רע"א 6870/11 סימון ימין נ. עיריית בני ברק

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטות א' קובו (ס"נ) , מ' רובינשטיין

ו- ע' צ'רניאק ), שבו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט י' קורן ), שדחה את בקשת המבקש לתת לו רשות להתגונן מפני תובענה בסדר דין מקוצר שהוגשה על-ידי המשיבה .

1.

במוקד המחלוקת בין הצדדים, שאלת החזקה והשימוש במקרקעין הידועים כחלקה 368 בגוש 6191 בבני-ברק (להלן: החלקה ). המשיבה, עיריית בני-ברק, היא הבעלים הרשום של החלקה. המבקש, נכה צה"ל שנמצא בטיפולו של אגף השיקום במשרד הביטחון, תפס חזקה בחלקה בתחילת שנות ה-80 ומאז עשה בה שימוש. כיום, משמש שטח החלקה כמשתלה המנוהלת על-ידי בניו של המבקש, והיא מקור פרנסה עיקרי למשפחתו. המשתלה מחוברת לתשתיות ציבוריות (מים וחשמל) ומשולמים בגינה מיסי עירייה. בין הצדדים מעולם לא נחתם הסכם כלשהו בעניין החלקה. ייעודה התכנוני של החלקה הוא לשטח ציבורי פתוח, דרך מוצעת ודרך מאושרת. המשיבה פועלת בימים אלו ליישום הייעוד האמור, ועל כן דרשה מהמבקש להחזיר את החזקה בחלקה לעירייה. המבקש סירב לעשות כן.

2.

אשר על כן, הגישה המשיבה תביעה לסילוק ידו של המבקש מהחלקה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, שנדחתה על-ידי בית משפט השלום ביום 5.5.2010. בית המשפט התייחס לכל אחת מטענות המבקש לגופן וקבע כי המבקש לא הציג הגנה לכאורה המספיקה כדי להעניק רשות להתגונן. בית המשפט קבע כי ההגנה שהציג המבקש – בין היתר, כי הוקנתה לו בעלות בחלקה – משוללת כל יסוד. כמו כן, נדחתה טענת המבקש כי ניתן לו רישיון בלתי הדיר לשימוש בחלקה, ונקבע כי ככל שניתנה רשות לשימוש בחלקה ללא תמורה, זו הסתיימה, מה גם שבניו של המבקש – ולא הוא – הם אלה העושים שימוש בחלקה בפועל. נפסק אפוא כי המשיבה זכאית לדרוש את פינוי החלקה, וכן ניתנה לה רשות לפיצול סעדים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את ערעור המבקש על החלטה זו, וסמך ידיו על החלטת בית משפט השלום במלואה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי הגנתו אינה בגדר "הגנת בדים", ומלין על הכרעת בית המשפט המחוזי שקיבל ללא עוררין את קביעות בית משפט השלום בעניינו. המבקש מעלה שורה של טענות בדבר קביעות עובדתיות שגויות – לשיטתו – בפסק הדין של הערכאה הדיונית. לטענתו, קביעות אלו התקבלו מבלי שהובאו ראיות או עדויות מטעם המבקש ותוך התעלמות ממסמכים שצורפו על-ידו לבקשה. כמו כן, מלין המבקש על כך שלשיטתו, לא נתן בית המשפט דעתו לנזק הכבד שייגרם למבקש, אם לא תינתן לו רשות להתגונן.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום בו מגלה הבקשה שאלה משפטית שחשיבותה כללית וחורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי, נסבה רובה ככולה, על עובדות המקרה הפרטני ואינה מעלה כל שאלה החורגת מגדרי המחלוקת בין הצדדים. המבקש לא הצליח לשכנע את בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי קיימת בעניינו עילה למתן רשות להתגונן. החלטה זו אינה נושאת עימה כל השלכות רוחב, היוצאות מגבולות המחלוקת שבין הצדדים, ומשכך לא קיימת כל עילה לדיון בבקשה ב"גלגול שלישי". השוו: רע"א 1872/10 דה כהן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

(לא פורסם, 28.03.2010 )).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.