רע"א 695/00 שלמה מזלומיאן נ. אורה מזלומיאן

המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) נשואים זה לזו. המשיב 2 (להלן: הבנק) נתן למשיבה הלוואה לרכישת דירת המגורים, בה חיים היום בני-הזוג עם ילדיהם. כל מסמכי הרכישה נעשו על-ידי המשיבה ובשמה בלבד. לאחר שפסקה המשיבה מלשלם את חובותיה לבנק, הגיש הבנק את המשכנתא למימוש בלשכת ההוצאה-לפועל.

או אז עתר המבקש לבית-המשפט לענייני משפחה, בבקשה להצהיר כי מחצית מהדירה היא שלו, וכי זכויותיו באותה מחצית גוברות על המשכנתא, שכן הוא לא הסכים למשכון הדירה כבטוחה. בית-המשפט לענייני משפחה דחה את טענותיו של המבקש, וכך עשה גם בית-המשפט המחוזי.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה מעלה המבקש טענות שונות כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. טענותיו העיקריות של המבקש היו, כי יש לערוך בינו ובין המשיבה איזון משאבים, על-אף שאין הם מתגרשים, וכי הראיות מצביעות על-כך שמחצית הדירה הינה שלו, ואך מתוך כבוד לאשתו, הסכים שתירשם על-שמה בלבד.

דין הבקשה להידחות. המבקש לא הצביע על שאלה משפטית מהותית, שיש בה כדי להצדיק עריכת דיון שלישי בטענותיו. בית-המשפט המחוזי אימץ את ממצאיו העובדתיים של בית-המשפט לענייני משפחה, לפיהם אין כל ראייה להשתתפותו הכספית של המבקש ברכישת הדירה. לא מצאתי מקום להתערבותו של בית-משפט זה בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי שתי הערכאות דלמטה, בדרך של מתן רשות לערעור שני בעניינו של המבקש.

מעבר לדרוש אוסיף, כי כאשר מדובר בזוג נשוי, עליו חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973-, איזון המשאבים בין בני הזוג אכן ייערך רק עם פירוק הנישואין, הווה אומר עם פטירת אחד מבני-הזוג או בעת גירושין. ראו ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי , פ"ד מט(3) 529. גם מסיבה זו, אין להתערב בהחלטות בתי-המשפט קמא ולאפשר למבקש לערער על החלטותיהם.

הבקשה, אפוא, נדחית.