רע"א 7083/04 אלברט אוחיון ועוד 124 אחרים ועוד 6 נציגויות בתים מ נ. עזרא ח

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת דותן מיום 25.7.04), לדחות ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט עדי אזר המנוח, מיום 5.2.04) בעניין צמצום צוי עיקול על נכסי המשיבים לסכום של 2.5 מיליון ש"ח.

2.בין הצדדים להליך זה מתקיימים הליכים מזה עת רבה. ראשיתם בתביעתם של 124 דיירים ו-6 נציגויות בתים משותפים בבניינים שנבנו על ידי המשיבים בגין ליקויי בניה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1208/96 ועוד). בתביעה המרכזית ניתן פסק דין חלקי על ידי כבוד סגן הנשיא השופט טלגם ב-18.8.00 שחייב בפיצויים ובביצוע תיקונים. הדיון בתיק העיקרי טרם תם. לאחר שערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח הוחזרה למשיבים, פנו המבקשים בבקשה להטלת עיקול על מנת להבטיח את קיום פסק הדין, ובקשתם נדחתה תחילה בטענת שיהוי, כיוון שהבקשה להטלת עיקול הוגשה שנתיים לאחר מתן פסק הדין החלקי (החלטת כבוד השופט אזר בבש"א 5782/03 ו-4359/03 מיום 8.4.03). על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, והוא נדחה (כבוד השופטת דותן) ביום 24.6.03. בבקשת רשות ערעור שנידונה בבית משפט זה על ידי כבוד השופטת (כיום בדימוס) דורנר (רע"א 5939/03, החלטה מיום 27.7.03), נקבע כי יש להטיל צו עיקול מבלי לקבוע סכומים; ובהחלטה משלימה (מיום 4.8.03), נאמר כי "המשיבים רשאים, בעתיד, אם תמצא עילה לכך, לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשות לעניין מהות העיקול וגובה הסכומים בגינם נדרש העיקול".

3.לאחר ההחלטות הללו דן בנושא השופט הרשם המנוח ד"ר אזר, משהונחה לפניו בקשה מטעם המבקשים להטלת עיקול על סך 20,000,000 ש"ח (שגם הוטל תחילה בצו זמני ב-7.8.03 על ידי כבוד השופטת שיצר). בבקשה נטען, כי הסכומים הצפויים לתשלום בהליך העיקרי עולים על סך זה. לאחר דיונים סבר השופט, כי אכן יש טעם בבקשת העיקול, אך העמיד את העיקול על סכום של 2,500,000 ש"ח. משניתח את טענות הצדדים, סבר כי הסכום הראוי להבטחה הוא 3 מיליון ש"ח, ובניכוי סכומים ששולמו למבקשים העמידו על 2,500,000 ש"ח כאמור.

4.בית המשפט המחוזי בערעור (כבוד השופטת דותן), סבר אל נכון, ודעתי כדעתו וכדעת השופט הרשם המנוח, כי החלטת בית משפט זה ברע"א 5939/03 קבעה את זכות העיקול והותירה לדיון את היקפו. בית המשפט המחוזי סבר, כי פסק דינו של השופט הרשם המנוח איזן נכונה בין אינטרס המערערים לבטוחות ליום פסק דין בהליך העיקרי, ובין אינטרס המשיבים להמשיך בפעילותם העסקית. כן סבר בית המשפט המחוזי, כי הואיל והמשיבים החלו בביצוע התחייבותם לתיקון ליקויי הבניה, ושילמו מה שהוטל עליהם עד כה, יש לאשר את סכום העיקול שקבע הרשם המנוח.

5.הבקשה שלפנינו הוגשה ועמה בקשה לעיכוב ביצוע, המוכתרת "בקשה בהולה ביותר" (בדומה עשו המבקשים גם בעבר). כשלעצמי, לא ידעתי מה מקור לכותרת זו בסדרי הדין על פי תקנות סדר הדין האזרחי. מכל מקום, עיקר טענת המבקשים מתבסס על הטיעון שהחלטת השופט אזר ז"ל מרוקנת מתוכנה את החלטות בית משפט זה (השופטת דורנר). בבקשה לעיכוב ביצוע נטען, כי המשיבים הבריחו ומבריחים כספים ונכסים כדי להימנע מתשלום הפיצויים המגיעים למבקשים.

6.עיינתי בטענות המבקשים ובכל החומר שצורף. אין טענות אלה עומדות בתנאים שנקבעו לעניין מתן רשות בגלגול שלישי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. הלכת פסק דין זה היא הכלל, וכדי לחרוג ממנו, יש צורך בטעמים טובים ביותר. המקרה דנן אינו נכנס בגדרי המקרים שבהם "החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (שם, עמ' 128).

7.אוסיף, עם זאת, כי בעיון בהחלטות שניתנו, נחה דעתי כי השופט הרשם המנוח נתן דעתו לנחוץ בטיפולו בבקשה ובפרטיה. אכן, הסכום שנקבע לעיקול קטן משמעותית ממשאלת המבקשים, אך הוא נקבע לאחר שמיעת ראיות ושיקול דעת פרטני, והוא מצוי בגדרי החלטתו של בית משפט זה בעבר. אין מקום להתערבות בקביעות העובדתיות של השופט הרשם המנוח, וזו היתה גם גישת בית המשפט המחוזי. תרופתם המהותית העיקרית של המבקשים היא בסיום הטיפול בתיק העיקרי-המהותי-לגופו. מובן, כי אם בהמשך יוברר בראיות, להבדיל מטענות כלליות, כי יש יסוד לחששות בדבר הברחת נכסים וכספים, בידי המבקשים לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי.

8.אין בידי איפוא להעתר לבקשה.