פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
695/00
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המ
בקש
:
שלמה מזלומיאן
נגד
המשיבים
:
1.
אורה מזלומיאן
2.
בנק הפועלים בע"מ
הוגש הליך
בשם
המבקש: עו"ד מאיר כהן
החלטה
המבקש מבקש להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ח. פורת) של לפסול עצמו מלדון בערעורו של המערער, לאחר שדן בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המערער, והביע דעתו כי סיכויי הערעור מעטים. המבקש ביקש להגיש בקשת רשות לערער בבית משפט זה. בבקשת רשות הערעור התייחס הן לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו לגופו של עניין, והן להחלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול עצמו כאמור.
בקשת רשות ערעור שהגיש לבית משפט זה נדונה בפני כב' השופטת דורנר, ונדחתה לגופה. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, אך בקשתו נדחתה ע"י כב' השופטת דורנר, אותה בנימוק שהחלטתה לדחות את בקשת רשות הערעור התבססה על הטענות בדבר צו המניעה בלבד, שכן השופטת לא הוסמכה על ידי נשיא בית המשפט העליון לדון בערעור על החלטה בדבר פסלות שופט, כנדרש בסעיף 77א(ג) לחוק בית המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-.
המבקש הגיש, איפוא, בקשה נוספת להעביר את בקשת רשות הערעור לנשיא בית המשפט, על מנת שידון בטענת הפסלות. בקשה זו הוחזרה לו פעמיים על ידי המזכירות כיון שלא ענתה על הדרישות הפורמליות. המבקש השיג על החזרת החומר, ומכתבו הועבר לעיוני. עיינתי בתיק ובתכתובת עם בא כח המבקש, ואני סבורה כי אכן לא היה מקום לקבל את בקשת רשות הערעור הנוספת שביקש להגיש:
הדרך להגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט בהליך אזרחי קבועה בפרק ל"א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-. תקנה 471א(א) לתקנות אלו קובעת:
"בקשה ששופט יפסול עצמו מלישב בדין לפי סעיף 77א' לחוק בית המשפט (להלן - טענת פסלות), וערעור על החלטה בבקשה כאמור, לא יוגשו אלא בהתאם להוראות סימן זה, על אף כל הוראה אחרת בעניין הגשת בקשות או ערעורים בתקנות אלה."
המבקש נדרש להחליט איזה הליך בכוונתו לנקוט, ולדבוק בהליך זה. אם ביקש לערער על ההחלטה בעניין הפסלות, היה על המבקש להגיש ערעור בהתאם לתקנות, ובתוך המועד שנקצב לכך בתקנות. אך אם בחר בדרך של בקשת רשות לערער על פסק הדין לגופו של עניין, לא ניתן לשלב בערעור זה, בדלת האחורית, גם ערעור על ההחלטה בעניין הפסלות.
המבקש טוען כי יש להבחין בין טענת פסלות לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט התשמ"ד1987- לבין מקרה זה, שכן חוק בתי המשפט דן בפסלות המושתתת על קיום "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט", ואילו במקרה זה אין המבקש טוען כלל למשוא פנים, אלא בכך שהשופט הביע דעתו באשר לסיכויי הערעור.
איני סבורה שיש ממש בטענה זו: המבקש טוען, כאמור, כי לבית המשפט דעה מוקדמת בדבר סיכויי ערעורו, ולפיכך היה עליו להימנע מלדון בערעור. למעשה מדובר בסוג של טענת משוא פנים. שנית, אם אין מדובר במשוא פנים, לא ניתן כלל לבקש שהשופט ימנע מלדון בעניין, שכן הליך הפסלות בדרך שנקבעה הוא ההליך היחיד שאין בלתו שניתן בידי בעל דין כדי למנוע משופט לישב בדין.
ראוי להעיר כי הסברו של המבקש כאילו אין מדובר בטענת פסלות של ממש אינו מבוסס: החשש שמא בית המשפט שדן בעניין מסויים בהליך קודם אינו יכול לדון בו פעם נוספת בהליך אחר, אינה שונה מטענת החשש למשוא פנים. זהו סוג של טענת משוא פנים, של קיום דעה מוקדמת. יתכן שהטענה אינה מוצדקת לגופה, או ששיטת המשפט החליטה לאפשרה, אולם במהותה זוהי טענת משוא פנים, גם אם משוא הפנים נוצר כתוצאה מדיון בעניינו של המבקש.
סיכום: ההליך של בר"ע מוצה. ההליך של פסלות שופט דורש התקיימותם של תנאים מוקדמים שאינם מתקיימים כאן (מועד). בהתאם לכך, על המבקש לשקול עמדתו.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו
תשס"א (19.12.00).
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר
ש מ ת
העתק מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00006950.
V04