פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7120/18
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
נתלי חלפון
נ ג ד
המשיבים:
1. הכונס הרשמי
2. עו"ד אלעד לוי, מנהל מיוחד
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.8.2018 בפש"ר 22082-11-17 שניתנה על
ידי כבוד השופט א' באומגרט
בשם המבקשת:
עו"ד מירי וינברגר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.8.2018 בפש"ר 22082-11-17 (השופט א' באומגרט ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת, חייבת בהליך פשיטת רגל, לאפשר לה שימוש בשיקים לצורך שכירת דירה.
2.
ביום 26.11.2018, לאחר עיון בבקשה, ניתנה החלטתי כדלקמן:
"הבקשה לרשות ערעור חסרה מבחינה עובדתית: מתי החלה תקופת השכירות? מתי היא עתידה להסתיים? כיצד שילמה המבקשת עד כה? מהי עמדת המשכיר? האם נבחנו אפשרויות תשלום נוספות? וכיוצא באלו עובדות רלבנטיות. יתר על כן, המבקשת לא הקדימה ופנתה לבנק הרלבנטי על מנת לקבל את עמדתו באשר לאפשרויות העומדות לרשותה. בנסיבות העניין, ולנוכח השתלשלות ההליך כפי שפורטה ברע"א 972/17, מצופה היה כי תעשה כן.
המבקשת תגיש אפוא הודעת עדכון עד יום 27.12.2018, במסגרתה תשלים ותבהיר את הטעון השלמה והבהרה.
לאחר שתוגש הודעה כאמור, יוחלט על אופן המשך הטיפול בבקשה" .
3.
ביום 28.12.2018 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד בת 14 יום, עד לקבלת תגובת הבנק למכתב ששלחה אליו בעניין באת-כוח המבקשת (לאחר שפניית המבקשת לבנק נענתה בשלילה). לצד זאת ציינה, כי משכיר הדירה אינו יודע שהיא מצויה בהליך פשיטת רגל, ואף אין ברצונה ליידע אותו על כך, שכן אם ידע זאת, יסרב להמשיך ולהשכיר לה את הדירה. בנסיבות העניין, כפי שאפרט להלן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, וממילא אין צורך במתן ארכה.
4.
לא מכבר, ביום 20.12.2018, ניתנה על-ידי השופט ד' מינץ החלטה ברע"א 7745/18, בקשה לרשות ערעור שעניינה זהה לבקשה שלפנַי. גם שם, בדומה לנדון דידן, נתבקש היתר לשימוש מוגבל בשיקים לשם תשלום שכירות, ונטען כי הדבר אינו מקים חשש ליצירת חובות חדשים. השופט מינץ דחה את הבקשה לרשות ערעור, בקובעו בין היתר כדלקמן:
"במצב שבו ניתן צו כינוס, לא בנקל יוכל החייב למשוך שיקים אשר יש בהם משום 'הבטחה' – שאין בה הלכה למעשה ממש –
לגבייתם. וזאת על שום מה. על שום שמן העבר האחד, שיק אכן יוצר 'חוב חדש', שכן ניתן לכאורה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל בנוגע לאי-כיבודו. ברם, מן העבר השני, במצב שבו ניתן צו כינוס לגבי החייב מושך השיק, נקיטה בהליכי הוצאה לפועל בקשר לאותו שיק אינה בגדר האפשרי. זאת משום שחוב הנוצר לאחר מתן צו כינוס אינו בר תביעה בהליך פשיטת הרגל המתנהל נגד החייב, ואף אם ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל בגינו, לא ניתן יהיה לנקוט בהליכי גבייה נגד החייב עד לסיומם של הליכי פשיטת רגל [...] מכאן אפוא, כי מדובר ביצירת 'חוב חדש' אשר לא ניתן לגבותו בדרך הרגילה שבה ניתן לגבות שטר כאמור" (פסקה 8 להחלטה).
5.
בענייננו מודה המבקשת, בהגינותה, כי ברצונה להסתיר ממשכיר הדירה את הליך פשיטת הרגל שבו היא מצויה; ולא בכדי. דומה כי אף היא מבינה את משמעות הדברים, והשלכתם לנדון דידן: "העברת השיק לידי המשכיר אינה מספקת את הביטחון שבו הוא חפץ, אלא חזות כזו בלבד, שאין מאחוריה כמעט כלום. שכן כאמור, גם אם יותר לחייב –
המוגדר כ'לקוח מוגבל מיוחד' – לספק מחשבונו שיק כאמור, במצב שבו לא יהיה סכום מספק לגבותו ביתרת חשבון הבנק של המבקשת, השיק לא יהיה ניתן לגבייה בהוצאה לפועל ממילא" (שם, פסקה 9; ההדגשה במקור). בנסיבות אלו, אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.
6.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד בטבת התשע"ט (1.1.2019).
ש ו פ ט