רע"א 7685-23 רע"א 7685-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) בת"א 50301-07-19, ת"א 6683-09-16 ות"א 32505-07-16, מיום 10.7.2023, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת לפסול חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי ולמנות מומחה אחר תחתיו. כן, נדחתה בקשתה החלופית של המבקשת להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הנפשי.

רקע

2.המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה – אשר הועברה בהמשך לבית המשפט המחוזי – נגד המשיבות, בגין אירועי התעללות אשר חוותה, לטענתה, מצד תלמידים בבית ספרה במהלך לימודיה בחטיבת הביניים. המבקשת טענה בתביעתה כי כתוצאה ממעשי ההתעללות, חלה הידרדרות במצבה הנפשי והיא אובחנה כסובלת ממחלת סכיזופרניה פרנואידית (להלן: המחלה). המשיבות הכחישו בכתב הגנתם את האירועים הנטענים, וכן את הקשר הסיבתי שבין האירועים לבין מצבה הרפואי של המבקשת. בית משפט השלום – שאליו הוגשה כאמור התביעה מלכתחילה – מינה מומחה רפואי מטעמו (להלן: המומחה). המומחה קבע בחוות דעתו כי אין קשר סיבתי בין המחלה שממנה סובלת המבקשת לבין האירועים הנטענים. בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו בהסכמה, השיב המומחה כי המבקשת סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 40% בהתאם לסעיף 33(א)(4) למבחנים מכוח תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

בהמשך לכך, נחקר המומחה על ידי המבקשת והוא עמד על דעתו שלפיה אין קשר סיבתי בין האירועים הנטענים לבין התפרצות המחלה. בהמשך, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לפסול את המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו; ולחלופין, למנות מומחה נוסף בתחום הנפשי. בבקשתה טענה המבקשת, בעיקרו של דבר, כי אין למומחה מומחיות בפסיכיאטריה של ילדים, ולכן אינו מוסמך לתת חוות דעת בעניינה, בהיותה קטינה בעת שאירעו המעשים הנטענים. עוד טענה המבקשת כנגד מקצועיותו של המומחה, כפי שעולה לטענתה, בין היתר, מסתירות שעלו בעדותו.

3.בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הבקשה וקבע, בהתבסס על הפסיקה המושרשת בסוגיה, כי המקרה הנדון אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים את פסילת המומחה או מינוי מומחה נוסף. בית המשפט המחוזי עמד על השלב המאוחר שבו הוגשה הבקשה – לאחר הגשת חוות הדעת וחקירת המומחה – והדגיש כי יש בכך כדי לנקוט משנה זהירות בעת בחינת הבקשה. עוד ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי המבקשת נמנעה מלחקור את המומחה בנוגע למומחיותו בפסיכיאטריה של הילדים; כי עדותו של המומחה הייתה בהירה וברורה; וכי לא נמצאו סתירות מהותיות בין עדותו לבין קביעותיו בחוות דעתו.

4.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזרת המבקשת על עיקר טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה, כי יהיה זה בלתי ראוי לקבוע ממצאים בעניין שברפואה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה.

דיון והכרעה

5.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

6.כידוע, פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט תעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר המומחה פעל בחוסר תום לב, או כאשר בחוות הדעת נפל פגם היורד לשורש העניין והעלול לגרום לעיוות דין (ראו, מני רבים: רע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פס' 7 (29.8.2021); רע"א 7663/21 ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פס' 7 (17.11.2021)). הדברים נכונים ביתר שאת, במקרים שבהם בקשת הפסילה מוגשת רק לאחר שהומצאה חוות דעת המומחה, ועל אחת כמה וכמה, לאחר שהמומחה נחקר. זאת, שכן נסיבות אלו מעוררות חשש ממשי כי הבקשה הוגשה אך בשל חוסר שביעות רצון מחוות הדעת (ראו, מני רבים: רע"א 1867/20 פלוני נ' בית חולים העמק, פס' 12 (3.5.2020); רע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פס' 7 (29.8.2021)). לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.

7.זאת ועוד, החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את המומחה ולמנות מומחה נוסף, היא החלטה דיונית מובהקת הנוגעת לניהול ההליך שלפניו, והמצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך, לרבות בעניינים הקשורים למינוי מומחים, כבענייננו (ראו, מני רבים: רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פס' 13 (17.12.2017) והאסמכתאות שם; רע"א 1966/21 פלאפון תקשורת בע"מ נ' קרני, פס' 8 (4.5.2021)). יתר על כן – וזה העיקר – המבקשת השתהתה כחמש שנים, מעת שהתקבלה חוות דעתו של המומחה (ביום 1.5.2018) ונודעו לה העובדות שבבסיס בקשת הפסילה, ועד שהגישה את הבקשה (ביום 5.6.2023). יושם על לב: הבקשה הוגשה רק לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה; ניתנו תשובותיו לשאלות ההבהרה; והוא נחקר בבית המשפט המחוזי. כאמור לעיל, נסיבות אלו מעוררות חשש ממשי, כי בקשת הפסילה הוגשה אך בשל המסקנה שאליה הגיע המומחה בחוות דעתו, שלפיה, אין קשר סיבתי בין האירועים הנטענים לבין מצבה הרפואי של המבקשת. די בכך, כדי לדחות את הבקשה.

8.הרבה מעבר לנדרש, אוסיף עוד כי אף לגוף העניין, נימוקיו של בית המשפט המחוזי מקובלים עליי כולם.

9.סוף דבר: לנוכח כלל הנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.