רע"א 5603/21 פלוני נ. אוניברסיטת בן גוריון בנגב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי ) בת"א 24115-11-18 מיום 14.6.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפסילת מומחה מטעם בית המשפט.

1.

בבית משפט קמא מתנהלת תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו למבקש בתאונת עבודה שאירעה ביום 14.11.2013 במסגרת עבודתו אצל המשיבה 1. המשיבה 2 היא המבטחת של המשיבה 1.

2.

הצדדים להליך צירפו חוות דעת מומחים מטעמם בתחום האורתופדי, הנוירולוגי והפסיכיאטרי. לאור הפער בין חוות הדעת שהוגשו מונו מומחים מטעם בית המשפט בשלושת התחומים.

3.

בהחלטתו מיום 1.12.2020, בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבות לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי (להלן: המומחה הראשון ), מאחר שחוות דעתו של המומחה הנוירולוג מטעם המשיבות לא הייתה מונחת בפני המומחה הראשון בעת מתן חוות דעתו. על כן, בית משפט קמא הורה על מינויו של מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי (להלן: המומחה השני ).

4.

ביום 8.3.2021 המומחה השני הגיש את חוות דעתו. כחודש לאחר מכן, ביום 8.4.2021 המבקש הגיש בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה השני, בה טען למספר עילות פסילה, ובין היתר: התנהלות פסולה בין בא כוח המשיבות לבין המומחה השני; המצאת חוות דעת המומחים האחרים שמונו לעיון המומחה השני; חוסר סבירות בהתנהלות המומחה ביחס למתן חוות דעתו; חריגה מסמכות של המומחה; ואי-מתן מענה לכל סעיפי כתב המינוי.

5.

בהחלטתו המנומקת מיום 14.6.2021 דחה בית משפט קמא את הבקשה לפסילת חוות הדעת של המומחה השני. נקבע, בין היתר, כי ביום 14.1.2021 הועברה למבקש הודעת המייל בה מוזכרת שיחה טלפונית בין המומחה השני לבין בא כוח המשיבות; כי על אף טענותיו ביחס לחששות העולים מההתכתבות הנ"ל, המבקש לא העלה בזמן אמת כל טענה בעניין ולא עשה דבר עד לאחר שהוגשה חוות הדעת; כי לגופו של עניין מדובר בהתכתבויות טכניות באשר לתשלום שכר הטרחה ומשלוח החומרים; כי הלכה היא שמותר להמציא למומחה מטעם בית המשפט חוות דעת של מומחים אחרים שמונו; כי אין ממש בטענות המבקש ביחס למועד תשלום שכר טרחת המומחה השני; כי המומחה השני לא חרג מסמכותו; כי אף אם המומחה השני לא נתן מענה לחלק מסעיפי החלטת המינוי אין בכך כדי לפסול את חוות דעתו; וכי "למעשה התובע מלין על כך שהמומחה לא קבע נכות נוספת בתחום הנוירולוגי (מעבר לנכות הפסיכיאטרית)" (פסקה 30 להחלטת בית משפט קמא).

6.

ומכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה נטען, בין היתר, כי המומחה השני חרג מהוראות המינוי כאשר נמנע מלהתחשב בנתוניו האישיים של המבקש ערב התאונה; כי קביעותיו בדבר היעדר פגיעה מוחית שומטות את הקרקע מתחת לחוות הדעת; כי המומחה השני חרג מסמכותו ומתחום מומחיותו עת נדרש לתחום הנוירו-פסיכיאטרי; כי החשש של המבקש, שהייתה פגיעה בטוהר ההליך, יכול היה להתגבש רק לאחר שהתקבלה חוות הדעת, כך שאין לזקוף זאת לחובתו; כי ייתכן שבין המומחה השני לבין בא כוח המשיבות התנהלה תכתובת ענפה ללא ידיעת המבקש, וזאת בניגוד לדרישה כי כל שיח מול מומחה יהיה בידיעת הצד השני; כי היה על המשיבות לסתור את הטענות בדבר הפגיעה בטוהר ההליך עם תצהיר תומך, ומשלא עשו זאת היה על בית משפט קמא לקבוע שטענותיו לא נסתרו; כי היה על המשיבות לבקש רשות מבית משפט קמא להמציא למומחה השני את חוות הדעת של המומחים הנוספים ולא לעשות דין לעצמם; וכי המומחה השני חרג מהוראתו של בית משפט קמא לפיה "המומחה לא יתחיל בעבודתו בטרם שולם לו שכרו".

7.

דין הבקשה להידחות אף בלא צורך בתגובה.

הלכה היא כי "פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב" (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו(4) 673, 678 מול האות ד (2002); רע"א 5902/19 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות , פסקה 9 (18.11.2019)); או " במקרים בהם חוסר מהימנותם של חוות הדעת או של המומחה יורד לשורש העניין וכאשר עלול להיגרם עיוות דין למי מהצדדים" (רע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (9.12.2019)) .

כך על דרך הכלל וכך במיוחד כאשר בקשת הפסילה מוגשת לאחר הגשת חוות דעת המומחה (רע"א 1867/20 פלונית נ' בית חולים העמק , בפסקה 12 (3.5.2020); רע"א 6264/15 פלונית נ' משרד הבריאות , בפסקה 12 (10.11.2015)).

בענייננו,

לא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא, ואני סומך עליה את ידי. אין בטענות המבקש כל ממש; ואין לקבל את הטענה כי החשש לפגיעה בטוהר המידות התגבש אך לאחר הגשת חוות הדעת – טענה שלא מצאתי בה ממש אף לגופה. מהבקשה עולה כי המבקש חולק על מסקנותיו של המומחה השני, אך זו אינה עילה לפסילת חוות הדעת, והמבקש רשאי כמובן לעשות שימוש בכלי של שאלות הבהרה או חקירה של המומחה על חוות דעתו.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, המבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.