רע"א 1867/20 פלוני נ. בית חולים העמק

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש'

ליבוביץ ) בת"א 323-04-16 מיום 24.2.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לפסילת חוות דעתו של פרופ' רוני גונן, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום המיילדות והגניקולוגיה (להלן: פרופ' גונן או המומחה ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה נזיקית נגד בית חולים העמק ושירותי בריאות כללית, הם המשיבים (להלן בהתאמה: בית

החולים ו כללית ), וזאת בטענה לרשלנות רפואית שאירעה במהלך לידת בנה של המבקשת, ואשר הסבה לה נזק גופני.

3.

בהחלטה מיום 3.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה רפואי מטעמו, אשר יגיש חוות דעת המתייחסת למספר שאלות אשר פורטו בהחלטה זו. בהמשך לכך, הודיעו הצדדים כי הם מסכימים על מינויו של אחד מתוך שני מומחים שהוצעו על-ידם, ומבניהם מינה בית המשפט המחוזי את פרופ' גונן כמומחה מטעמו.

4.

ביום 18.7.2018 הגיש המומחה את חוות דעתו לצדדים, וביום 22.7.2018 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לפסילתה של חוות דעת זו (להלן: הבקשה

הראשונה ). בבקשה האמורה נטען, בין היתר, כי בהקדמה לחוות דעתו התייחס המומחה לסוגיית החבות, וזאת תוך חריגה מגדרי סמכותו על-פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.1.2018. עוד נטען כי המבקשת גילתה שהמומחה נתן חוות דעת רבות עבור המשיבים, ואף עובד עם כללית, וכי הלה נמנע מליידע את בית המשפט המחוזי בנדון.

בתשובתה לבקשה הראשונה טענה כללית כי יש לדחותה, ובתוך כך, נטען כי בא-כוחה של המבקשת הוא אשר הציע למנות את פרופ' גונן כמומחה מטעם בית המשפט, וכי חזקה עליו שהקדים וערך את הבירורים הנדרשים לשם כך. עוד נטען כי למשרד באת-כוחה של כללית אין קשרי עבודה עם המומחה, וכי במענה לשאלה שהופנתה אליו בנדון ציין פרופ' גונן כי הוא איננו עובד של כללית או של בית החולים, וכי במסגרת עבודתו הפרטית הוא מייעץ למטופלות המבוטחות במסגרת "כללית מושלם". כן נטען כי המומחה אמנם ערך חוות דעת מטעם כללית, אך עשה כן גם עבור גורמים נוספים, וכי הלה אינו מקבל מכללית שכר באופן קבוע.

בתגובתה עמדה המבקשת על טענותיה בדבר קשרי עבודה בין המומחה לבין כללית, אך לצד זאת, הסכימה להותיר את חוות הדעת על כנה, ולמקד את בקשתה אך למחיקת החלקים בחוות הדעת החורגים מן השאלות שהציג בית המשפט המחוזי בפני המומחה. כללית הותירה את ההכרעה בבקשה העדכנית לשיקול דעת בית המשפט, ובהחלטה מיום 6.9.2018 נקבע כי חוות דעתו של המומחה תעמוד בעינה, אך זאת רק ביחס לתשובותיו של פרופ' גונן לשאלות אשר הפנה אליו בית המשפט המחוזי.

5.

ביום 16.12.2018 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה להתיר לה לשלוח שאלות הבהרה למומחה, שעניינן בהיקף עבודתו עם כללית ועם החברות המבטחות אותה. בבקשה נטען, בין היתר, כי בא-כוח המבקשת גילה מידע חדש, לפיו היקף עבודתו של פרופ' גונן עם כללית במסגרת "כללית מושלם", כמו גם במתן חוות דעת לכללית ולחברה המבטחת אותה – הוא ניכר, וכי הלה אף עורך, ככלל, חוות דעת עבור חברות ביטוח המייצגות רק נתבעים בתיקי רשלנות רפואית. כללית התנגדה לקבלת הבקשה האמורה. בהחלטה מיום 19.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לשלוח שאלות הבהרה למומחה, וציין כי במסגרת החקירה הנגדית, תורשה המבקשת להציג למומחה שאלות ביחס לטענות שהעלתה בבקשתה זו.

6.

פרופ' גונן נחקר בדיון שנערך ביום 10.12.2019, וביום 24.12.2019 הגישה המבקשת בקשה נוספת לפסילת חוות דעתו. בבקשה זו צוין כי עוד בטרם חקירתו של פרופ' גונן נודע לבא-כוח המבקשת כי הלה מזוהה כמומחה המגיש חוות דעת מטעם נתבעים בתיקי רשלנות רפואית, וכי על רקע זה הוגשה הבקשה הראשונה. עוד נטען כי המומחה ציין בחקירתו שהוא נותן חוות דעת רק לנתבעים בתביעות רשלנות רפואית; כי הוא כתב חוות דעת עבור בית החולים; כי במסגרת עבודתו הפרטית הוא מקבל מטופלות דרך "כללית מושלם", כך שמטופלות אלה משלמות לו סכום מסוים כ"השתתפות עצמית" והיתר משולם על-ידי כללית; וכי הוא נתן גם חוות דעת למשרד באת-כוחה של כללית. נטען, אפוא, כי המומחה מצוי בניגוד עניינים, כי הוא נמנע מלדווח על כך לבית המשפט המחוזי, וכי גם באת-כוחה של כללית לא יידעה את בית המשפט המחוזי בנדון, ואף הצהירה במסגרת התשובה לבקשה הראשונה כי משרדה אינו מקיים כל קשרי עבודה עם המומחה. נוכח האמור, טענה המבקשת כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות עיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה, ופסילה של חוות דעת המומחה, ולו מחמת מראית פני הצדק. כמו כן, בא-כוחה של המבקשת אישר כי הוא אשר הציע את פרופ' גונן כמומחה אשר ימונה מטעם בית המשפט, אך טען כי עשה זאת בטרם נודע לו בדבר קשרי העבודה של המומחה עם משרד באת-כוחה של כללית, ולפני שידע כי הלה מגיש חוות דעת מטעם נתבעים בלבד.

7.

בתשובתה טענה כללית כי חקירת המומחה לא שינתה מן המידע אשר היה בידי המבקשת בדבר היקף עבודתו של פרופ' גונן עם כללית, וכן לא הפריכה את העובדה שלבאת-כוחה של כללית אין ולא היתה היכרות מוקדמת עם המומחה. עוד נטען כי בדיקה במאגר הפניות של משרד באת-כוחה של כללית, העלתה כי בין השנים 2019-2013 פרופ' גונן לא כתב חוות דעת על-פי פנייה ממשרד זה. כללית טענה עוד כי עיתוי הגשתה של בקשת הפסילה, לאחר תום שלב שמיעת הראיות, מעלה חשש כי בקשה זו מוגשת אך מן הטעם שהמבקשת לא הצליחה להוכיח את טענותיה הרפואיות. כמו כן, נטען כי הבקשה הראשונה כללה נימוקים הזהים לבקשת הפסילה הנוכחית, כי המבקשת לא הגישה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחתה את בקשתה הראשונה, וכי אין מקום להיעתר בשלב זה לבקשת פסילה נוספת אשר איננה כוללת נימוקים חדשים כלשהם.

8.

בתגובתה לתשובת כללית הוסיפה המבקשת וטענה, בין היתר, כי יש לתמוה על כך שקשרי עבודתו של המומחה עם משרד באת-כוחה של כללית נבדקו רק בשלב הנוכחי, ולא במועד הצהרתה הראשונית בדבר היעדרם של קשרים מעין אלה – הצהרה אשר התגלתה כשגויה.

החלטת בית המשפט המחוזי

9.

בהחלטה מיום 24.2.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לפסילת חוות דעתו של המומחה, וקבע כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים הקיצוניים המצדיקים פסילתה של חוות דעת מומחה, וזאת בייחוד משחוות הדעת הוגשה זה מכבר. נקבע, בין היתר, כי הטעם העיקרי לדחיית בקשתה של המבקשת הוא עיתוי הגשתה; כי המבקשת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי המומחה נוהג לתת חוות דעת דווקא מטעם כללית או עושה כן באופן רצוף ואינטנסיבי; וכן כי חרף הזיקה הכלכלית המסוימת הנובעת מכך שהמומחה מקבל מטופלות המבוטחות ב"כללית מושלם", הרי שלא הוכח קיומה של זיקה מהותית בין כללית לבין המומחה, אשר מצדיקה את פסילת חוות דעתו לאחר שזו כבר הוגשה.

עוד צוין כי אמנם היה על המומחה לדווח לבית המשפט המחוזי על קשריו השונים עם כללית ועל נוהגו ליתן חוות דעת עבור נתבעים בלבד, וזאת בטרם ערך את חוות דעתו. ואולם, נקבע כי אין בחובת דיווח זו כדי להפחית מן הנטל המוטל על בעלי הדין להעלות את טענותיהם בדבר מינוי המומחה במועד הסמוך למינויו ככל שניתן. נקבע כי הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, משבא-כוחה של המבקשת הוא אשר הציע למנות את פרופ' גונן כמומחה מטעם בית המשפט, ומן הראוי היה שיקדים ויערוך את הבירורים הנדרשים לשם כך עובר להצעתו זו.

בנוסף, צוין כי המבקשת ביקשה בעבר את פסילת חוות דעתו של המומחה, מטעמים הזהים בעיקרם לטעמים העומדים ביסוד בקשתה הנוכחית, אך לבסוף הסכימה שחוות הדעת תעמוד בעינה (תוך מחיקת חלקים מתוכה, כמתואר לעיל). בהקשר זה, נקבע כי חקירת המומחה לא הוסיפה "תשתית ראייתית משמעותית" המצדיקה את קבלת הבקשה הנוכחית.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

10.

בבקשתה שבה המבקשת על עיקר טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נתן בהחלטתו משקל ניכר לעיתוי בו הוגשה בקשתה, ובכך ביכר שיקול זה על פני השיקולים המהותיים המצדיקים את פסילת חוות דעת המומחה. זאת, כך נטען, חרף העובדה שניתן "לרפא" את הפגם שבעיתוי הגשת הבקשה באמצעות פסיקת הוצאות, ולמרות שהתנהלות המבקשת בנדון לא היתה נגועה בחוסר תום לב. כן נטען כי אין בכך שבא-כוח המבקשת הציע את מינוי המומחה מלכתחילה, כדי למנוע ממנו לטעון לפסילת חוות הדעת בשלב זה; וכי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי חקירת המומחה לא הוסיפה תשתית ראייתית משמעותית, שכן אך בחקירה זו נודע כי פרופ' גונן נוהג ליתן חוות דעת עבור נתבעים בלבד בתיקי רשלנות רפואית, וכן התגלה כי הלה כתב חוות דעת עבור משרד באת-כוחה של כללית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי די בכך שהמומחה הפר את חובת הדיווח עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו כדי לפסול את חוות הדעת, שכן אם היה המומחה מקיים את חובתו זו, הוא לא היה ממונה מלכתחילה ולמצער המבקשת היתה עותרת להחלפתו. נוכח כל האמור, טוענת המבקשת כי יש לפסול את חוות דעת המומחה על מנת למנוע פגיעה במראית פני הצדק, וכדי שלא ייגרם לה עיוות דין.

11.

כללית סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, ושבה אף היא, בעיקרו של דבר, על טענותיה בפניו. עוד נטען כי הזיקה הכלכלית בין המומחה לבין כללית, עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו, איננה מצדיקה את פסילת חוות דעת המומחה, שכן פרופ' גונן מקבל מטופלות לייעוץ בהיותן מבוטחות ב"כללית מושלם" – המהווה אישיות משפטית נפרדת, ונוכח העובדה שמטופלות אלה פונות אליו באופן וולונטרי, ובמסגרת עבודתו הפרטית. כן טוענת כללית כי השתת הוצאות על המבקשת לא תרפא את הפגם שנפל בעיתוי הגשת הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה, שכן שלב שמיעת הראיות תם, והיעתרות לבקשה זו תביא להשבת כל ההליך המשפטי לראשיתו.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הלכה ידועה היא כי פסילתה של חוות דעת מומחה היא צעד קיצוני אשר יינקט רק במקרים חריגים, בהם נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורש העניין ואשר עלול לגרום לעיוות דין (ראו: רע"א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 7 (25.12.2016); רע"א 5902/19 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות , פסקה 9 (18.11.2019) (להלן: רע"א

5902/19 )). לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי בא בגדר מקרים חריגים אלה. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר בקשת הפסילה מוגשת לאחר הגשתה של חוות דעת המומחה, כבענייננו, שכן במצב מעין זה מתעורר החשש כי בקשה זו נובעת מחוסר שביעות רצון של מבקש הפסילה מ תוצאותיה של חוות הדעת (ראו: רע"א 6264/15 פלונית נ' משרד הבריאות , פסקה 12(ב) (10.11.2015); רע"א 6142/16 פלוני נ' מרכז רפואי ע"ש שיבא – תל השומר , פסקה 7 (28.9.2016); רע"א 5902/19, שם).

13.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה יש לדחות את בקשת המבקשת לפסילת חוות דעת המומחה ואף ליתן משקל נכבד לעיתוי בו הוגשה בקשה זו – לאחר תום שלב שמיעת הראיות. זאת, נוכח ההזדמנויות הרבות אשר עמדו לרשות המבקשת להעלות בשלבים מוקדמים יותר את טענותיה כנגד מינויו של המומחה. כך, על אחת כמה וכמה, שעה שהיה זה בא-כוחה של המבקשת אשר הציע למנות את פרופ' גונן כמומחה מטעם בית המשפט, ומשכך היה עליו להקדים ולערוך את הבירורים הנדרשים מבעוד מועד. עוד אציין בהקשר זה כי לא מצאתי שהנתונים אשר התגלו למבקשת לאחר מינוי המומחה הם נתונים אשר לא היה ניתן לגלותם בשקידה סבירה לפני הצעת שמו של פרופ' גונן למינוי כאמור. די באמור עד כה כדי לדחות את הבקשה דנן.

14.

יתר על כן, יצוין כי מן הבקשות אשר הוגשו לאורך ההליך המשפטי, כמתואר לעיל, עולה כי עוד בטרם חקירתו של המומחה, ובשלב בו הוגשה הבקשה הראשונה, נודע למבקשת כי למומחה קשרי עבודה כאלה ואחרים עם כללית, וכי הוא ערך חוות דעת עבורה ועבור בית החולים, ואף נוהג ליתן חוות דעת עבור נתבעים בלבד. חרף האמור, בחרה המבקשת שלא לעמוד על עיקר בקשתה הראשונה לפסילת חוות דעת המומחה, והמתינה עם בקשת הפסילה עד לאחר שמיעת הראיות, וטעמיה עמה. על רקע המקובץ, לא ראיתי להתערב גם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה חקירתו הנגדית של המומחה לא הרימה תרומה משמעותית כלשהי לטענות המבקשת בדבר ההצדקות לפסילת חוות דעתו.

15.

הנה כי כן, ובמלוא הזהירות, יצוין כי העיתוי בו הוגשה בקשת הפסילה הנדונה אכן מעלה חשד בדבר המניעים להגשתה, ומכל מקום, לא עלה בידי המבקשת להציג טעם מבורר המצדיק נקיטה בצעד כה חריג של פסילת חוות דעת המומחה לאחר תום שלב שמיעת הראיות. נוכח האמור, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המבקשת, וזאת, מבלי שראיתי להביע עמדה כלשהי לגופן של הטענות אשר העלתה המבקשת נגד המומחה. אציין עוד כי פסילת חוות דעתו של המומחה בשלב זה תחייב "פתיחה" מחודשת של הליך שמיעת הראיות כולו, ומשכך אינני סבורה כי הפגם הטמון בעיתוי הגשת הבקשה כאמור ניתן לריפוי באמצעות השתת הוצאות.

16.

בטרם סיום, יצוין כי ביום 30.4.2020 הגישה המבקשת בקשת רשות להגיב לתשובתה של כללית. בקשה זו הוגשה ללא נימוקים כלשהם, ועל כל פנים, לא ראיתי להיעתר לה. כידוע, למבקשת לא מוקנית זכות להגיש תגובה לתשובתה של כללית לבקשת רשות הערעור דנן (ראו: תקנה 406(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ואף לגופם של דברים, לא מצאתי כי נדרשת השלמת טיעון כלשהי מצד המבקשת בענייננו.

17.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות כללית בסך של 2,000 ש"ח.