רע"א 6960/99 מי ערד להנדסה לפתוח ובנין בע"מ נ. ח.ג. מוסא לעבודות פיתוח וב

בפני בקשה למחיקה חלקית של הודעת ערעור שהגישה המשיבה בתיק זה.

1.המשיבה התקשרה עם משרד השיכון בחוזה לבניית פרוייקט דיור בקרית גת. היא התקשרה עם המבקשים בהסכם, לפיו התחייבו המבקשים לבצע את הבניה בפרוייקט. בין המבקשים למשיבה נתגלעו סכסוכים והם הגישו תביעות הדדיות זה כנגד זה. התביעות עוררו סוגיות רבות. שלוש העיקריות שבהן נגעו לזכותה של המבקשים לסכומים שישולמו למשיבה על ידי משרד השיכון (וליתר דיוק - לתחולת הזכות על רכיבים שונים בסכומים אלה); לחלוקת האחריות בין הצדדים בכל הנוגע לפיגור בבניית הפרוייקט - פיגור שהביא לשלילת מענקים שונים מן המשיבה (והמבקשים); ולהיקף חיובם של המבקשים כלפי המשיבה בגין מימון ביניים שהעמידה זו לרשותם עד לקבלת התשלומים ממשרד השיכון.

2.במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע גובשה רשימת פלוגתאות מוסכמת והוסכם על פיצול הדיון לשני שלבים. ביום 21.4.98 ניתנה החלטה בשלב הראשון. בהחלטתו זו ציין בית המשפט (כבוד השופט ד"ר א' גרוניס):

"בסיכומיהם של הצדדים הם נחלקו בשאלה מה משמעותה של ההחלטה שנתקבלה בקדם המשפט בדבר פיצול הדיון...עמדת התובעת (המבקשים - א.ז.) היא, שכבר בסיום השלב הראשון של המשפט ניתן לחייב את הנתבעת (המשיבה - א.ז.) בסכום המגיע ממנה לתובעת, כמתחייב מן השלב הראשון של המשפט. לעומת זאת, על פי השקפתה של הנתבעת, השלב הראשון של המשפט היה מיועד להכרעה בשאלות העקרוניות בלבד, ולא לסכומים המגיעים מצד אחד למשנהו. אינני מקבל את שיטתה של התובעת, ואף לא את גישתה של הנתבעת" (עמ' 4 להחלטה)

"בדיוננו עד הלום עסקנו בפלוגתאות השונות בהן נחלקו בעלי הדין. הקביעות שבהחלטה זו מאפשרות עריכת חישוב של טורי הזכות והחובה לגבי כל אחד מהצדדים. על התובעת להכין תוך 25 יום מקבלת החלטה זו חישוב בכתב של המגיע ממנה, לטענתה, בהתאם לקביעות שבהחלטה. החישוב יומצא לבית המשפט עם העתק ישירות לנתבעת. אם הנתבעת תחלוק על התחשיב של התובעת, עליה להגיש תחשיב נגדי תוך 25 יום מעת שהחומר יתקבל אצלה. התחשיב של כל אחד מהצדדים יהיה תמציתי ובצד כל פריט ופריט תהא הפניה לסעיף הרלוונטי בהחלטה זו ולמוצגים הרלוונטיים." (עמ' 33-34 להחלטה).

לאחר מתן החלטה זו, קיים בית המשפט דיונים נוספים. כך, לדוגמא, מינה בית המשפט (ביום 9.8.98) מומחה חשבונאי שיבחן את תחשיבי הצדדים, וקיבל (באותו מועד) את בקשת המשיבה לכלול בחישוב מימון הביניים סכומים ששולמו על ידה לצדדים שלישיים. לאחר מועד זה שב בית המשפט ונדרש מספר פעמים לטענות חשבונאיות של הצדדים ולהתייחסותם לחוות דעתו של רואה החשבון וביום 21.7.99 נתן פסק דין בהליכים. בפסק דינו קבע בית המשפט:

"אין סיבה לחזור ולפרט את המחלוקת שבין הצדדים. הדברים הובאו בהרחבה בהחלטתי מיום 21.4.98. באותה החלטה אף הוכרעו מרבית הפלוגתות. בהחלטה האמורה נדרשו הצדדים להמציא תחשיבים בהתחשב בקביעות השונות שבהחלטה. עם הגשת התחשיבים מסתבר שעדיין קיימות מספר נקודות מחלוקת, אליהן התייחסתי בהחלטה נוספת שניתנה ביום 8.9.98. בשל מורכבות העניין לא נראה לי לראוי להביא במסגרת פסק הדין תמצית של הקביעות שבהחלטות המזכרות. ההחלטות האמורות - מיום 21.4.98 ומיום 9.8.98 - יוצרות את התשתית לפסק דין זה."

לאחר הדברים האלה קבע בית המשפט את סכום חיוביה של המשיבה כלפי המבקשים, בהוסיפו:

"נבהיר, כי הסכומים שצויינו הם הסכומים המתקבלים על פי חישוביו של רואה החשבון, מכוח הקביעות שבהחלטות השונות שניתנו על ידי (החלטות מן הימים 21.4.98, 9.8.98 , 9.6.99 ו - 6.7.99)."

על קביעות אלו הוסיף בית המשפט קביעות באשר לשכר טרחת המומחה, הוצאות המשפט, שכר טרחת עורכי הדין ומעמדו של עיקול שהוטל בתחילת ההליכים.

3.ביום 14.10.99 הוגש הערעור. הודעת הערעור מחזיקה חמישה חלקים: א - מבוא, ב - התייחסות למימון הביניים, ג - התייחסות לזכות המבקשת לסכומים ששולמו למשיבה על ידי משרד השיכון; ד - החיוב בהוצאות המומחה וה - החיוב בהוצאות המשפט. חלקים ד ו-ה מתייחסים אך ורק לקביעות בפסק הדין. חלקים ב ו - ג מתייחסים בעיקר לקביעות בהחלטה מיום 21.4.98, אך גם להחלטות מאוחרות יותר (מ - 9.8.98, ו - 9.6.99) ולפסק הדין.

4.ביום 3.11.99 הוגשה הבקשה שבפני - בקשה למחיקת חלקים ב ו - ג לערעור. לטענת המבקשים, מהווה ההחלטה מיום 21.4.98 "פסק דין חלקי" שעל בסיסו נערכו חישובים אריתמטיים גרידא. על כך מלמד תוכן ההחלטה (הקובע בסעיפים שונים בה הכרעות סופיות בדבר עילות תביעה שונות שהועלו על ידי הצדדים ואף נוקב בסכומים לעניין זה). על כך מלמדות גם האמירות בהחלטה שהובאו לעיל. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אלמלא מורכבותם (האריתמטית) של חישובים אלו לא היתה מניעה לסיום ההליך כולו עוד ביום 21.4.98. לפיכך, ממשיכים המבקשים וטוענים, רשאית היתה המשיבה לערער על ההחלטה מיום 21.4.98 תוך 45 יום לאחר שניתנה, ומשלא עשתה כן איבדה את זכותה לערער על החלטה זו. הוא הדין גם בעדכונים ובשינויים שנקבעו בהחלטות מאוחרות יותר - עובר למתן פסק הדין.

5.לטענת המשיבה, ההחלטה מיום 21.4.98 לא קבעה אלא הנחיות כלליות שהצריכו בירור וליבון ממושכים. הא ראייה: הצדדים נפגשו עם רואה החשבון ארבע פעמים - למשך ארבע שעות בכל פעם, תימלולן של הפגישות הגיע לכדי 600 עמ', בית המשפט שב ונדרש למתן הנחיות למומחה ולהכרעה במחלוקות השונות שנתגלעו אגב פעולתו. החלטותיו המאוחרות גרמו לשינוי ההחלטה מיום 21.4.98 - דבר שלא ניתן היה לעשותו לו היוותה החלה זו "פסק דין חלקי".

6.סוגיית ההבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" או ל"החלטת ביניים" נדונה לא פעם במשפטנו. לעניין זה נאמר:

"המבחן הוא, איפוא, אם בירור המחלוקת שהובאה בפני בית המשפט הסתיים עם מתן ההחלטה, שאם לא כן, ונשאר לשופט לעשות דבר נוסף, אין החלטתו פסק דין. על השאלה, אם ההחלטה היא בבחינת פסק דין, ניתן להשיב על פי ' מורה דרך יעיל אף שאינו מנוסח בלשון-משפטית טכנית, לאמור: הנסגר התיק עת ניתנה ההחלטה' ?" (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, 1995) בעמ' 756).

בענייננו, לא נתקיים מבחן זה: בית המשפט המחוזי לא סיים את מלאכתו עם מתן החלטתו מיום 28.4.98. הוא הכשיר את הקרקע לקראת סיום המלאכה ופינה מדרכו סוגיות ומחלוקות שונות שההכרעה בהן היתה דרושה לשם כך, אך לא השלים את מלאכתו (וראו את דברי כב' השופט מ' בייסקי בע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע , פ"ד לד (1) 239, 249). אכן, עתים יכולה החלטה שאינה נוקבת במפורש בסכומים שחב צד אחד לרעהו להחשב כפסק דין - אם היא מכריעה בכל הסוגיות העקרוניות שהעלו הצדדים בפני בית המשפט ומותירה להם אך את מלאכת הצבתם של סכומים מסויימים במשוואה שהוכתבה על ידי בית המשפט (וראו: בש"א 7132/94 (ע"א 5877/94 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' תעשיות מרסי עפולה בע"מ , פ"ד מט (1) 532). אך במה דברים אמורים? כאשר המלאכה שנותרה היא מלאכה אריתמטית-טכנית שאינה מעוררת סוגיות הטעונות שיקול דעת או הכרעה שיפוטית. לא כך הם פני הדברים כאשר, הגם שבית המשפט הכריע בחלק ניכר מן הסוגיות שעמדו בפניו, נותרו בפניו עוד עניינים הטעונים הכרעה מהותית - ומכל מקום - שאין ניתן לפתרם בפעולה טכנית (וראו: בש"א 7276/98 המנותא בע"מ נ' הכשרת הישוב בע"מ , לא פורסם; ע"א 1178/98, בש"א 5541/98 מיכל חולון בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ , לא פורסם; השוו: בש"א 9015/96 יעד נציגויות בע"מ נ' יצ-אר בע"מ , לא פורסם).

7.בענייננו, הגם שבית המשפט הכריע בלא מעט מן הסוגיות שבפניו בהחלטתו מיום 28.4.98, אין ניתן לומר, כי סיים את מלאכתו. בית המשפט עצמו אף המשיך וניהל את ההליך כהליך אדברסרי והנחה את הצדדים להגיש תחשיבים נפרדים מטעמם ולהתייחס לתחשיבי הצד שכנגד. ממילא ברור, כי בשלב זה נדרשה עדיין הכרעה שיפוטית - ולו על בסיס הקביעות שנכללו בהחלטה מיום 28.4.98. לא זו בלבד - סופו מעיד על תחילתו - רק למעלה משנה לאחר מתן ההחלטה - לאחר קיום דיונים רבים (הן בפני המומחה, כאמור לעיל, והן בבית המשפט), ורק לאחר שינויים, הבהרות והתאמות שונות שנעשו ביחס להחלטה מיום 28.4.99 ניתן פסק הדין. אכן, אפשר שמשקלה הסגולי (הכמותי והאיכותי) של ההחלטה מיום 28.4.98 עולה על משקלן של ההחלטות ופסק הדין שניתנו לאחריה, אולם משקל זה אינו מקנה לה מעמד סופי ומובחן מיתר התהליכים שבאו בעקבותיה - היא אינה אלא אבן דרך, חשובה ומשמעותית ככל שתהיה בניהול המשפט. היא נדבך ביניים. היא אינה פסק דין. בנסיבות אלו, לא למותר לשוב ולחזור על דברי כב' השופטת בן פורת (שהובאו גם בבש"א 4451/98 הנ"ל):

"אין לשכוח שסדרי הדין נועדו לשרת את העיקר, והוא בירור הזכות המהותית לגופה. לפיכך, יש מקום לראות החלטה כפסק דין חלקי, אך ורק כאשר ברור בעליל, שהדיון אכן תם ונשלם, ולא כאשר יש להחלטה פנים לכאן ולכאן. כאשר התיק בנוגע לסכסוך הנטוש בין בעלי הדין טרם נסגר, יש להימנע עד קצה האפשר מסיווג החלטה כפסק דין חלקי, אחרת נחטיא את המטרה, והטפל - דקדוקים שבסדר דין - יהפוך לעיקר. תוצאה כזאת יש לדעתי למנוע" (ע"א 295/82. א. יעקב ואח' נ' עמיתור בע"מ ואח' , פ"ד לט (2) עמ' 345, 352).

מן הטעמים הללו, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח.