פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
6863/00 - ג'
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקש:
בנק לאומי לישראל בע"מ
נגד
המשיבים
:
1. עיריית עכו
2.
עו"ד אילן שביט (שטריקס) בתפקידו כנאמן
בקשה
לביטול החלטה
בשם
המבקש: עו"ד יעקב ריבנוביץ
החלטה
המבקש, נושה מובטח של חברת מעש פלדות בנין בע"מ (להלן: החברה), המצויה בהקפאת הליכים, הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה להורות למשיב 2, שמונה כנאמן לחברה, לפרוע מתוך נכסי החברה סכום של 1,250,000 ש"ח ולשלמו למשיבה 1 (להלן: העירייה). הוראה זו לנאמן ניתנה לאחר שהחברה ערבה כלפי העירייה - עוד בטרם ניתן על החברה צו הקפאת ההליכים - לקיומו של חיוב כספי של חברת מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ (להלן: מפ"מ), שמקורו בפסק-דין. עיקר טענת המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש לבית-משפט זה הייתה, כי הוראת בית-המשפט המחוזי לנאמן יצרה העדפה שלא כדין של נושה (העירייה) על-פני נושים אחרים של החברה, ובכללם המבקש עצמו.
ביני לביני הגישה מפ"מ ערעור על פסק-הדין שהטיל עליה חיוב כספי כלפי העירייה, וכן הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד שיתברר ערעורה. בקשתה נתקבלה, וביצועו של פסק-הדין עוכב עד שיתברר הערעור שהגישה.
לנוכח עיכוב ביצוע פסק-הדין הוריתי בתאריך 4.1.01 למחוק את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, וזאת לאחר שקבעתי כי:
בקשת רשות הערעור שבפניי מתייתרת, שכן להוראת בית-המשפט המחוזי לנאמן לפרוע מתוך ערבותה של [החברה] סכום של 1,250,000 ש"ח אין עוד משמעות מעשית, והנאמן אינו מחויב, בשלב זה, להעביר סכום כלשהו לעירייה על-חשבון החוב הנובע מפסק-הדין.
מכאן הבקשה שבפניי לביטול ההחלטה למחוק את בקשת רשות הערעור, שבגידרה טען המבקש כי גם עם עיכוב ביצועו של פסק-הדין לא התייתרה בקשת רשות הערעור שהגיש, וזאת מכיוון שקיימת אפשרות שערעורה של מפ"מ יידחה, וממילא יתבטל הצו לעיכוב ביצוע פסק-הדין, וההוראה לנאמן תשוב לתוקפה ותעורר מחדש את המחלוקת שבין הצדדים בנוגע לה. עוד נטען, כי אף אם תסתיים תקופת הקפאת ההליכים שבה מצויה החברה עוד בטרם יתברר הערעור, עדיין קיימת אפשרות שהמחלוקת בנוגע לשאלת העדפת העירייה על-פני נושים אחרים תהא רלוואנטית גם כלפי בעל-תפקיד אחר, כגון כונס-נכסים או מפרק.
יש לדחות בקשה זו.
בתקופת הקפאת ההליכים, לעתים בחלוף הזמן כשלעצמו יש כדי לשנות את מציאות החיים, וכתוצאה, גם את זכויות הצדדים. זאת, למצער, מן הטעם שתקופת הקפאת הליכים מלכתחילה מוגבלת בזמן. ראו סעיף 350(ב) לחוק החברות, תשנ"ט1999-. לעתים, איפוא, דינאמיות זו של הליכי ההקפאה עשויה לחייב את בית-המשפט, המוסמך לנהל את ענייניה של החברה שצו ההקפאה ניתן לגביה, לשוב ולעיין מחדש בהחלטותיו הנוגעות לאופן ההתמודדות עם הקשיים שאליהם נקלעה החברה.
כך הוא הדבר במקרה שבפניי. שכן, בנסיבות שנוצרו, ברי כי לאחר שיוכרע הערעור שהגישה מפ"מ, או אם תסתיים תקופת הקפאת ההליכים בטרם יתברר הערעור, על השאלה אם יהיה ראוי אז להורות לבעל התפקיד הרלוואנטי לפרוע את חובה של החברה לעירייה - כאשר בהחלטה זו יהיה כדי להשליך על זכויות כלל הנושים - להתברר מחדש בפני בית-המשפט המוסמך, שישקול שאלה זו אף לנוכח ההתפתחויות השונות שבוודאי אירעו במהלך הזמן שחלף. בפני המבקש גם תהיה פתוחה אז הדרך לשוב ולתקוף את החלטת בית-המשפט המחוזי בפני בית-משפט זה. כל זאת, כמובן, אם תימצא למבקש עילה מתאימה לפנות בדרישה לבטל את ההוראה שניתנה לפרוע את חוב החברה לעירייה.
אשר-על-כן, הבקשה לביטול ההחלטה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה בטבת תשס"ב
(9.1.02).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00068630.
L03