פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
6863/00
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקש:
בנק לאומי לישראל בע"מ
נגד
המשיבים
:
1. עיריית עכו
2.
עו"ד אילן שביט (שטריקס) בתפקידו כנאמ
ן
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.8.00 בבש"א 5617/00
(פש"ר 224/00) שניתנה על-ידי כבוד השופטת ב' גילאור
בשם
המבקש: עו"ד יעקב ריבנוביץ ועו"ד
דרור טימור
בשם
המשיבה 1: עו"ד יוסף הלחמי
בשם המשיב
2: עו"ד תמר וינטר
החלטה
בעקבות תובענה שהגישה לבית-המשפט המחוזי חברת מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ (להלן: מפ"מ) כנגד המשיבה 1 (להלן: העירייה), שבגידרה תקפה את קיומו של חוב ארנונה בגין השנים 1999-1997, ערבה חברת מעש פלדות בנין בע"מ (להלן: מעש), הנמצאת בבעלותה של מפ"מ, כלפי העירייה לתשלום חלק מן החוב האמור, וזאת כתנאי לעיכוב הליכים לגבייתו שנקטה העירייה. לאחר שתובענתה של מפ"מ נדחתה בפסק-דין שניתן בתאריך 5.3.00 (להלן: פסק-הדין), נדרשה מפ"מ לשלם את יתרת החוב בסך 2,386,192 ש"ח בתוך 15 ימים.
ברם, בתאריך 16.3.00 ניתן על מפ"מ ועל חברות נוספות שבבעלותה, ומעש בכללן, צו הקפאת הליכים, והמשיב 2 מונה להן כנאמן. בתגובה לדרישת העירייה לתשלום החוב הודיע הנאמן כי חוב זה יוסדר במסגרת הסדר שיגובש לכלל הנושים.
אז הגישה העירייה לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה להורות לנאמן לפרוע את החוב מתוך הערבות שהעמידה מעש. בית-המשפט המחוזי (השופטת בלהה גילאור) נענה באופן חלקי לבקשה, והורה לנאמן להעביר לעירייה סכום של 1,250,000 ש"ח.
על החלטה זו הגישה המבקשת, נושה מובטחת של מעש, את הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי. טענתה היא, כי בהחלטת בית-המשפט המחוזי יש משום העדפת נושה (העירייה) על-פני נושים אחרים של מעש, ובכללם הנושים המובטחים.
ביני לביני הגישה מפ"מ ערעור לבית-משפט זה על פסק-הדין שניתן בתובענתה כנגד העירייה, ואף הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד שיתברר ערעורה. במקביל אף הגישו מפ"מ והחברות שבבעלותה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי להורות לנאמן להעביר לעירייה סכום של 1,250,000 ש"ח.
בתאריך 3.1.01 הוריתי בע"א 3114/00, רע"א 6700/00 מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ' ראש עיריית עכו (טרם פורסם) לעכב את ביצועו של פסק-הדין שמכוחו דרשה העירייה את תשלום החוב , ולמחוק את בקשת רשות הערעור שהגישו מפ"מ והחברות שבבעלותה, וזאת לאחר שקבעתי כי
[ביצוע] פסק-הדין יוציא ממאגר נכסי החברות שעליהן ניתן צו הקפאת הליכים, סכום שעלול, למצער, להקשות על גיבושה של תכנית לשיקום [מפ"מ].
זאת ועוד, אף נראה שביצוע הליך גביית יתרת חוב הארנונה לא הושלם במובן סעיף 350(ח) לחוק החברות, תשנ"ט1999-. שכן, בתשלום יתרת חוב הארנונה ל[עירייה] מתוך מאגר הנכסים העומד עתה לרשות כלל הנושים לצורך הסדר, יש משום העדפת [העירייה] על-פני נושים אחרים. פירוש סעיף 350 הנ"ל בדרך הרואה במתן פסק-הדין במקרה שבפנינו משום השלמת ביצוע ההליך, אינה מתיישבת איפוא עם תכליתו לנהוג בשוויוניות כלפי נושים מאותו מעמד...
בנסיבות אלה, וכאשר ממילא עצם קיומו של החוב עדיין שנוי במחלוקת בין הצדדים, הגעתי לכלל-דעה כי ראוי לעכב את ביצועו של פסק-הדין עד שיתברר ערעורה של [מפ"מ].
ברי, איפוא, שבקשת רשות הערעור שבפניי מתייתרת, שכן להוראת בית-המשפט המחוזי לנאמן לפרוע מתוך ערבותה של מעש סכום של 1,250,000 ש"ח אין עוד משמעות מעשית, והנאמן אינו מחויב, בשלב זה, להעביר כל סכום כלשהו לעירייה על-חשבון החוב הנובע מפסק-הדין.
אשר-על-כן, אני מוחקת בקשה זו.
ניתנה היום, ט' בטבת תשס"א (4.1.01).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00068630.
L02