רע"א 71/12 משה ארביאן נ. טבע מדיקל תעשיות פרמצבטיות בע"מ

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים ש' דברת , ר' ברקאי ו א' ואגו ), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על דחיית תביעתו נגד המשיבות, מחמת התיישנות.

תביעתו של המבקש הוגשה בגין נזק לשמיעה שנגרם לו בעת שהועסק על-ידי המשיבה 1. הנזק מתבטא בירידה בשמיעה ובטנטון. בית משפט השלום (כבוד השופט י' פ' אקסלרד ) קבע כי התביעה התיישנה, בשל שהנזק התגלה לכל המאוחר ביום 30.11.1997, עת נבדק המבקש על-ידי מומחה בתחום אף אוזן גרון, ונקבע כי הוא סובל הן מירידה בשמיעה הן מטנטון. תביעתו של המבקש הוגשה ביום 30.3.2005 – משמע לאחר שחלפו למעלה משבע שנים מן המועד המאוחר ביותר האפשרי שבו נתגלה הנזק.

2.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו, כאמור, נדחה. בית המחוזי לא מצא מקום לשנות מן הקביעה שלפיה התגלה נזק ממשי כבר בשנת 1997, ואף קבע כי חוות דעתו של המומחה לאף אוזן גרון שבדק את המבקש באותה שנה, מהווה הודאת בעל-דין. בית המשפט המחוזי התייחס לשתי טענות נוספות שהעלה המבקש בערעורו. האחת, כי לא הותר לבא-כוחו של המערער לחקור אותו בחקירה חוזרת – ביחס אליה קבע בית המשפט המחוזי כי מהחלטת בית משפט השלום ומפרוטוקול הדיון עולה כי כלל לא נתבקשה חקירה חוזרת; והשנייה, כי בית משפט השלום התעלם מכך שהמשיבה 1 מבוטחת בפוליסת ביטוח. ביחס לטענה אחרונה זו נקבע כי אינה רלבנטית ביחס לשאלה העומדת להכרעה.

3.

בבקשתו הנוכחית חוזר המבקש על הטענות כי לא ניתנה לבא-כוחו הזדמנות לחקרו בחקירה חוזרת; וכי היה מקום לקבוע תקופה התיישנות שונה עקב הימצאותה של פוליסת ביטוח. כן טוען המבקש כי נגרמו לו נזקים נוספים, מעבר לנזקים לשמיעה. לבסוף, טוען המבקש כי תביעתו טרם התיישנה בשל שהנזק התגבש באופן סופי במועד מאוחר יותר מזה שבו התגלה, ובשל שחשיפתו לרעש במקום העבודה נמשכה גם בשנת 1998.

4.

דין הבקשה להידחות. אף שהמדובר בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", לא התייחס המבקש לשאלת התקיימותם של התנאים הנדרשים לצורך כך. גם מבחינת טענותיו לא עולה כל סוגיה בעת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים המסוימים. יתרה מכך, הטענות לגופן אינן מגלות כל עילה להתערבות בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות. תקופת ההתיישנות בתביעה שעילתה גרימת נזק נמנית מן היום שבו התגלה הנזק, כפי שפורט בפסק-דינו של בית משפט השלום – ואך מובן כי כך הדבר גם מקום בו המזיק מבוטח.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.