רע"א 701/09 עיריית הוד השרון נ. עד 120 הוד השרון (שותפות מוגבלת)

מתוקנת

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק), שדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' זמיר) לפיו נדחתה בקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי המבקשת.

2.

מהחלטות המוזכרות לעיל עולות העובדות הבאות: בין המבקשת, עיריית הוד השרון (להלן: העירייה ), והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ), שותפות מוגבלת שהקימה בית אבות בהוד השרון, נתגלעו מחלוקות לגבי חיוב באגרות והיטלי ביוב, סלילה, תיעול, תשתיות ופיתוח. לב המחלוקת בבקשה זו, נוגעת לשאלת הסמכות לדון בדרישה לתשלום היטלי ביוב מכוח סעיף 28 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן: החוק ). העירייה שנתבעה בגין חיובים אלו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי הסמכות לבירור שאלות אלו נתונה בידיה של ועדת הערר, בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 30 לחוק, ו בהסתמכה על פסק–הדין שניתן ברע"א 2425/99 עירית נס ציונה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ ,

נד 481 (4) (2000) (להלן: פרשת

יזום ). חרף טענה זו, החליט רשם בית המשפט המחוזי, כי המקרה דנן מצדיק חריגה מהכלל הדיוני בדבר עדיפותה של ועדת הערר, כפי שנקבע בפרשת יזום . זאת, משני טעמים: ראשית, הואיל והתביעה נסבה על חיוב התובעת באגרות והיטלים נוספים מלבד היטל הביוב. שנית, דרישת התשלום הופנתה כלפי המשיבה לפני הפסיקה בעניין יזום ולכן, לטעמו, לא ניתן היה לדרוש מהמשיבה לפנות לוועדת ערר לפני קיומה של פסיקה פוזיטיבית בעניין.

3.

המבקשת ערערה על החלטה זו ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק) דחה את ערעורה. הנימוק המרכזי לדחיית הערעור היה כי מדובר בבקשה לדחייה על הסף ואילו הלכה היא כי בית המשפט של הערעור לא יתערב בהחלטה של ערכאה דיונית, אלא מקום שההחלטה מגלה טעות קשה או פגם המחייב התערבות. הואיל וההחלטה נשוא הערעור אינה מגלה טעות או פגם כאמור, הערעור נדחה.

4.

כעת המבקשת פונה בבקשה למתן רשות ערעור, מהנימוקים הבאים: ראשית, לשיטת המבקשת היה על בית המשפט להכריע בשאלת סמכותו בטרם מתקדם ההליך, שכן זוהי חובתו. כמו כן, היות ששאלת הסמכות היא שאלה משפטית טהורה, שלשם הכרעתה לא נדרשות ראיות, הרי אין כל טעם לנהל הליך בעוד שניתן לדון ולהכריע בשאלה זו בערכאת הערעור. בהתייחס להחלטת הרשם, טוענת המבקשת כי גם אם עומדות עילות נוספות אשר בסמכות בית המשפט קמא, אין הדבר משליך על הצורך לברר את סמכות בית המשפט ביחס להיטל הביוב.

5.

שנית, שבה וטוענת המבקשת כי בהסתמך על פרשת יזום , הסמכות

לדון בהשגות על חיוב דרישת תשלום של היטל ביוב ניתנה מכוח החוק לוועדות הערר. כמו כן, מביאה המבקשת אסמכתאות רבות המדגימות, לדבריה, את מגמת בתי המשפט האזרחיים בדבר דחייה על הסף של תביעות מסוג זה. בהתייחס להחלטת הרשם, מדגישה המבקשת שלא מתקיימים התנאים החריגים, כפי שהתוותה הלכת יזום,

בכדי לאפשר לבית המשפט לדון בתביעה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות , שכן לא עלה בידה של המבקשת להצביע על שאלה משפטית שתצדיק בחינה על ידי ערכאת ערעור נוספת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בקשת המבקשת נשענת על שני אדנים עיקריים. הראשון, כי הלכת יזום והפסיקה שהתפתחה מהלכה זו מעניקים עדיפות ברורה לוועדות הערר בעניינים שבסמכותם מכוח החוק, על פני עריכת דיון בפני בתי המשפט האזרחיים. השני, כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בטענת הסמכות, שעולה עקב יישומה השגוי של הלכת יזום .

7.

בפרשת

יזום נידונה שאלת סמכותה של וועדת הערר מכוח החוק. בית המשפט עמד, בין היתר, על החשיבות הרבה שייחס המחוקק לוועדות הערר והנטייה להגדיר את סמכויות הביקורת הנתונות להן באופן רחב. בהמשך לכך, נקבע כי מקום בו המחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערר יש ללכת בדרך זאת ולא לאפשר את עקיפתה. עם זאת, הושאר פתח צר לדיון לבית המשפט הרגיל או לבג"ץ, מקום בו הנושא העומד על הפרק מעורר חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת. ואכן כבוד הרשם, בדחותו את בקשת הסילוק על הסף, התבסס על הלכת יזום וקבע כי המקרה דנן עולה בגדר אותם מקרים חריגים. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בקביעתו ועמד על כך כי המבקשים יוכלו להעלות טענה זו במהלך הדיון לגופו. משכך הם פני הדברים, נראה כי לכל היותר משיגים המבקשים על אופן יישום ההלכה, ואינם מעלים סוגיה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)). ויודגש כי החלטתו של הרשם רלבנטית לנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, ולפיכך גם אם נפלה טעות בהחלטתו, מבלי להכריע בדבר, אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

8.

משכך, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.