פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7086/00
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
צבי
שלום
נגד
המשיב
:
פרופ'
חיים לוטן
ערעור פסלות שו
פט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי
בחיפה מיום 11.9.2000 בבש"א 12386/00
בתיק
עיקרי 143/00, שניתנה על ידי כבוד סגן
הנשיא
י' יעקובי-שווילי
בשם
המערער: עו"ד נ' יצחקי
בשם
המשיב: עו"ד א' בית הלחמי
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן
הנשיא י' יעקובי-שווילי), מיום 11.9.00, בבש"א 12386/00 (במסגרת ע"מ
143/00), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער.
1. בין המערער ובין המשיב מתנהל הליך משפטי בפני
בית המשפט המחוזי בחיפה. עניינו של ההליך הוא ערעור על פסק דין של בית משפט
לענייני משפחה בנוגע למינוי אפוטרופוס לגב' מרתה ולדמן, שהיא משיבה באותו הליך יחד
עם המערער דנן. ביום 7.9.00 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לפסלות שופט.
לטענת המערער, מדיון שהתקיים ביום 4.7.00 בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי עולה כי
קיימת אפשרות סבירה וממשית כי סגן הנשיא לא יוכל לשפוט בין הצדדים ללא משוא פנים.
טענתו מבוססת על שני נימוקים מרכזיים. ראשית, הוא טוען כי בית המשפט ביקש לנהל את
הדיון בהתאם לסדרי דין של בית משפט היושב כערכאה ראשונה ולא כבית משפט היושב
כערכאת ערעור. שנית, הוא מפנה לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט אשר לטענתו מבססים
עילת פסלות. במהלך הדיון שהתקיים ביום 4.7.00 ולשם בירורה של טענה שהועלתה על ידי
בא כוח המשיב, הציע בא כוח המערער (שהוא גם בא כוחה של גב' ולדמן) להפנות שאלה אל
גב' ולדמן, תוך שהוא נוקט במילים "הבה נשאל את פי הנערה". בית המשפט
השיב כי "על עו"ד יצחקי [ב"כ המערער] לדעת מהיכרות קודמת שלו עם
בית משפט זה כי אין ממנהגי לשמוע ילדים". לטענת המערער התבטאות זו של בית
המשפט איננה ראויה שכן הגב' ולדמן היא בשנות השישים המאוחרות לחייה. לטענתו, חושפת
ההתבטאות את קיומה של דיעה קדומה ביחס לגב' ולדמן. על בסיס זה ביקש המערער מבית
המשפט המחוזי כי יפסול את עצמו מלהמשיך לדון בעניין.
2. ביום 11.9.00 דחה בית המשפט קמא את בקשת
הפסלות. בהחלטתו קובע בית המשפט כי הוא לא ביקש לנהל את ההליך כאילו אין מדובר
בערעור. עם זאת, הוא מציין כי הוא אכן הציע לצדדים "למנות מומחה מטעם בית
המשפט, לאור זאת שהצדדים הביאו מומחים מטעמם ונתעוררו מחלוקות מקצועיות
קשות". עוד מאשר בית המשפט כי בדיון שהתקיים ביום 4.7.00 הוא אכן סירב לשמוע
את גב' ולדמן ואף ציין, באותו דיון, כי אין הוא נוהג לשמוע קטינים שהאפוטרופסות
עליהם היא מושא הדיון שבפניו. עם זאת, קובע בית המשפט, לא היתה בכך משום רמיזה
מכוונת ביחס לגב' ולדמן או ביטוי לדיעה קדומה לגביה. על בסיס זה דחה בית המשפט את
בקשת הפסלות.
3. על החלטה
זו הערעור שבפניי. בערעורו שב המערער וטוען את טענותיו כפי שנטענו בבקשת הפסלות. הוא טוען לחשש אמיתי כי בית המשפט קמא רואה בגב' ולדמן קטינה ולפגיעה בלתי ראויה בסדרי הדין על ידי בית המשפט קמא בכך שהציע, ללא בקשת מי מן הצדדים, למנות מומחה מטעם בית המשפט. במסגרת ערעורו ביקש המערער גם כי הדיון בהליך יופסק עד לדיון בערעור זה.
4.בתשובתו לערעור מעלה המשיב שורה של טענות סף על בסיסן הוא מבקש כי בית משפט זה ידחה את הערעור על הסף. לגופו של הערעור הוא טוען כי אין יסוד אובייקטיבי לחשש כי ההליך בפני הערכאה דלמטה ינוהל במשוא פנים.
5.לאחר עיון בטעוני המערער ותגובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך במסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). המערער מבטא את חששו להיעדר אפשרות לניהול משפט הוגן. דא עקא, המערער לא הצליח לבסס חשש זה באופן ראוי. מקובלים עליי דברי סגן נשיא בית המשפט המחוזי כי לא היה באמירות המיוחסות לו נסיון להשוות את גב' ולדמן לקטינה או לפגוע בה וכי אין לראות בדברים משום ביטוי לדיעה קדומה ביחס לגב' ולדמן. באשר להצעתו של בית המשפט קמא לעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט ובאשר לאופן ניהולו את התיק, מן הראוי להביא את הדברים הבאים:
"בית המשפט רשאי ואף מחוייב לנהל את ההליך השיפוטי באופן שיאפשר מיצוי מיטבי של ההליך, תוך שמירה על זכויות הצדדים. אין הוא מחוייב לעמוד מן הצד ולאפשר קיומם של הליכי סרק או מהלכי סרק המאריכים את הדיון שלא לצורך, גוזלים ממשאבי בית המשפט ופוגעים במתדיינים הספציפיים ובעקיפין גם בציבור המתדיינים בכללו. בית המשפט מעורב בדיון באופן רציף ודינמי, בשים לב להתרחשויות בדיון שבפניו." ( ע"א 3145/97 חמודה נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם; ראו גם ע"א 2212/96 חוסין מוסא ח' פלאח נ' חמדיה, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, לא פורסם; ע"פ 192/87 איוון ג'ון דמיאניוק נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 141; ע"א 4338/98 שלווה וונצובסקי נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, לא פורסם ; ע"פ 99/98 דקלו נ' מדינת ישראל , פ"ד מב (1) 409, 413 [א].)
דברים אלה יפים גם לענייננו.
אי לכך הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין מקום לדון בבקשת המערער, מיום 12.10.00, להפסקת הדיון בבית המשפט המחוזי, ובטענות המשיב לפסילה על הסף. המערער יישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 7,500 ש"ח.
ניתן היום, ד' בחשון התשס"א (2.11.2000).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00070860.
A03
/דז/