רע"א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 7.9.2016 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בת"א 10411-02-15 (כב' השופטת א' לוי ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לפסול חוות דעת מומחה בשל חריגה מסמכות.

1.ביום 4.2.2015 הגיש המשיב כנגד המבקשת תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ), בעקבות תאונה בה היה מעורב בתחילת שנת 2014. המשיב הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) כנפגע עבודה בגין תאונה זו. ועדה רפואית של המל"ל (להלן: הוועדה הרפואית ) קבעה למשיב נכות בשיעור 100% בגין פרפלגיה; וכן נכויות נוספות בשיעורים גבוהים בתחום האורולוגי ובתחום האורתופדי, בגין צלקות, בגין שברים בחוליות ובגין אי שליטה על הסוגרים. המבקשת אינה חולקת על כך שזה שיעור הנכות המחייב לפי סעיף 6ב לחוק.

2.ביום 6.10.2015 מינה בית המשפט המחוזי מומחה רפואי שיקומי לצורך קביעת צרכי שיקומו של המשיב בעקבות התאונה. בהמשך הסכימו הצדדים על מינוי מומחית אחרת, על-פי אותו כתב מינוי, ובהתאם מונתה המומחית ד"ר איזבלה שוורץ (להלן: המומחית ). ביום 17.8.2016 הגישה המומחית את חוות דעתה. בחוות הדעת, העריכה המומחית, בין היתר, את שיעור נכותו הצמיתה של המשיב. מלבד הנכות בגין פרפלגיה בשיעור 100%, התייחסה המומחית גם לאי השליטה על הסוגרים ולעמוד השדרה, וכן לשלוש נכויות נוספות, אשר לא נקבעו על-ידי הוועדה הרפואית: נכות בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה בכתפיים, עיוות עצם הבריח ונוירופתיה אולינרית משמאל; נכות בשיעור 32% בגין הגבלה באצבעות יד שמאל; וכן נכות בשיעור 20% עבור כל צד בשל הגבלה בטווחי התנועה הסיבוביים של מפרקי הירכיים. המומחית חיוותה דעתה גם ביחס לטיפול השיקומי לו נזקק המשיב, ובכלל זה רופא שיקום פעם בחצי שנה, טיפול שיקומי רב תחומי הכולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק עבור טווח התנועה בכף היד וטיפול נפשי; וכן ציוד ואביזרים מתאימים, וביניהם כיסא גלגלים ממנוע. כן חיוותה דעתה המומחית כי המשיב לא יוכל להתפרנס למחייתו, ויהיה זקוק לסיוע צמוד במשך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, על-ידי שני מטפלים מתחלפים.

3.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לפסול את חוות דעתה של המומחית, מן הטעם שזו חרגה מסמכותה בקביעת דרגות נכות שחרגו מקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל. נטען כי יש לפסול את כל חוות הדעת, כיוון שחריגת המומחית מסמכותה "מכתימה" את חוות הדעת כולה, לרבות האמור בה באשר לצרכי השיקום הנדרשים למשיב. המבקשת הצביעה במיוחד על המלצת המומחית שנגעה לריפוי בעיסוק, שהתייחסה ליד שמאל, לגביה נקבעה הנכות על-ידי המומחית ולא על-ידי הוועדה הרפואית. המשיב התנגד לבקשה, וסבר כי הקביעות אינן משפיעות על צרכי השיקום שנקבעו לו, בשים לב לכך שנקבעה לו נכות של 100% בגין פרפלגיה, וכן נכויות גבוהות נוספות בתחום האורולוגי ובשל אי שליטה על הסוגרים.

4.ביום 7.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי על אף שהמומחית חרגה מכתב המינוי שלה, בנסיבות העניין בהן המשיב סובל מנכות של 100% בגין פרפלגיה ונכויות נוספות בשיעור ניכר, אין מקום לפסול את כל חוות הדעת, אלא יש מקום להסתפק בסעד מתון יותר של מחיקת חלקים ממנה בלבד. נקבע, כי יימחקו מחוות הדעת הן הקביעות בדבר הנכויות הרפואיות, הן ההמלצה השיקומית לעניין הטיפול בריפוי בעיסוק, שנבעה מקביעת הנכות בכף יד שמאל.

5.כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור דנא. המבקשת טוענת כי לא היה מקום להסתפק בפסילת חלקים מחוות הדעת, וטוענת כי על-פי פסיקת בית משפט זה, חריגה מסמכות צריכה להוביל לפסילת חוות דעת המומחה כולה (בהפניה לרע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך , פ"ד מט(5) 198 (1996) (להלן: עניין סהר ); לרע"א 8000/04 רשות הנמלים והרכבות נ' גמליאלי (4.11.2004) (להלן: עניין רשות הנמלים ); ולרע"א 6942/11 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בקוב

(26.1.2012) (להלן: עניין בקוב )). המבקשת טוענת כי המלצותיה של המומחית התייחסו גם להגבלות תנועה בגפיים העליונות, בעוד שהוועדה הרפואית קבעה את נכות המשיב רק ביחס לגפיו התחתונות; וכי יש בכך כדי להשפיע על המלצותיה של המומחית, מעבר לזו שנפסלה על-ידי בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי על אף שפרפלגיה מצדיקה עזרה סיעודית, לא מדובר בהכרח בעזרה סיעודית מלאה כפי שהמליצה המומחית, אשר הביאה בחשבון גם קושי תפקודי בגפיים העליונות, וכך גם ביחס לקביעה לגבי הצורך בכיסא גלגלים ממונע. על כן, כך נטען, קביעותיה של המומחית בדבר הנכות "צבעו" את כל חוות הדעת באופן המחייב את פסילתה (בהפניה לרע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.4.2012) (להלן: עניין אי.די.איי )).

6.לטענת המשיב, הצרכים השיקומיים שנקבעו על-ידי המומחית אינם מתייחסים לנכויות שנקבעו על-ידה מעבר לאלו שקבעה הוועדה הרפואית, אלא לנכות בשיעור 100% שנקבעה לו בין היתר בשל הפרפלגיה ממנה הוא סובל. זאת, למעט ההמלצה לריפוי בעיסוק לשמירת טווח התנועה במפרק יד שמאל, אשר נפסלה ממילא על-ידי בית המשפט קמא. משכך, אין מקום, לדידו, לפסול את כל חוות הדעת של המומחית, סעד קיצוני שלא נוטים לנקוט בו. המשיב מאבחן בין עניינו שלו לבין המקרים אליהם הפנתה המבקשת, וטוען כי במקרה דנא, אין בנמצא פגם היורד לשורש העניין או חשש לעיוות דין אם לא תיפסל חוות הדעת כולה. המשיב מוסיף, כי צרכיו הרפואיים והנכות הקשה ממנה הוא סובל מצדיקים עזרה סיעודית מלאה, כפי שהמליצה המומחית, וזאת בשים לב לחוסר עצמאותו ולסיוע הרפואי לו הוא נדרש. המשיב טוען עוד כי מינוי מומחה שיקומי אחר יביא להארכת ההליכים שלא לצורך, דבר שראוי להימנע ממנו בשים לב לגילו (יליד 1940) ולכך שהתאונה אירעה כבר לפני שלוש שנים. כן טען המשיב כי המלצותיה של המומחית אינן חורגות מהמלצות מומחים שיקומיים בתיקים דומים של סובלים מפרפלגיה.

דיון והכרעה

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי גם כאשר מתגלים פגמים בחוות דעתו של מומחה, המסקנה לא צריכה להיות בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא על בית המשפט לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין (רע"א 7323/11 ועקנין נ' המאגר הישראלי ביטוחי רכב (בפול) בע"מ , פסקה 6 (28.12.2011); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים

693-690 (מהדורה רביעית, 2012)). אף אם נפלו פגמים בחוות דעת המומחה, פסילת המומחה וחוות דעתו היא הסנקציה החריפה ביותר שבית המשפט יכול לנקוט בה מבין שורה של צעדים אפשריים, ובית המשפט לא ימהר לעשות כן כשניתן להסתפק בהוראה מתונה יותר (עניין אי.די.איי , בפסקה 12; יצחק אנגלרד

פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

495-494 (מהדורה רביעית, 2013)). נכון לעת הזו, איני סבור כי המקרה דנא הוא מקרה מובהק בו ראוי ליתן רשות ערעור על ההחלטה שלא לפסול את חוות הדעת כולה, על אף הפגמים שנפלו בה, בשים לב לכך שאין בחוות הדעת סתירה חזיתית לקביעותיה של הוועדה הרפואית או לכתב המינוי של המומחית. כפי שיפורט, ניתן יהיה לשוב ולשקול מהלך זה בהמשך, נוכח מה שיעלה במסגרת בירור התובענה, ובעיקר נוכח תשובות המומחית לשאלות הבהרה (ככל שתהיינה) ולשאלות בחקירתה בבית המשפט, אם תחקר.

8.בכך שונה המקרה דנא מהמקרים אליהם הפנתה המבקשת בניסיון ללמוד על הצורך לפסול את כלל חוות הדעת. בעניין בקוב

ובעניין רשות הנמלים , קביעותיהם של המומחים סתרו באופן מהותי את קביעותיה של הוועדה הרפואית של המל"ל: כך, בעניין בקוב , המומחה הוסיף 30% נכות מעבר לקביעת הנכות של המל"ל, ואף סבר בעצמו כי לא ניתן להפריד את קביעתו בדבר הנכות מקביעותיו בדבר הצרכים השיקומיים; ובעניין רשות הנמלים , נקבע, חלף קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל, כי כלל לא קיימת

נכות. בעניין סהר , קביעת המומחית עמדה בסתירה בולטת לכתב המינוי, אשר על-פיו המומחית היתה אמורה לשייך את אחוזי הנכות שקבעה הוועדה הרפואית לשתי תאונות שעבר המשיב באותה פרשה, וחלף זאת, המומחית קבעה שיעור נכות שונה לחלוטין מזה שקבעה הוועדה הרפואית.

9.בהקשר זה יש לציין, כי כתב המינוי של המומחית במקרה דנא (החלטה מיום 6.10.2015) היה רחב, והסמיכה לבדוק את המשיב ולקבוע את צרכי שיקומו, ללא התייחסות לוועדה הרפואית או לנפקות קביעותיה. בהקשר זה יוער, כי יש מקום להנחות מומחים, אשר אינם תמיד בקיאים ברזי ההליך המשפטי וכלליו, בגדרי סמכותם, ולהימנע ממקרים של חריגות מסמכות זו בתום לב ושלא לצורך, ומהתארכות ההליכים בין הצדדים כפועל יוצא מכך. בהחלטת המינוי על בית המשפט להבהיר, ככל שהדבר רלוונטי, את השאלות שאליהן אמור המומחה להידרש ואת המגבלות שבגדרן הוא אמור להפעיל את שיקול דעתו, אם יש כאלה. כשהדבר לא נעשה והמומחה מתייחס לעניינים שלא היה אמור להתייחס אליהם נוכח הוראות הדין (להן לא היה בהכרח מודע), ראוי להתייחס לכך ב"סלחנות" יתר, שהרי המומחה הוא, בראש ובראשונה, רופא, האמון על המצב הרפואי הנגלה לעיניו, וללא הדרכה והכוונה אין לצפות ממנו שיגביל עצמו בעניינים רפואיים ויתעלם ממצאים הנגלים לו. אגב, גם המבקשת היתה יכולה, ושמא אף חייבת אם רצתה למנוע תקלות כגון זו שהתרחשה, להעמיד את בית המשפט מבעוד מועד על הצורך במתן הוראות למומחית לבל תחרוג מקביעות הוועדה הרפואית, אך נראה שהדבר לא נעשה.

10.בנסיבות העניין, סבר בית המשפט המחוזי כי ניתן להסתפק בהוראה מתונה יותר מאשר פסילת חוות הדעת כולה, בשים לב לנכות הכללית הגבוהה שנקבעה על-ידי הוועדה הרפואית, העולה על 100%, וכאשר זו מבססת את עיקר ההמלצות השיקומיות של המומחית. בית המשפט המחוזי הורה לא רק על מחיקת הקביעות הרפואיות שנקבעו בחריגה מסמכותה של המומחית, אלא גם על מחיקת אחת מהמלצותיה שהייתה קשורה בנכויות הנוספות שנקבעו על-ידה – זו שעסקה בשיקום כף יד שמאל; ולעומת זאת, בית המשפט המחוזי הותיר על כנן את ההמלצות האחרות. איני שולל, וזאת מבלי לטעת מסמרות בדבר, כי גם המלצות אלה עשויות להיות מושפעות מקביעותיה של המומחית בדבר נכותו של המשיב שנמחקו מחוות הדעת. אולם, בנסיבות המקרה, אני סבור כי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בשלב זה של ההליך, אשר סברה שאין מקום לפסול המלצות אלה; וכן אין מקום לנקוט בסעד קיצוני המטיל דופי בחוות הדעת ובמומחית עצמה. בפני הצדדים עדיין עומדת האפשרות להעביר למומחית שאלות הבהרה וכן להעמידה לחקירה במידת הצורך, כך שנושאים אלו יוכלו עוד להתברר במהלך ההליך. מכל מקום, ככל שעדיין תהיינה למבקשת טענות בעניין המלצותיה של המומחית ונפקויותיהן בכל הנוגע לקבילות או משקל חוות דעתה, תוכל לערער עליהן במסגרת הערעור על פסק הדין.

11.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.