רע"א 7010/06יהודה שרעבי נ. האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי מחוז ת"א

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ש' ברוך) לפיה נדחתה בקשת המבקש שהינו פושט רגל, להקטנת התשלום החודשי אותו הוא משלם לקופת פשיטת הרגל.

2.

ביום 13.4.05 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה למתן צו כינוס והכרזת פושט רגל. ביום 2.6.05 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, וכן הוטל עליו, בהסכמתו, תשלום חודשי בסך 1,400 ש"ח. סכומן הכולל של תביעות החוב שהוגשו נגד המבקש הינו 453,252 ש"ח. ביום 30.3.06 עתר הכונס הרשמי להכרזת המבקש פושט רגל, וכן למינוי נאמן לנכסי המבקש. ביום 4.4.06 נעתר בית משפט קמא לבקשה, והכריז על המבקש פושט רגל. כן מינה בית משפט קמא את המשיבה 2 כנאמנת על נכסי המבקש. ביום 14.6.06 הגיש המבקש בקשה להקטנת צו התשלומים, באופן שהוא יפקיד בקופת הכינוס 200 ש"ח מדי חודש במקום הסכום המקורי שנקבע. במסגרת הבקשה פירט המבקש את הוצאותיה החודשיות של משפחתו ואת הכנסותיה. המבקש טען כי הסכומים שהופקדו בתיק הכינוס עד למועד הגשת הבקשה יצאו מכיסה של אשתו, אשר אינה חייבת בתיק הכינוס. כן ציין המבקש כי בשל השינויים שחלו בנוהלי בנק ישראל בנוגע לחריגה ממסגרת אשראי, לא יכבד הבנק את התשלומים שתשלם אשתו מחשבון הבנק שלה, המצוי בחריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה לה. המבקש אף ציין כי אשתו שוקלת הגשת תביעה למזונות עבורה ועבור בנותיה. לטענת המבקש, משמעותה המעשית של דחיית בקשתו היא פירוק התא המשפחתי.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על בסיס תגובות הכונס הרשמי והמשיבה 2, וזאת מבלי שהונחה לפניו תגובת המבקש לאמור בתגובות אלו. יתרה מזו, תגובת המשיבה 2 הועברה למבקש, לטענתו, בפקס ביום 7.8.06, ארבעה ימים לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל אף מבלי לבחון את הדברים לגופם. על פי תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן - התקנות), יחולו הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על הליכי פשיטת רגל, במידה שאינן סותרות את הוראת התקנות, ובשינויים המחוייבים לפי העניין. מכאן, שעל בקשת המבקש חלה תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בבקשה בכתב. על פי תקנה 241(ג1) מוקנית למגיש בקשה בכתב זכות להשיב על תשובת המשיב לבקשה תוך עשרה ימים מיום שהתשובה הומצאה לו (או תוך מועד אחר שנקבע). כך, החלטת בית משפט קמא, שניתנה בלא שתשובת המבקש הונחה בפניו, שללה את זכותו הדיונית האמורה של המבקש. משכך, אין מנוס אלא לקבל את הערעור ולהשיב את התיק לעיונו של בית המשפט המחוזי (ראו רע"א 7681/05 רימונדה פישר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם)).יחד עם זאת אעיר, כי נראה שהסכום אותו מציע המבקש לשלם מידי חודש - 200 ש"ח - נראה נמוך ביותר. מצד שני, אפשר שהסכום של 1,400 ש"ח גבוה מידי, בהתחשב בנתונים שהובאו.

5.

הערעור מתקבל איפוא, החלטתו של בית משפט קמא מבוטלת והדיון מוחזר אליו. בשל חלוף הזמן מאז החלטתו של בית המשפט, נראה כי ראוי שהמבקש יגיש הודעה מעדכנת באשר להכנסות המשפחה והוצאותיה. אין צו להוצאות.