רע"א 6942/11 הראל חברה לביטוח בע"מ נ. אולג בקוב

1.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה בגין תאונת עבודה שארעה לו ביום 7.5.07. התביעה הוגשה בעילות חילופיות – בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ) ובעילה על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] כנגד המשיבים הפורמליים. באי-כוח הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לשאלת החבות, במסגרתה הוסכם כי התיק יתנהל בשאלת הנזק לפי חוק הפיצויים.

נכותו הרפואית של המשיב בגין התאונה נקבעה על-ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בגובה 70%. אין חולק כי קביעה זו היא קביעת הנכות המחייבת בתיק מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

לצורך קביעת צרכי המשיב, הורה בית המשפט על מינויו של מומחה בתחום השיקום, וזה ערך את חוות דעתו, תוך שהוא קובע במסגרתה למשיב נכות רפואית בשיעור של 100%, ומתעלם בכך מן הנכות שקבע המוסד לביטוח לאומי.

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט בקשה לפסילת המומחה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' שטמר ) דחה את הבקשה בקובעו כי המומחה "אכן קבע נכות משל עצמו, שאיננה תואמת את הנכות שקבע המוסד לביטוח לאומי, ואינה מחייבת כמובן בתיק זה". למרות זאת לא ראה בית המשפט לנכון לבטל את חוות דעתו "שרובה ככולה ועיקרה בקביעת צרכיו של התובע [המשיב] ולא בקביעת נכותו. פירוט הצרכים אינו נגזר מן האחוזים של הנכות הרפואית". עם זאת הדגיש בית המשפט כי רשאים לשלוח למומחה שאלות הבהרה ולזמנו לעדות. המבקשת הגישה לבית משפט זה את בקשת רשות הערעור שלפנינו, ובד בבד שלחה היא למומחה שאלות הבהרה. בעקבות התשובות שניתנו לה, עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בהחלטתו.

בית המשפט ציין, בהחלטה נוספת (להלן: ההחלטה השנייה ), כי הוא ער לכך שהמומחה סבור שלא ניתן לפצל את האמור בחוות דעתו, כך שבית המשפט יתייחס לצרכים ולא לקביעת אחוזי הנכות. עם זאת קבע בית המשפט כי עמדתו זו של המומחה היתה ברורה וידועה מראש, עוד מחוות דעתו המקורית. למרות האמור, חזר בית המשפט וקבע כי ניתן לפלג את האמור בחוות הדעת ככל שהדבר צריך להערכת נזקי המשיב. בית המשפט הדגיש כי מדובר בחוות דעת שיקומית ולא בתחום אחר.

3.

המבקשת סבורה כי התעלמות המומחה מקביעת הנכות הרפואית המחייבת בתובענה וקביעת צרכי המשיב על יסוד שיעור נכות שונה, מהווה פגם היורד לשורשה של חוות הדעת, שלא ניתן לתקנו. בבקשה להשלמת בקשת רשות הערעור, שהוגשה לאחר מתן ההחלטה השנייה, טוענת המבקשת כי עמדתו המפורשת של המומחה עצמו מחזקת את טענתה. המשיב מצידו סבור כי לא נפל כל דופי בהחלטת בית המשפט המחוזי. המשיב טוען כי מקום בו המומחה פסק בהגינות ולפי מיטב ידיעתו והבנתו, לא כל תקלה או שגגה תביא לפסילת חוות דעתו. לשיטתו, יש לראות אם ניתן לרפא את הפגם הנטען בחקירה נגדית, כולל בחינת מידת ההשפעה של קביעת שיעור הנכות על הצרכים המיוחדים של המשיב, אם בכלל. כן טוען המשיב כי לחילופין, ניתן לנקוט באמצעי דרסטי פחות – של מינוי מומחה רפואי נוסף, מבלי לפגוע בחוות הדעת.

4.

החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

ככלל, בהתקיים קביעה מחייבת של הנכות הרפואית לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, קמים מכוח החוק והפסיקה סייגים דיוניים ומהותיים, באשר לדרך הוכחת ההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית. לענייננו רלבנטי הסייג המהותי, לפיו כפופות הראיות המובאות כולן, למסגרת אשר נוצרה על ידי דרגת הנכות הרפואית שנקבעה על פי דין. במלים אחרות: אין להביא ראיות, הנוגעות להשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית, כאשר ראיות אלה סותרות בפועל את עצם קביעת דרגת הנכות הפיסית או חורגות ממסגרת הקביעה הרפואית. כל הוכחה של ההשלכות התפקודיות של הנכות, כפופה לדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לפי סעיף 6ב, ולפיכך, מומחה המתמנה על ידי בית המשפט להוכחת עניין שברפואה – כבול לקביעה שעל-פי סעיף 6ב, כל עוד לא התיר בית המשפט להביא ראיות לסתור אותה, שאחרת – תתרוקן קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מכל תוכן (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) 797, 803-804). במקרה דנן, נקבעה נכותו הרפואית של המשיב על-ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בגובה 70%, וזוהי קביעת הנכות המחייבת בתיק מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים. המומחה השיקומי אמור היה להיות כבול לקביעה רפואית זו וצריך היה ליתן את חוות דעתו במסגרתה, ואולם הוא לא עשה כן, אלא ערך את חוות דעתו תוך שהוא קובע כי נכותו של המשיב היא בשיעור 100%. משסותרת חוות דעתו של המומחה את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין – אף אם נעשה הדבר בשוגג או בתום לב – אין מנוס מפסילת חוות הדעת וממינוי מומחה רפואי תחתיו, אשר ייתן את חוות דעתו בכפוף לדרגת הנכות שנקבעה על-פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

אשר על כן הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.