רע"א 6885/08 ליאוניד קרביץ נ. מלכה לוי

1.

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא י' טימור) במסגרתו הוחלט על מחיקת ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופטת מ' וולפסון), אשר דחה את תביעתו של המבקש כי ישולם לו פיצוי בגין עסקת רכישת דירה אשר, בסופו של דבר, לא יצאה אל הפועל. יצויין כי פסק דינו של בית משפט השלום לא צורף לבקשה זו.

2.

הרקע לבקשה, כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הינו כדלקמן: בפני בית המשפט המחוזי הונחה בקשה מטעם המשיב למחיקת ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום, בטענה כי הערעור הוגש באיחור. טענת המבקש היתה כי פסק הדין נשוא הערעור הגיע למשרדו ביום שישי בשבוע, ועל כן יש להתחיל במניין הימים המותרים עד להגשת הערעור רק מיום הראשון שלאחריו, באופן המביא לכך שהערעור הוגש בתוך פרק הזמן הרלוונטי. המשיב, מנגד, טען כי יש להתחיל במניין הימים מהיום בו הומצא פסק הדין, אף אם מדובר ביום מנוחה.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב, בהסתמכו על סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הקובע כי יום שישי לא יובא במניין ימי התקופה רק אם הינו היום האחרון למועד המדובר. ברם, במקרה דנן, כפי שעלה מכתבי הטענות של המבקש עצמו, פסק דינו של בית משפט קמא התקבל אצל המבקש ביום שישי, ועל כן יש לראות בו כיום הראשון לתחילת מניין הימים להגשת הערעור. ערעורו של המבקש, אפוא, נמחק.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

עיקר טענות המבקש, ככל שניתן לדלותן מבקשתו, הינן כי מזכירות בית המשפט קלטה את ערעורו לאחר בדיקת מניין הימים ומבלי להודיעו כי הערעור הוגש באיחור, וכי אילו היה נודע לו הדבר – היה שוקל להגיש בקשה מתאימה להארכת מועד. בנוסף, המבקש טוען כי בשל טעות סופר, נטען על ידו בהודעת הערעור אשר הגיש לבית המשפט המחוזי כי פסק הדין התקבל אצלו ביום 21.12.2007, זאת בעוד פסק הדין התקבל בפועל במשרדו ביום 26.12.2007. לחיזוק טענתו מפנה המבקש ל"אישור מסירה" המצורף לבקשתו. המבקש טוען, אפוא, כי בפועל הערעור הוגש על ידו בזמן, וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הערעור הוגש באיחור מקורה בטעות הסופר האמורה.

4.

עיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא מלפני בית משפט זה כי יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר עולה מהן שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, עיקר האמור בבקשת המבקש הינו מתן הסבר לטעותו שלו – אשר הובילה את בית המשפט המחוזי למסקנה שגויה לכאורה, לפיה ערעורו של המבקש הוגש באיחור. דע עקא, טענות המבקש מצטמצמות כולן לדל"ת אמותיהן של נסיבות המקרה דנן. לא זו בלבד שאין הן מעוררות כל שאלה כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, הן אף לא מתיימרות לעשות כן. אין לומר, אפוא, שהבקשה שלפניי עונה על אמות המידה הנדרשות לשם מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

למעלה מן הדרוש אציין כי לא ראיתי ב"אישור המסירה" אשר צורף על-ידי המבקש לבקשתו משום תימוכין לטענותיו, שכן הכתוב בו אינו ברור דיו ויש קושי רב לפענח את האמור בו.

אי לכך, הבקשה נדחית.

ש ו פ ט ת

__________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08068850_B03.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il