רע"א 6991/00 אד גל השקעות בע''מ נ. שלומי הס ,עו''ד

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' דנון), בה נתקבלה בקשתו של המנהל המיוחד של חברת דירות נופש לב הגליל (1985) בע"מ בפירוק (להלן: החברה), לתפוס את החזקה בנכסי החברה שבפרויקט לב הגליל בטבריה, ולעשות כל הדרוש כדי להשכירם.

בשנת 1993 נכרתו שני הסכמים בין החברה, באמצעות בעליה ומנהלה מר שהב (להלן: שהב), לבין המבקשת, חברת השקעות בה מחזיק שהב ב- 50% מהמניות והוא גם מנהלה. הסכם אחד, עניינו בהשכרת חניון שבבעלות החברה לתקופה של שש שנים, בדמי שכירות חודשיים של 1,200 ש"ח; הסכם שני, עניינו בהשכרת 9 דירות שבבעלות החברה, לתקופה של 84 חודשים, בדמי שכירות חודשיים של 1,400 ש"ח. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של המנהל המיוחד של החברה, כי הסכמי השכירות בטלים ומבוטלים, ומאפשרים לו לתפוס חזקה בנכסי החברה. בית המשפט קמא הכריע בבקשה במסגרת הליך של מתן הוראות, בקבעו כי נמצאו בפניו כל הראיות הדרושות למתן ההחלטה.

הסכמי השכירות - כך קבע בית המשפט קמא - נחתמו על ידי שהב בשני כובעיו. המדובר - כך נקבע - בפעולה הנגועה בניגוד עניינים, אשר לא אושרה בהתאם לדרישות פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג1983-. לא דווח על דבר העסקה לאיש. בין המשפט עמד גם על פרק הזמן הארוך הקבוע בהסכמי השכירות ועל הסכומים הזעומים שהמבקשת התחייבה לשלם כדמי שכירות. בנסיבות אלה קבע גם בית המשפט, כי הסכמי השכירות לא נעשו לטובת החברה. עוד נקבע, כי הסעיף בהסכמים הקובע כי המבקשת רשאית לנכות מדמי השכירות כל תשלום או הוצאה ששולמו עבור החברה, הינו סעיף דרקוני, המנוגד לתקנת בציבור במיוחד בנסיבות דנן. זאת ועוד: המבקשת - כך נקבע - לא עמדה בהתחייבותה לשלם לחברה את דמי השכירות הקבועים בהסכמים. הסכמי השכירות אף מונעים - כך ציין בית המשפט קמא - הפקת פרות מן הנכסים, שמרביתם כיום אינם בשימוש.

המבקשת משיגה על החלטה זו. לטענתה, בקשתו של המנהל המיוחד ראויה היתה להתברר במסגרת תביעה רגילה. אליבא דהמבקשת, החברה חייבת לה סכומי כסף גדולים בגין תשלומים ששילמה המבקשת עבור החברה לחברה שלישית. דמי השכירות, כך טוענת המבקשת, קוזזו מחובות אלה. לא היה מקום, לטענת המבקשת, להסתמך על חוות דעת השמאי מנדלסון באשר לערכו של החניון, ועל עדות מר עזרא כהן, איש התחזוקה של הבניינים, בדבר מחיר ההשכרה של הפרוייקט; עוד נטען בבקשה, כי סעיף הקיזוז המצוי בהסכמי ההשכרה אינו דרקוני כלל, אלא מקובל בחוזים כגון דא, וכי ראוי היה ליתן את הדעת לדו"ח רואה חשבון שהגישה.

לא מצאתי ממש בבקשה. המבקשת אינה חולקת בפנינו על קביעתו של בית המשפט קמא, כי עסקת השכירות בוצעה בניגוד עניינים, לאמור - כי משני צדי שולחן המשא ומתן ישב אותו אדם. אין גם חולק על הקביעה, כי העסקה הנגועה לא אושרה כנדרש. טענות המבקשת בדבר תשלומים שבוצעו, כביכול, על ידי המבקשת עבור החברה, לא הוכחו. גם ביתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי לא מצאתי מקום להתערב, לרבות בעניין בירור הבקשה בהליך של מתן הוראות - עניין המצוי, בדרך כלל, בשיקול דעתו של בית המשפט השומע את הבקשה (רע"א 3004/97 לוי דוד נ' אזוגי דניאל

(תק-על 97(3), 623)).

התוצאה היא כי הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.