רע"א 8000/04 רשות הנמלים והרכבות נ. גמליאלי עמיקם

1.המשיב נפגע בתאונת דרכים, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 10%.

המשיב הגיש את תביעתו, לפיצוי בשל נזקי הגוף שנגרמו לו, בבית משפט השלום באשדוד.

המבקשים עתרו לבית המשפט בבקשה למנות מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה, הקרדיולוגיה וא.א.ג "לבדיקת המשיב לשם קביעת נכותו ומגבלותיו שאינם קשורים לתאונה נשוא התביעה". בית המשפט (כב' סגן הנשיא ש' חמדני) עמד על דבר קיומה של קביעה על פי דין, לעניין נכותו של המשיב כתוצאה מהתאונה, המחייבת מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. לאור קביעה זו, כך נפסק, אין מקום למנות את המומחים המבוקשים. עם זאת, מצא בית המשפט כי יש למנות מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית "שיחווה דעתו באשר לכושרו של המשיב עובר לתאונה, נוכח מצבו הרפואי כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה... (ו)יחווה דעתו גם באשר להפחתת הכושר התפקודי, כתוצאה מהתאונה".

2.המומחה הרפואי מונה על ידי המחלקה לניהול תיקים (המנ"ת) בבית המשפט. מתוך טעות, נשלח למומחה טופס סטנדרטי, שלא תאם את החלטת המינוי כפי שניתנה על ידי בית המשפט, ובו נתבקש המומחה לקבוע, בין השאר, "האם לוקה התובע כיום בנכות, ואם כן, לאיזו תקופה ומה שיעור הנכות". זאת, על אף קיומה האמור של קביעה מחייבת של המוסד לביטוח לאומי, בדבר נכותו של המשיב.

הגם שטופס החלטת המינוי הסטנדרטי נשלח אף לצדדים, לא הסב מי מהם את תשומת ליבו של המומחה או של בית המשפט לדבר התקלה. המשיב שלח, אמנם, למומחה את החלטת בית המשפט כלשונה; אך המומחה, נסמך בסופו של דבר על כתב המינוי המוטעה, וערך את חוות דעתו בהתאם לשאלות הכלולות בטופס זה. לפיכך, התייחס המומחה לשאלת נכותו של המשיב, וקבע בחוות דעתו כי הלה אינו סובל מנכות כלשהי כתוצאה מהתאונה.

3.המשיב פנה לבית משפט השלום בבקשה לפסול את חוות דעת המומחה, מן הטעם שזו כוללת התייחסות לשאלת עצם נכותו של המשיב, אשר נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ומחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

בית משפט השלום נענה לבקשה, פסל את חוות דעתו של המומחה והורה על מינוי מומחה אחר בתחום הרפואה התעסוקתית, שיחווה דעתו ביחס לנושא שהוגדר ונקבע מלכתחילה על ידי בית המשפט. המבקשים, שלא השלימו עם ההחלטה האמורה, עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות לערער עליה.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' אלון) דחה את הבקשה, בקובעו כי חוות הדעת שנפסלה חרגה במובהק מהשאלות ומהנושאים, אשר לבירורם מונה המומחה. בית המשפט ציין כי אף שהחריגה מהיקף המינוי השיפוטי ארעה בשל טעות מינהלית, אין בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בחוות הדעת, בפרט נוכח קביעתה המחייבת של הוועדה הרפואית. המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו, ומשנדחתה בקשתם הגישו את בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.המבקשים סבורים כי לא היה מקום לפסול את חוות דעת המומחה. הם טוענים כי התנהגותו של המשיב לוקה בשיהוי ובחוסר תום לב, מאחר שהוא לא העלה כל טענה כנגד כתב מינויו של המומחה, וביקש את ביטול המינוי רק לאחר שנתקבלה חוות הדעת, אשר לא עמדה בציפיותיו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המומחה פעל בתום לב ומילא אחר ההנחיות שנמסרו לו, ולפיכך אין לפסול את חוות דעתו רק בשל תקלה מנהלית בעלת אופי טכני. עוד טוענים הם כי בפועל לא חרג המומחה מתפקידו. לחלופין טוענים המבקשים, כי אין מקום לפסילה גורפת של חוות הדעת, וכי לכל היותר יש למחוק ממנה רק את אותם חלקים החורגים מהחלטת המינוי, לאמור אלה הנוגעים לקביעת נכותו של המשיב. בפרט, מכוונים המבקשים לשאלה ג', במסגרתה נתבקש המומחה לקבוע "מהן המגבלות התפקודיות של התובע, אם בכלל, ובמיוחד בשים לב לעבודתו ומקצועו". שאלה זו, כך טוענים המבקשים, נופלת בגדרי המינוי המקורי, שהרי המומחה נתבקש, על פי החלטת בית המשפט, לחוות דעתו "גם באשר להפחתת הכושר התפקודי, כתוצאה מהתאונה". משכך, מבוקש כי תשובתו של המומחה לשאלה זו – לפיה לא נמצאו למבקש הגבלות תפקודיות משמעותיות ואין מניעה כי הוא יעבוד בעבודתו – תיוותר על כנה.

המשיב מצידו סומך ידיו על החלטות הערכאות דלמטה. הוא טוען כי המומחה יצר לעצמו בסיס נתונים השונה מקביעת המוסד לביטוח לאומי והעומד בסתירה לה, ובכך שגה שגגה מהותית, המחייבת את פסילת חוות דעתו והחלפתו באחר. עוד טוען המשיב כי לא ניתן להפריד בין חלקיה של חוות הדעת, כי הסתירה בין חוות דעת המומחה לבין קביעת המוסד לביטוח לאומי אינה ניתנת ליישוב וכי אימוץ התשובה לשאלה אחת תגרום לעיוות דין ולפגיעה בזכויותיו של המשיב.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, ככלל לא יתייחס בית המשפט באהדה לבקשה להמרת מומחה באחר, שבאה לאחר שנתגלה תוכנה של חוות הדעת למבקש לפסול אותה. בקשת פסילה כזו תיבחן במשנה זהירות. במקרה זה אף אין חולק כי המומחה פעל בתום לב, ומילא אחר כתב המינוי, שעמד בסתירה להחלטת בית המשפט, ואשר נשלח אליו מתוך שגגה. עם זאת מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות את פסילת חוות הדעת כולה. המומחה קבע, מחוץ לסמכותו ובניגוד לקביעה המחייבת של המוסד לביטוח לאומי, כי המשיב אינו סובל כיום מנכות. זו היתה "הנחת העבודה" שלו, נקודת המוצא לשאר תשובותיו. במצב דברים זה, לא ניתן לחלוץ מתוך חוות הדעת את אותן תשובות הנופלות, לכאורה, בגדר החלטת בית המשפט. הפגם שנפל בדרך עבודתו של המומחה, הגם שנפל בשל שגגה ובתום לב, מכתים את חוות הדעת כולה.

הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.