רע"א 7030/13 החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירוש נ. מאיר צ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי ) בת"א 4047-10 מיום 8.9.2013 במסגרתה נקבע כי קמה למשיב עילת תביעה כלפי המבקשת, וכי הסעדים הכספיים שמצמיחה עילת תביעה זו יתבררו בהמשך.

2.

ביום 31.1.2010 הגיש המשיב תובענה כספית נגד המבקשת. עילתה העיקרית עניינה בטענה על הפרת הסכם בין המשיב לבין המבקשת למתן שירותים משפטיים לרישום נכסי המבקשת ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בלשכת רישום המקרקעין. ביום 3.8.2010 הגישה המבקשת "בקשה לסילוק התובענה על הסף" וביום 20.9.2010 הגיש המשיב "תגובה לבקשה לסילוק התובענה על הסף" . בהחלטה מיום 27.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטה מיום 31.10.2011 הורה בית המשפט המחוזי "... כי גם יש להיעתר לבקשה החלופית מטעם התובע, שהנתבעת לא התנגדה לה, ולפצל הדיון. בהמשך לכך נקבע כי בשלב הנוכחי תידון רק שאלת עצם זכותו של התובע לשכ"ט מן הנתבעת. ככל שהתובע יעבור משוכה זו – ניתן יהיה לבחון ולשקול ככל שיהיה נחוץ לגבי השלב השני של ההליכים..." . עוד נקבע כי "יוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת רק לעניין עצם החבות... התובע יגיש ראיות... עד 11.12.11, והנתבעת – עד 22.1.12" . תצהירי העדות הראשית הוגשו במועדם, וביום 16.10.2012 גובשה בין הצדדים הסכמה דיונית לפיה: "ניתנת הסכמה של הצדדים לכך שיהיה ויתור הדדי על החקירות של כל העדים וכי המסלול הדיוני יהיה הגשת סיכומים בכתב על יסוד מכלול החומר שבתיק שבמסגרתם ניתן יהיה להעלות את כל הטענות שבאי כוח הצדדים יהיו מעוניינים להעלות" (עמוד 10 לפרוטוקול). ביום 23.5.2013 הגישה המבקשת "התייחסות... לטענות בדבר הרחבת חזית והגנבת ראיות" . בהחלטה מיום 26.5.2013 הורה בית המשפט המחוזי כך: "לתשובת התובע עד 5.6.13. זכות תשובה לתשובה תוך 5 ימים מקבלתה" . ביום 3.6.2013 הוגשה "תגובת התובע ל'התייחסות הנתבעת בדבר הרחבת חזית והגנבת ראיות'" . בהחלטה מיום 10.6.2013 הורה בית המשפט המחוזי, כי "בשלב זה אני מוצא לנכון לקבוע דיון ל-20.6.13..." . ביום 11.6.2013 הוגשה "תשובת הנתבעת במסגרת 'התייחסות הנתבעת בדבר הרחבת חזית והגנבת ראיות'" . ביום 20.6.2013 התקיים הדיון הנ"ל, במסגרתו נעשה ניסיון להביא את הצדדים לפשרה כוללת, ונאמר כך: "נקבע התיק לעיון פנימי ל-15.7.13 תוך שניתן להודיע או לעתור בהתאם להתפתחויות ושבמקרה שיישאר צורך בהכרעה תבוא הודעה פוזיטיבית על כך" . ביום 15.7.2013 הוגשה "הודעה מטעם הנתבעת לעניין הצעת פשרה" . ביום 17.7.2013 הגיש המשיב תגובה, בגדרה נתבקש בית המשפט למחוק את הודעת המבקשת הנ"ל, וליתן החלטה בשאלת החבות. ביום 29.7.2013 הורה בית המשפט המחוזי, כי "הנתבעת תשיב למצוין ולמבוקש ע"י התובע עד 11.8.13 ולתובע תהיה זכות תשובה לתשובה עד 19.8.13" . ביום 11.8.2013 הוגשה "תגובת הנתבעת לבקשה מטעם התובע" וביום 18.8.2013 הוגשה "תשובת התובע לתגובת הנתבעת לבקשה למחיקת הודעת הנתבעת" . בהחלטה מיום 27.8.2013 קבע בית המשפט המחוזי, כי "בהמשך למכלול מה שהוגש, תבוא הכרעה בשאלת החבות אשר במסגרתה תהיה התייחסות לכל שיהיה נחוץ" . ביום 8.9.2013 ניתנה ההחלטה נושא הבקשה שלפנַי, בגדרה קבע בית המשפט המחוזי בין היתר כך: "לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי השתלשלות העניינים מקימה חבות של הנתבעת כלפי התובע ביחס לפעולות שבוצעו בפועל בעבר ולפעולות שהיו אמורות להתבצע ולא בוצעו עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבעת והאופן שבו פעלה. בהמשך לכך ועל יסוד בירורים שעוד לפנינו, יהיה מקום לקבוע האם המאזן הכולל מביא לחבות כספית של הנתבעת כלפי התובע, אם לאו" (שם, פסקה 3 בעמוד 9).

3 .

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך לבקש תגובה מאת המשיב, וכי דינה של הבקשה להידחות. דומני, כי העניין נושא הבקשה אינו ממלא אחר תנאי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 למתן רשות ערעור, וכפי שאמרתי לאחרונה בענין אחר: "ככלל, זמנו של ערעור הוא לאחר תום המשפט, ולא במהלכו, ואז ניתן לכלול בו גם השגות על החלטות הביניים. ערעור על החלטות ביניים במהלך המשפט, הוא בגדר חריג. לשם כך נדרשת רשות, על מנת למנוע סִרבול, פיצול והארכת הדיונים שלא לצורך... לעיתים, מתייתר הצורך לדון בסופו של דבר בעניין שמלכתחילה נחזה כחשוב, כשבדיעבד אין עוד חפץ בו" (ראו פסקה 4 להחלטה ברע"א 4713/13 אי. די. בי. חברה לאחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (22.7.2013)). כך גם בענייננו. החלטת בית המשפט המחוזי אינה יוצרת מצב בלתי-הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנוֹ במסגרת ערעור על פסק הדין, לכשינתן, אם יוגש ערעור וימצא מוצדק. אין מקום לבחינת שאלת החבות עתה על-ידי ערכאת הערעור, מטעמים שביעילות דיונית, ובאין חשש לקיפוח מי מן הצדדים או לפגיעה בצדק. ככל שהמחלוקת בין הצדדים תוסיף להיות רלבנטית לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, שיגלם את הסעדים שמצמיחה עילת התביעה, ילובן העניין במסגרת הערעור על פסק הדין.

4.

זאת ועוד, הלכה היא כי הכרעתה של הערכאה הדיונית בשאלת החבות אינה נמנית ככלל על רשימת העילות למתן רשות לערער, לא כל שכן בשעה שהמבקשת עצמה לא התנגדה בשעתו למתווה הדיוני לפיצול הדיון שנקבע כאמור בהחלטה מיום 31.10.2011. בנסיבות אלה, "ככל שהמבקשת רוצה לערער על קביעות בשאלת האחריות עליה להמתין עד למתן פסק הדין הסופי שלאחריו ניתן יהיה להגיש ערעור בזכות על כלל הכרעותיה של הערכאה הדיונית, לרבות ההכרעה בשאלת החבות" (ראו פסקה 6 להחלטת השופט צ' זילברטל ברע"א 4817/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' בר-און (17.10.2013) והאסמכתאות המצויינות שם). אם יתברר בדיעבד במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי של בית המשפט המחוזי כי נגרם נזק כתוצאה מקיום הליכים מיותרים, ניתן יהיה אז לפסוק הוצאות בשיעור הולם.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, ורק מטעם זה, אין צו להוצאות.

לא היה צורך ב-22 עמודים (ועליהם נוספו עוד נספחים לרוב) לצורך בקשת הרשות לערער, בעיקר בשים לב לכך שהחלטת הביניים מחזיקה 7 עמודים בלבד. זו הכבדה מיותרת. מצדי אמליץ בזהירות למבקשת למקד השתדלויותיה בהצעת חלופה כספית שיהא בה מענה הולם לטענותיו של המשיב "לסיום ההתקשרות בדרכי נועם ומתוך הסכמה"

(כדברי בית המשפט המחוזי; פסקה 21 בעמוד 6). כדאי לרכז מאמץ הדדי בכיוון הזה.