רע"א 7067-23 רע"א 7067-23

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב, ע' כהן ו-מ' בן-ארי), מיום 14.6.2023, ב-ע"ו 17728-03-23. בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: הוועדה או ועדת הערר), ב-ע"נ 15440-12-19, אשר דחתה את ערעור המבקש על החלטת המשיב בה נדחתה תביעתו להכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים).

רקע הדברים ובקשת רשות הערעור

1.המבקש, יליד שנת 1996, התגייס לשירות סדיר בשנת 2015. המבקש שירת בחטיבת "גבעתי" כלוחם, תחילה בטירונות ובהמשך באימון מתקדם.

2.ביום 29.3.2016, כשמונה חודשים לאחר תאריך גיוסו, פנה המבקש לראשונה לגורמים רפואיים צבאיים, בקשר לכאבים בכתף שמאל. ברשומה של ביקור זה צוין כי "כתף שמאל של החייל כואבת בזמן מנוחה ומאמץ במשך שנה כבר ועכשיו שיש לו הרבה עומס על הכתף הכאב בלתי נסבל". בביקורים מאוחרים יותר של המבקש אצל גורמי רפואה (בתאריכים: 31.3.2016, 5.4.2016, 1.11.2016, ו-15.11.2016), צוין פעמים נוספות כי המבקש סובל מכאבים בכתף שמאל מזה כשנה, וכי אלו נגרמו עקב הרמת משקולות של כשישים קילו ביד אחת. בשניים מהביקורים (מיום 31.3.2016 ומיום 15.11.2016) צוין כי הכאב בכתף החל עקב אירוע מסוים שבו המבקש הרים משקולת והרגיש תחושה של פריקת כתף, אשר חוזרת על עצמה מאז.

בחודש מרץ 2017, עקב פניה נוספת של המבקש, התבצעה בדיקת MRI, ועקב תוצאות הבדיקה הופנה המבקש לניתוח בכתף. המבקש עבר את הניתוח בחודש יולי 2017; ולבסוף שוחרר משירות צבאי עקב מצבו הרפואי ביום 14.11.2017.

3.בחודש מרץ 2018 הגיש המבקש תביעה להכרה בזכות לפי חוק הנכים, בשל "קרע בכתפיים". ביום 31.10.2019 דחה המשיב את תביעת המבקש, בנימוק כי: "לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך [של המבקש – י' כ'] לבין ההפרעה בכתף שמאל שהחלה טרם גיוסך". החלטת המשיב התבססה על חוות דעת מטעם ד"ר בועז ליברמן, מומחה אורתופדי מטעם המשיב.

4.המבקש מיאן להשלים עם החלטת המשיב, ובחודש דצמבר 2019 הוגש על ידו ערעור על החלטה זו לוועדת הערר. בערעור טען המבקש כי החבלה בכתף שמאל נגרמה עקב שירותו הצבאי אשר כלל פעילות פיזית אינטנסיבית; וטענה זו נתמכה בחוות דעת מומחה אורתופדי מטעם המבקש (ד"ר עופר רק).

5.ביום 9.1.2023 ניתן פסק דינה של ועדת הערר (השופט ג' לובינסקי זיו וחברי הוועדה פרופ' י' יהב ועו"ד ש' בר-גור), ב-ע"נ 15440-12-19, בגדרו נדחה ערעור המבקש. בפסק דינה קבעה הוועדה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין הנכות בכתף שמאל. בית המשפט קיבל את גרסת המשיב שלפיה המבקש נחבל בכתף שמאל לפני הגיוס לשירות הצבאי, במסגרת אירוע שהתרחש בחדר כושר בעת הרמת משקולת וכי סבל מכאבים בכתף זו מאז אותה החבלה. בתוך כך, הוועדה דחתה את הסבר המבקש לפיו הוא מסר לגורמי הרפואה הצבאיים מידע שגוי ("הצגה") בדבר חבלה עקב הרמת המשקולת, כדי לזכות ביחס רציני לתלונותיו. לעניין זה, הודגש כי המבקש מסר את הגרסה בעניין הרמת המשקולת כבר בתלונה הראשונה על כאבים בכתף שמאל, ומשכך אין בסיס לטענה כי גרסה זו נועדה לשפר את המענה לתלונותיו. ועדת הערר קבעה כי אינה נותנת אמון בעדותו של המבקש בעניין זה וזאת, בין היתר, לאור התרשמותה הישירה מעדותו.

6.מבחינת ההיבט הרפואי, ועדת הערר קבעה כי יש להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב על פני חוות הדעת מטעם מומחה המבקש. זאת, בין היתר, משום שהאחרונה מבוססת על מסד עובדתי שגוי שמסר המבקש למומחה על היעדר אירוע כלשהו קודם לגיוסו ועל אודות אירוע נקודתי ומוגדר שהתרחש בזמן השירות הצבאי של המבקש (וזו אף לא הייתה גרסת המבקש עצמו בהליך הערעור, אשר טען כי הנזק נגרם ממאמצים גופניים מתמשכים); וכן כי לא עמד בפניו התיק הרפואי של המבקש מהשירות הצבאי.

באשר לאפשרות שהפגימה בכתף הוחמרה בעקבות תנאי השירות של המבקש, הוועדה קבעה כי לא הונח לכך מסד ראייתי של ממש. זאת, בין היתר, משום שהמומחה מטעם המבקש לא התייחס לאפשרות זו.

7.ביום 9.3.2023 הגיש המבקש ערעור על פסק דינה של הוועדה לבית המשפט המחוזי מרכז, וביום 14.6.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט (השופטות מ' נד"ב, ע' כהן ו-מ' בן-ארי), ב-ע"ו 17728-03-23, אשר דחה את ערעור המבקש. זאת, בהתבסס על תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), בלא להיזקק לתגובת המשיב ובהינתן שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של ועדת הערר, אשר תומכים במסקנה המשפטית בפסק הדין, ואין במסקנה האמורה טעות שבחוק.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

8.בבקשה שבפניי חוזר המבקש על גרסתו העובדתית כפי שנטענה בפני הערכאות קמא, שלפיה הפגימה בכתף נגרמה עקב תנאי השירות של המבקש בהכשרה של לוחם קרבי. לחלופין, המבקש טוען כי השירות הצבאי גרם לו להחמרה "של ממש" בפגימה בכתף. לשיטת המבקש, טענותיו לא עוסקות בשאלות עובדתיות, אלא, לטענתו, הן מתמקדות במסקנות של הוועדה, שאותן אימץ בית המשפט המחוזי.

המבקש מוסיף וטוען כי שגה קצין התגמולים בכך שסמך החלטתו על חוות דעת של רופא מטעמו, חלף חוות דעת של הוועדה הרפואית, לפי סעיפים 28 ו-28א לחוק הנכים. כן טען המבקש כי בנסיבות העניין הרים את הנטל הראשוני להוכחת הקשר הסיבתי, ועל כן עובר נטל הראיה להוכחת היעדר קשר סיבתי כאמור לכתפי המשיב.

אשר לתנאים למתן בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלת רוחב עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור (כדרישת תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי). טענתו העקרונית של המבקש היא כי לא היה מקום לקבוע שחוות דעת המומחה מטעמו מבוססת על מסד עובדתי שגוי בהיותה מתייחסת לאירוע נקודתי מוגדר שארע בשירות הצבאי. זאת, לגישת המבקש, מכיוון שכל הכשרה של לוחם בצה"ל כוללת אירוע חבלתי, ואין צורך להוכיח כל אירוע חבלתי קונקרטי; וכלשון הבקשה: "מבוקש לקבל את הבקשה – בהיותה נוגעת לכלל הנפגעים תוך כדי אימונים מפרכים – אשר תוכנית האימונים שלהם כשלעצמה היא היא 'אירוע חבלתי' לכל דבר וענין".

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער ב-"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעור מכוח חוק הנכים, תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 8387/22 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הביטחון אגף השיקום, פסקה 9 (26.1.2023)). הבקשה דנן לא מעוררת שאלה כאמור.

10.קביעת הערכאות דלמטה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבקש לבין תנאי שירותו הצבאי, התבססה על העדפת גרסתו העובדתית של המשיב, לרבות חוות דעת המומחה מטעמו, על פני גרסת המבקש. ועדת הערר נימקה החלטה זו, בין היתר, בכך שחוות דעתו של המומחה מטעמו של המבקש הייתה מבוססת על מסד עובדתי שגוי – עובדת התרחשותו של אירוע חבלתי מוגדר במהלך שירותו הצבאי של המבקש. אלא מאי, זו לא הייתה גרסת המבקש בפני ועדת הערר, אשר טען כי הפגימה בכתף נגרמה לו עקב מאמצים ממושכים ולא באירוע נקודתי. כעת, טוען המבקש בפניי כי יש לראות בתכנית האימונים כשלעצמה כאירוע חבלתי מוגדר – וכי בכך יש כדי לבסס שאלת רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור.

לדעתי אין מקום לקבל טענה זו:

ראשית, העדפת גרסתו של המשיב לעניין זה, לרבות העדפת חוות הדעת מטעמו, היא הכרעה עובדתית שאין מקום להתערב בה ב-"גלגול שלישי" (ראו רע"א 8233/11 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.9.2012)); לא כל שכן מקום בו סעיף 34(א) לחוק הנכים מגביל ערעור על פסק דין של ועדת ערר לנקודה משפטית בלבד.

שנית, דומה כי אין כל בסיס לטענת הרוחב שבפי המבקש. השאלה כיצד יש להתייחס לחבלה שנגרמה עקב תכנית אימונים הוכרעה זה מכבר בפסיקת בית משפט זה: "...חבלה יכולה להיגרם על-ידי מספר אירועים, הנמשכים על פני מספר ימים. תכניות האימונים של טירונים ומכי"ם בצה"ל עשויות להוות רצף אירועים כזה, והן אינן טעונות הוכחה מיוחדת. במישור המהותי הכיר בית-משפט זה לא אחת בתנאי אימונים מפרכים כבסיס לגיבוש זכותו של נכה" (ע"א 203/85 בן ארי נ' קצין התגמולים, פ"ד מא(4) 133, 144 (1987)). הנה כי כן, הפסיקה התייחסה לתכנית אימונים כפי שטוען לה המבקש כ-"רצף אירועים" ולא כאירוע נקודתי מוגדר. משכך, אין בטענת המבקש לעניין זה כל שאלה עקרונית חדשה שמצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

ויודגש – אין לסיווג תכנית אימונים, כ-"רצף אירועים" או כאירוע נקודתי, נפקות של ממש מבחינה מעשית, שכן כפי שעולה מהציטוט שהובא לעיל, ניתן לבסס זכותו של נכה להכרה על פי חוק גם על יסוד רצף אירועים מתמשך. אולם, בכך אין כדי להועיל למבקש דנן: המבקש הציג בפני המומחה מטעמו גרסה עובדתית שלפיה החבלה שנגרמה לו בכתף היא כתוצאה מאירוע נקודתי שארע במהלך תכנית האימונים, בשונה מחבלה שנגרמת עקב אימונים מתמשכים. המבקש לא טען, בפני ועדת הערר, כי אירוע נקודתי כאמור אכן ארע. משכך, חוות דעת המומחה מטעמו של המבקש, שנקבע כי הייתה מבוססת על הנחה עובדתית זו – אין לה על מה שתסמוך. זו הייתה אחת מההנמקות להעדפת חוות דעת המומחה מטעם המשיב על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, ובקביעה זו, כאמור, אין להתערב.

11.אשר לטענת המבקש לעניין נטלי ההוכחה בפני ועדת הערר – אכן, בפסיקה נקבעו חזקות מסוימות שנועדו להקל את נטל הוכחת הקשר הסיבתי בתנאים מסוימים, ואף להעביר, בהתקיים נסיבות מסוימות, את הנטל אל כתפי המשיב (ראו, למשל: ע"א 472/89 קצין תגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 215-210 (1991)). אולם, ההלכות בעניין זה ידועות, וטענת המבקש בהקשר זה לא מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינו הפרטני. משכך, אף אם ועדת הערר שגתה ביישום הדין באשר לנטלי ההוכחה (ואין אני קובע כך), ממילא אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

12.עוד טוען המבקש כי יש לפסול את החלטת קצין התגמולים להיעדר קשר סיבתי שבין הפגיעה לבין השירות הצבאי היות שלא ביקש, מוועדה רפואית, חוות דעת טרם קביעתו זו, וסמך את החלטתו על חוות דעת רפואית מטעם רופא מומחה. דינה של טענה זו להידחות.

קצין התגמולים הוא המוסמך לקבוע את דבר קיומו של קשר סיבתי (סעיפים 30 ו-31 לחוק הנכים). סעיף 28א לחוק הנכים קובע כי קצין תגמולים, בגדרי החלטתו בעניין קיומו של קשר סיבתי כאמור, רשאי (ואין הוא חייב) להיעזר בחוות דעתה של ועדה רפואית או של ועדה עליונה. סוגיה זו הובררה בפסיקה באופן חד-משמעי:

"קצין תגמולים, אליו התובע מגיש בקשה, הוא המוסמך להכיר באדם כ'נכה' (סעיף 30, 31 לחוק) [...] תנאי מוקדם לקביעתה של דרגת נכות היא ההכרה בנכות, שעניינה דבר הקשר הסיבתי בין המחלה, החמרת המחלה או החבלה לבין השירות הצבאי. על-פי סעיף 28א לחוק יכול קצין התגמולים לבקש מוועדה רפואית חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין החבלה, המחלה או החמרת המחלה, שגרמו, לפי הטענה, לנכות; אך זו נשארת לעולם החלטתו של קצין התגמולים" (ע"א 140/89 קצין התגמולים נ' גולומבק, פ"ד מה(3) 23, 28 (1991); ההדגשות במקור – י' כ').

כך, גם פסק הדין בעניין חריטן, עליו מבקש המבקש לסמוך, אינו קובע כי מוטלת על קצין התגמולים חובה להיוועץ עם ועדה רפואית טרם מתן החלטה בעניין קיומו של קשר סיבתי (ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' חריטן, פ"ד מה(5) 374, 385-384 (1991)).

לצד הוראות החוק, תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (הליכים בפני קצין תגמולים), התשנ"ה-1995 (להלן: התקנות), מסדירות את סדרי ההליכים בפני קצין התגמולים. התקנות מסמיכות את קצין התגמולים להיוועץ ברופא מומחה חיצוני לשם קבלת החלטה (או לחלופין להיוועץ בוועדה רפואית, כאמור בסעיף 28א לחוק). כך, תקנה 3(א) קובעת כי: "החליט קצין התגמולים שהתובע אינו זכאי לתגמול או להכרה כנכה כמבוקש, יצרף להודעה על החלטתו את חוות הדעת הרפואית או את פרוטוקול הועדה הרפואית שעליהם היא מסתמכת"; ותקנה 3(ג) קובעת כי: "בתקנה זו, "הגורם המוסמך" – כל אחד מאלה: (1) קצין תגמולים, לאחר שהתייעץ עם רופא מומחה – אם מדובר בחוות דעת רפואית; (2) יושב ראש הוועדה הרפואית – אם מדובר בפרוטוקול בוועדה הרפואית" (וראו בנוסף: הוראת אגף שיקום נכים מס' 30.02 "חוות דעת רפואית" (1.6.2011)). התקנות מבהירות אם כן, במפורש, כי קצין התגמולים מוסמך לבחור בין היוועצות עם רופא מומחה מטעמו לבין היוועצות עם ועדה רפואית כאמור בסעיף 28א לחוק.

13.במקרה שבפניי, קצין התגמולים קבע, בהסתמך על חוות דעת רופא מומחה מטעמו, שלא התקיים קשר סיבתי כאמור, היות שההפרעה בכתף החלה טרם גיוסו של המבקש. אין בכך כל חריגה מהוראות הדין.

14.לבסוף, אין בידי לקבל גם את טענתו החלופית של המבקש לפיה השירות הצבאי גרם להחמרה בפגיעה בכתף. טענת המבקש להחמרה נדחתה על ידי ועדת הערר מן הטעם שלא הונח להוכחתה מסד ראייתי של ממש, בין היתר משום שהמומחה מטעם המבקש לא התייחס לאפשרות זו בחוות דעתו. גם קביעה זו היא קביעה עובדתית, הנטועה בנסיבות המקרה, ועל כן אין מקום להתערב בה במסגרת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

15.לפני סיום לא אוכל שלא להתייחס ללשון המשתלחת בה השתמש ב"כ המבקש הן כלפי קצין התגמולים (לגביו נטען כי "סיגל לעצמו התנהלותה של חברת ביטוח") והן כלפי המומחה בו נעזר (לגביו נטען כי הינו "מומחה" במרכאות ו-"שעיקר מומחיותו היא מכירת חוות דעת לקצין התגמולים לדחיית תביעות חיילים"). בזאת הפעם, ורק לאחר התלבטות, החלטתי שלא לחייב בגין כך בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

16.סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.