ברצון המבקשת להתייחס ביתר פירוט לשאלת הקשר הסיבתי ולממצאים בשליה כדי להצדיק הגשת חוות דעת נוספת, שלא הייתה מניעה להגיש בשלב מוקדם יותר, וזאת בפרט כשבחוות הדעת של פרופ' יריב יוגב יש התייחסות לנושאים אלה; וכי לבקשה לא צורף תצהיר.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טענה, כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה את בקשתה, כי חוות הדעת הנוספת נדרשת להעמדת התמונה המלאה בשאלת הקשר הסיבתי; כי תוכן חוות הדעת לא היה ידוע למבקשת אלא לאחר עריכתה במסגרת בחינתו של מתווה הפשרה; כי חוות הדעת מבססת את טענת המבקשת בדבר היעדר קשר סיבתי, ואינה מעלה טענה חדשה; וכי בפסיקה התאפשרה הגשת חוות דעת רפואית גם בשלבים מאוחרים של ההליך. באשר לאי-הגשת תצהיר, נטען כי הבקשה נשענה על טעמים משפטיים, וכי לאור חשיבות חוות הדעת היה מקום להעדיף את הטעמים המהותיים שבבסיס הבקשה, על פני דחייתה מטעמים פרוצדורליים.

5.

דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה.

החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 18.7.2021; הבקשה דנן הוגשה ביום 14.10.2021; ומועד ההוכחות בתיק נקבע ליום 23.12.2021. במצב דברים זה, הגשת בקשת רשות הערעור, כמעט שלושה חודשים לאחר מתן ההחלטה, תוך מיצוי פגרת בתי המשפט ומיצוי כמעט מלוא התקופה של 60 יום להגשת הבקשה, מעידים לטעמי על חוסר רגישות כלפי הצד שכנגד ועל זילות כלפי יומנו של בית המשפט. שהרי, אם בקשת רשות הערעור תתקבל כפי שהמבקשת מעוניינת, דיוני ההוכחות שנקבעו זמן רב מראש, חייבים יהיו להידחות, על מנת לאפשר למשיבים להגיש חוות דעת שכנגד (מעיון ב"נט המשפט" נמצאתי למד כי הדיון נדחה לבסוף בהחלטה שניתנה ביום 16.12.2021 בשל מחלתו של בא כוח המבקשת, ללא קשר לבקשה דנן). משהוגשה הבקשה בלוח זמנים כזה, שקבלת הבקשה תחייב דחיית מועדי ההוכחות, נקל עליי לדחותה ולו מטעם זה, תוך שאני שם לפניי את הוראת תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ), שעניינה באיזון האינטרסים בין בעלי הדין והאינטרס הציבורי.

6.

ודוק: לא נדרשתי לתקנה 5 הנ"ל כדי להגיע למסקנה כי יש נסיבות שבהן אין זה ראוי למצות את מלוא התקופה שנקבעה בתקנות לצורך הגשת בקשת רשות ערעור. יפים לענייננו דברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 9489/09 חיים רוזנברג נ' בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (14.2.2010):

"בדרך כלל, אין להלין על בעל דין הממצה את מלוא התקופה שהוקנתה לו בחקיקה לביצוע פעולה מסוימת. עם זאת, במקרים מסוימים מוטלת חובה על בעל דין להזדרז ולעשות מעשה עוד בטרם תמה התקופה שהוקצתה לו, שאם לא כן נוטל הוא סיכון שמא ייקבע כי בהתנהלותו נפל שיהוי. בהקשר של הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים, אמורים הדברים בעיקר לעניין החובה להתחשב בשלב בו נמצא ההליך בערכאה הדיונית ובהשפעה הצפויה של הגשת בקשה לרשות ערעור על התקדמות הדיון . [...] השתהות בהגשת הבקשה לרשות ערעור עלולה לגרום לתקלות דיוניות שונות [...] מן האמור ניתן לגזור שתי חובות המוטלות על בעל דין: ראשית, כאשר מבקש בעל דין להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים העשויה להשפיע על מהלך הדיון, וקבוע מועד דיון קרוב, שומה עליו לכלכל את צעדיו בזריזות . עליו להחליט במהירות האפשרית האם ברצונו להגיש בקשת רשות ערעור. אם החליט בחיוב, עליו להוציא את החלטתו אל הפועל תוך זמן קצר ולא למצות את מלוא התקופה הנתונה לו בחקיקה [...] מן הנמנע לשרטט קווים מנחים קשיחים בשאלה מתי מוטל על בעל דין שלא למצות את תקופת 30 הימים להגשת בקשת רשות ערעור ובמקרה כזה מהו פרק הזמן שלא ייחשב לשיהוי. המענה לשאלה זו ייגזר מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר השאלה שעל בעל הדין להציב לעצמו היא האם עיכוב בהגשת הבקשה לרשות ערעור עשוי להשפיע על מהלך הדיון בערכאה הדיונית. [...] שיהוי בהגשת הבקשה לרשות ערעור עשוי, בהצטרפו לטעמים נוספים, להביא לדחייתה של הבקשה לרשות ערעור. דחיית בקשה לרשות ערעור בשל שיהוי לבדו תהא מוצדקת במקרה בו מדובר בשיהוי משמעותי, במיוחד מבחינת ההשלכה על ההתנהלות הדיונית של הערכאה הראשונה" (הדגשות הוספו – י"ע).

הדברים נאמרו שעה שהתקופה להגשת בקשת רשות ערעור עמדה על 30 יום לפי תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והם נכונים על דרך של קל וחומר כיום, כאשר התקופה על פי התקנות החדשות עומדת על 60 יום.

7.

דין הבקשה להידחות גם לגופה.

הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב בנושא אופן ניהול ההליך, ואך במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה (ראו, מיני רבים, רע"א 5302/17 בית החולים נצרת נ' פלונית , בפסקה 5 והאסמכתאות שם (23.8.2017)). בנוסף לעיכוב בשמיעת הראיות, גם לשיטת המבקשת, הגשת חוות הדעת הנוספת נועדה אך כדי "לחדד" את האמור בחוות דעתו של פרופ' יוגב לגבי מצבה של השליה. אין מדובר אפוא ב"ראיית זהב" חדשה, או בחוות דעת בנושא חדש, כך שהגשת חוות הדעת הנוספת, היא בגדר ניסיון ל"מקצה שיפורים" בנושא הקשר הסיבתי ונושא מצבה של השליה כראיה התומכת בתזה של המבקשת. מנגד, דומה כי יש ממש בטענת המשיבים כי היעתרות לבקשה תחייב אותם להידרש למומחים נוספים, על כל הכרוך בכך מבחינת עלויות והתמשכות ההליך, ושמא גם לצרף נתבעים נוספים כמו שירותי בריאות כללית או טיפת חלב.

די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה, ואיני נדרש אפוא לטענת המשיבים כי המבקשת לא צירפה תצהיר לבקשתה להגשת חוות הדעת הנוספת. אף איני נדרש לטענת המשיבים, כי הם עצמם פנו בשעתו לקבל עצתה של המומחית פרופ' אילנה אריאל, כך שהגשת חוות דעתה היא בעייתית.

8.

סוף דבר, שהבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ₪.