רע"א 6862/14 עמותת חסידי חוסני אלקואסמי נ. מאזן עבדאלפתאח קעדאן

בין הצדדים מתנהלת תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי (ת"א 6883-03-10, כב' השופט ד' פיש ). במסגרת ההליכים המקדמיים קבע בית המשפט המחוזי כי התובע –משיב 1 - רשאי להמציא את שמות העדים מטעמו לאחר קבלת תצהירי הנתבעים. כמו כן נקבע כי התובע יוכל למסור את ראיותיו בשלב מאוחר יותר, ולעת עתה עליו להגיש – לעיני בית המשפט בלבד - את רשימת הראיות שבכוונתו לגלות בהמשך.

מכאן בקשות רשות הערעור שבפניי, אשר תוקפות את שתי ההחלטות מנימוקים דומים. נטען כי דחיית מועד חשיפת הראיות ומועד הגשת רשימת העדים – מסבכת את ההליך, הופכת דה-פקטו את סדר הבאת הראיות, ומעניקה לתובע יתרון דיוני בלתי הוגן. כמו כן נטען כי שתי ההחלטות עומדות בסתירה להחלטה מוקדמת יותר של בית המשפט המחוזי, אשר התוותה את סדר הבאת הראיות במשפט.

לאחר עיון בחומר, סבורני כי דין הבקשות להידחות. עסקינן בהחלטות דיוניות מובהקות של בית המשפט המחוזי, אשר מתמקדות באופן ניהול ההליך. החלטות מסוג זה נתונות, מטיבן ומטבען, לשיקול דעת הערכאה המבררת. כרוחב שיקול הדעת של הערכאה המבררת – כך צמצום מרחב ההתערבות של ערכאת הערעור. לחידוד הנקודה יובהר כי זהו הכלל, ולצדו יש יוצאים מן הכלל. בענייננו, הלכה היא כי דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע – תהא מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר (השוו רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (15.8.2010)). כאן, ההכרעה בנוגע לחשיפת הראיות והגשת רשימת העדים התקבלה על רקע נתוניו הפרטניים של התיק, לרבות טיב התובענה, זהות הצדדים והיחסים ביניהם, והשלבים הקודמים בהליך. ועדיין, התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי איננה שגרתית, וייתכן אפילו כי לו התיק היה מונח בפניי כערכאה ראשונה התוצאה הייתה שונה. ברם במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור לא מצאתי עילה להתערב בהחלטות.

לנוכח האמור, בקשות רשות הערעור – נדחות. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.