פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7103/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק ע"א
021137-03-14.
בשם המבקש:
עו"ד גיא ניסים
החלטה
1.
מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 21137-03-14 (מפי כב' סגנית הנשיא ש' דברת , כב' השופט א' ואגו
וכב' השופט ג' גדעון ). בית המשפט קמא דחה את ערעורו של המבקש על החלטת וועדת הערעורים לפי חוק הנכים ((תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959) (להלן: חוק הנכים ), שקבעה כי דרכו של המבקש לתבוע קצבה מכוח חוק הנכים חסומה.
2.
המבקש, בן המושב השיתופי משואות יצחק, שירת כלוחם שיריון במהלך מלחמת יום כיפור, שם נחשף למראות קשים ואף נפצע מירי צלף. לאחר אשפוז ממושך שוחרר מצה"ל טרם סיום שירותו. המבקש ציין כי עקב שירותו במלחמת לבנון הראשונה, נגרמו לו טראומות נפשיות נוספות. כחלוף מספר שנים שוחרר ממילואים, אושפז מספר פעמים בשל פגיעות נפשיות, ואובחן כסובל מסכיזופרניה.
בשנת 1996 נתבקש המבקש על ידי המושב בו הוא מתגורר לדרוש קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, וכך אכן עשה. רוב הטיפול האדמיניסטרטיבי נעשה על ידי גורמים שונים כמו אביו, או וועדת הרווחה של המושב. קצבאות הנכות החלו להתקבל באוקטובר 1996, והועברו למושב. בשנת 2007 פנה המבקש בבקשה להכרה כנכה צה"ל כתוצאה ממלחמת יום הכיפור. בקשתו זו נדחתה מכיוון שהמבקש בחר לקבל את הקצבה על פי חוק הביטוח הלאומי, וזאת על סמך סעיף 36א(1) לחוק הנכים (טרם תיקון מספר 24, שהתקבל בשנת 2007). סעיף זה קובע כי על נכה שבחר למצות את זכויותיו מהמוסד לביטוח לאומי לא יחולו הוראות חוק הנכים. יש לציין כי תיקון מספר 24 קבע כי ישנה אפשרות חזרה מבחירה זו, אולם זאת במשך שלוש שנים בלבד מיום הגשת התביעה לביטוח הלאומי, ותו לא.
המבקש סומך את עיקר טיעוניו בהגדרת המושג "בחירה". לטענתו, בשל מצבו הנפשי הרעוע בחירתו לא הייתה ממש בחירה, ובפועל – אנשים אחרים בחרו במקומו. מוסיף וטוען הוא כי בשל תכליתו הסוציאלית של חוק זה, יש לפרש את המונח בחירה באופן כזה שתחת כנפיו לא תחסה הבחירה כפי שתוארה לעיל, משום שדבר זה מסכל את הרצון לתמוך ולסייע לנכי צה"ל.
3.
ערכאה זו דנה בבקשה כערכאה שלישית. לא מצאתי כי קיימת הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו אין להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי ערכאות קמא. נקבע כי המשיב לא היה במצב של פסלות דין במשך התקופה בה קיבל את ההחלטה, או במהלך חצי השנה שלאחר מכן, בה יכול היה לחזור מהחלטתו. הכרעה עובדתית זו חרצה את דינו של התיק הנדון לפנינו, שהרי ההלכה הפסוקה במקרים אלו כבר נקבעה וחזרה והוכרעה פעמים מספר. כך, ברע"א 3323/98 ( זקן נ' קצין התגמולים , פ"ד נז(5) 577 (2003)) הוחלט כי הלכת איבגאנה
(ע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה (1993)) – הקובעת כי גביית כספים על פי אחת מן החוקים מהווה ראיה מחייבת למימוש בחירת המבקש – חלה גם על הלוקים בנפשם, וכי אך ורק במצב נפשי שמונע לחלוטין גמירות דעת, בחירתו של דורש הקצבה לא תיחשב לבחירה (ראו למשל, בעניין זקן , פסקה 13). מצב דברים חריג זה לא התקיים בעניינו, כפי שנקבע בערכאות דלמטה. לפיכך, בהתאם לקביעות הללו, בחירתו של המבקש נחשבת בחירה מכרעת, ובהתאם ללשון החוק – אין הוא יכול לשנות את החלטתו לאחר חלוף התקופה שנקבעה.
דברים אלו נכתבים מכוח הדין המצוי. בית משפט זה אף קבע במספר פסקי דין כי ייתכן וראוי שהמחוקק ישקול עמדתו בנדון פעם נוספת (ראו למשל את דבריו של השופט ריבלין בעניין זקן , פסקה 11, ואת עמדתם של השופטים רובינשטיין , פוגלמן
ופרוקצ'יה ברע"א 4239/08 פלוני נ' משרד הביטחון (07.04.2010); ואף ראו בהקשר הכולל הוראות סעיפים
36(א) ו-36ב לחוק הנכים). ואולם באותה מידה נקבע כי המצב המשפטי הקיים שולל שינוי מסלול בנסיבות שתוארו. אף אם יש מקום לפתוח את השער במידת מה, מקרה זה, על נסיבותיו, אינו עומד בקצה, אלא מאפיין מקרים דומים שנדונו על ידי בית משפט זה. לכן, עם כל ההבנה למצבו של המבקש, דין הבקשה להידחות.
4.
הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.
ניתנה היום,
י' אייר תשע"ה
(
29.04.2015
).
ש ו פ ט