רע"א 1269-23 רע"א 1269-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בת"א 39358-11-21 מיום 22.1.2023, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לפסול חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטרי שמונה על-ידי בית המשפט.

רקע

2.המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה, בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 12.9.2018 (להלן: התאונה). בהחלטה מיום 11.1.2022 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת ראשית ראייה לצורך מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, והורה על מינוי פרופ' יואב כהן (להלן: פרופ' כהן או המומחה). בית המשפט ציין כי אמנם, השתלשלות העניינים העולה מהמסמכים התומכים את הבקשה למינוי מומחה "מעוררת תהיות". עם זאת, נקבע כי לנוכח אבחון פסיכיאטרי שעבר המבקש כשבועיים לפני הגשת התביעה, יש מקום להורות על מינוי המומחה כאמור (להלן: החלטת המינוי).

3.ביום 13.1.2022 הגיש המבקש בקשה להחלפת פרופ' כהן במומחה אחר בתחום הפסיכיאטרי, בטענה כי קיימת מתיחות בין ב"כ המבקש לבין פרופ' כהן. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.1.2022.

3.ביום 19.8.2022 התקבלה חוות דעתו של פרופ' כהן, ולפיה המבקש אינו סובל מנכות נפשית. לאחר שהשיב פרופ' כהן לשאלות הבהרה שהפנו אליו הצדדים, ביום 27.11.2022 הגיש המבקש בקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' כהן ולמינוי מומחה אחר תחתיו, ולחילופין, מינוי מומחה נוסף. המבקש טען, בין היתר, כי פרופ' כהן נחשף שלא כדין להחלטת המינוי וביקש "לרצות" בחוות דעתו את בית המשפט המחוזי, וכי מסקנת חוות הדעת הושפעה מהאמור בהחלטת המינוי.

5.בהחלטתו מיום 22.1.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט ציין כי המבקש נחשף לעובדות שבבסיס בקשת הפסילה כשמונה חודשים עובר להגשתה, אך בחר להגיש את הבקשה רק לאחר שהתקבלה חוות הדעת; ונקבע כי די בכך כדי לדחות את הבקשה. עוד נקבע, כי גם אם פרופ' כהן נחשף להחלטת המינוי, אין מקום להניח שהאמור בה היטה את שיקול דעתו המקצועי; וכי בטרם הגיש את בקשת הפסילה, היה על המבקש לפנות לפרופ' כהן לצורך בירור הטענות שביסוד בקשתו.

6.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזר המבקש וטוען, בעיקרו של דבר, כי לא היה מקום להעביר את החלטת המינוי לידי פרופ' כהן, שביקש "לרצות" בחוות דעתו את בית המשפט המחוזי; וכי האמור בהחלטת המינוי השפיע על מסקנת חוות דעתו.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

8.הלכה עמנו, כי פסילת חוות דעת של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית המשפט היא צעד קיצוני, שלא יינקט אלא במקרים חריגים, כאשר המומחה פעל בחוסר תום לב, או כאשר בחוות הדעת נפל פגם אשר יורד לשורש העניין ועלול לגרום עיוות דין (ראו, מני רבים: רע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פס' 7 (29.8.2021)). הלכה זו מקבלת משנה תוקף, כאשר בקשת הפסילה מוגשת רק לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה, שכן נסיבות אלו מעוררות חשש, כי הבקשה הוגשה אך בשל חוסר שביעות רצון ממסקנות חוות הדעת (ראו, מני רבים: רע"א 1867/20 פלוני נ' בית חולים העמק, פס' 12 (3.5.2020)).

9.בענייננו, לא ראיתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, די בכך שהמבקש השתהה כשמונה חודשים, לאחר שנודעו לו העובדות שבבסיס בקשת הפסילה ועד שהגיש אותה בפועל – לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה, ואף לאחר שהתקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה – כדי להוביל לדחיית בקשת הפסילה. כאמור לעיל, נסיבות אלו מעוררות חשש ממשי, שלפיה בקשת הפסילה הוגשה בשל המסקנה שאליה הגיע המומחה בחוות דעתו. מעבר לכך, אף בהנחה שפרופ' כהן נחשף להחלטת המינוי, לא מצאתי ממש בטענת המבקש, שלפיה מסקנת חוות הדעת הושפעה מהחלטת המינוי. בניגוד לטענת המבקש, בהחלטת המינוי בית המשפט המחוזי לא הביע דעתו בעניין קיומה של נכות נפשית; ועיון בחוות דעתו של פרופ' כהן מעלה כי זו מבוססת על אדנים מקצועיים ולא על האמור בהחלטת המינוי.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.