רע"א 7016/19 אברהם סימון נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט עודד שחם ) בה"פ 31706-06-19 מיום 27.10.2019 בגדרה דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשים לדחות את התובענה על הסף.

1.

ביום 16.6.2019 הגישה המשיבה (מדינת ישראל) בקשה להוצאת צו חוסם נגד המבקשים. לא חלפו 4 חודשים מאז נפתח ההליך, והמבקשים הגישו לא פחות מ-5 בקשות שעניינן דחיית הבקשה על הסף.

2.

מעיון בנט-המשפט עולה כי בהחלטת בית המשפט קמא מיום 15.8.2019 הובהר למבקשים כי עליהם לרכז את טענותיהם ביחס לבקשות סילוק על הסף במסגרת תשובתם לתובענה (ובית המשפט חזר על קביעה זו גם בהחלטותיו מהימים 8.9.2019 ו-12.9.2019). מכאן, שמהות בקשתם האחרונה של המבקשים, עליה נסובה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, היא ניסיון לשנות קביעה זו, וכפי שעולה מהבקשה דנן, לשיטת המבקשים "טעה ביהמ"ש קמא בשעה שדחה את בקשת המבקשים לדון כבר בשלב זה בדחיית ההליך שבפניו על הסף" (סעיף 4 לבקשת רשות הערעור).

3.

צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: " הצו "), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי "

(סעיף 1(4) לצו). את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית , לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית , להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלה יפים גם לענייננו.

4.

עניינה של הבקשה שלפניי נכנסת לגדרי סעיף 1(4) לצו, שכן עסקינן בטרוניית המבקשים בנוגע לשלב בו יידונו בקשותיהם לסילוק על הסף.

5.

הבקשה נדחית איפוא. מאחר ומדובר בבקשה שלא היה מקום להגישה, המבקשים יישאו בהוצאות בסך 2,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.