רע"א 7158/18 יצחק שלמה רוטנברג נ. אריה יהודה אלתר

זו.ביום 6.8.2018, לאחר שהוגשו התייחסויות הצדדים, קבע בית המשפט קמא, כי הוא מבטל את החלטתו הקודמת מיום 2.5.2018, וכי אין להמשיך בהליך פירוק השיתוף בטרם יינתן פסק דין סופי בהליך לאכיפת ההסכם. זאת, מן הטעם שההליך לאכיפת ההסכם עוסק, בין השאר, בקביעת זכויות הצדדים במקרקעין, וכן בטענות נוספות שיש בהן כדי להשפיע על מערך הזכויות במקרקעין. לפיכך, נקבע כי יש להכריע תחילה בהליך לאכיפת ההסכם ולאחר מכן ניתן יהיה לדון בהליך פירוק השיתוף.

6.

מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר הוגשה כעולה מהסקירה דלעיל במסגרת ההליך לאכיפת ההסכם. יובהר כבר עתה כי בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה על ידי המבקש בלבד, כאשר ארבעת הבעלים הנוספים שהגישו יחד עימו את הליך פירוק השיתוף אינם צד לא להליכים שהתנהלו בבית המשפט קמא ולא להליכים שהתנהלו במסגרת הבקשה שלפניי (אף כי הם מיוצגים בהליך פירוק השיתוף על ידי אותם באי-כוח המייצגים את המבקש בבקשה שלפניי).

טענות הצדדים

7.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו ולפיכך דינה להתבטל. זאת, הוא מבסס על מספר טעמים: ראשית , טוען המבקש כי הזכות של בעל מקרקעין לפירוק השיתוף במקרקעין קיבלה מעמד בכורה בחוק ובפסיקה, וכי אין לכפות על בעל מקרקעין להמשיך ביחסי השותפות עם זולתו, וזאת גם בשים לב להיעדר האפשרות של חלוקה בעין של המקרקעין נשוא הבקשה. לפיכך, זכות הפירוק אינה כפופה לשאלות החוזיות השנויות במחלוקת; שנית , נטען כי זכויות המשיבים 7-1 אינן נפגעות מהליך פירוק השיתוף, במיוחד בשים לב לכך שהמשיבים 7-1 צורפו להליך פירוק השיתוף, ויוכלו הם להשמיע את טענותיהם במסגרתו, ובהינתן שהחלק היחסי מהתמורה שתתקבל מהמכירה יחולק ממילא בהתאם להכרעה בהליך לאכיפת ההסכם. לפיכך, הזכאות לחלק היחסי בתמורה תישאר דומה, בין אם הליך פירוק השיתוף יתברר לאחר ההליך לאכיפת ההסכם ובין אם לפניו; שלישית , המבקש טוען כי תכליתו של צו המניעה הזמני – שמירה על זכויות הצדדים – לא נפגעת במסגרת הליך פירוק שיתוף, מאחר שהליך זה מתקיים בפיקוח בית משפט וכך מבטיח בצורה המיטבית את הפיקוח והשמירה על זכויות המשיבים 7-1; לבסוף , נטען כי לא ייתכן שצו מניעה שיינתן בסכסוך בין בעלים של חלק מהמקרקעין יימנע מבעלים אחרים של המקרקעין לבקש פירוק שיתוף, ויעגן אותם למקרקעין, וזאת אף מבלי שהם צד להליך במסגרתו ניתן צו המניעה הזמני. לשיטת המבקש, השארת החלטת בית משפט קמא על כנה משמעותה כי סכסוך משפטי ביחס לחלק מהמקרקעין, אף שנוגע רק למי שטוען לזכויות במקרקעין ואינו בעלים בו, יכול למנוע פירוק שיתוף מבעלים רשום של המקרקעין.

8.

המשיבים 7-1 (להלן, יכונו: "המשיבים" ) טוענים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף משום שהיא מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. לשיטתם, התביעה לפירוק השיתוף היא חלק ממכלול מהלכים של המבקש, אשר נועדו לסכל את ההליך לאכיפת ההסכם (שנחתם עם המבקש), ולעקוף את צו המניעה הזמני שניתן בהסכמת כלל הצדדים בהליך זה, לרבות המבקש. כן נטען כי אין לאפשר למבקש לעקוף את הליכי הערעור המקובלים דרך הגשת בקשה להבהרה לבית המשפט המחוזי במסגרת ההליך לאכיפת ההסכם, והשגה עליה לבית משפט זה דרך בקשת רשות ערעור, וזאת חלף הערעור על פסק הדין בהליך פירוק השיתוף שהוגש לבית המשפט המחוזי, כאשר מדובר באותה סוגיה בדיוק, ואף מדגישים המשיבים כי הטענות שהועלו בערעור שהוגש במסגרת בהליך פירוק השיתוף זהות לאלו שהועלו במסגרת בקשת רשות הערעור דנן. כן ציינו המשיבים כי כלל לא ברור מה הבסיס המשפטי להגשת הבקשה להבהרה, וככל שרצה המבקש לבטל את צו המניעה הזמני שניתן כנגדו ובהסכמתו, אז היה עליו להגיש בקשה לעיון מחדש לפי תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: ״התקנות״ או ״תקנות סדר הדין האזרחי״ ). טענה דיונית נוספת של המשיבים היא כי בצדק בוטלה החלטתו של בית המשפט מיום 2.5.2018, אשר ניתנה במעמד צד אחד ותוך פגיעה בזכות הטיעון של המשיבים. לשיטתם, במידה ותבוטל ההחלטה מושא הבקשה, הפגיעה בזכות הטיעון שנגרמה להם כתוצאה מההחלטה מיום 2.5.2018 תעמוד למעשה בתוקפה.

בנוסף, גם לגופם של דברים טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. ככל שהדברים נוגעים למבקש, הרי שהוא היה מנוע מלהגיש תביעה לפירוק שיתוף, הואיל והוא צד להליך לאכיפת ההסכם ולפיכך צו המניעה הזמני חל עליו ישירות, וזאת גם בשים לב לכך שהוא נתן הסכמתו לצו זה. כן נטען כי בית משפט הדן בהליך פירוק השיתוף איננו רשאי לבטל צו שיפוטי שניתן באותו עניין בהליך אחר על ידי ערכאה גבוהה יותר. ככל שהיה שינוי נסיבות, הרי שהדרך הנכונה הייתה להגיש בקשה לביטול (ולמצער, לצמצום) צו המניעה הזמני שניתן. עוד טוענים המשיבים כי יש בהליך פירוק השיתוף כדי לפגוע בזכויותיהם, שכן לשיטתם הם רכשו את מלוא הזכויות הרשומות במקרקעין ביחס לחלק של 42/100 ממנו, ואשר חרף הרישום הפורמאלי, שוויים בפועל הוא כ-75% משווי המקרקעין כולו. מכאן, שבמידה והליך פירוק השיתוף ינוהל בטרם יוכרע ההליך לאכיפת ההסכם, תישלל מהם הזכות לקחת חלק בהליכי המכרז כבעלים של 75% משוויים בפועל של המקרקעין, וכצד שלישי יהיה עליהם לגייס סכומי עתק על מנת לרכוש נכס, אשר חלקו הארי מצוי ממילא בבעלותם. עוד מבהירים המשיבים כי אינם חולקים על ההלכות לעניין זכותו של שותף במקרקעין לבקש את פירוק השיתוף, הגם שהיה צריך להעלות את הטענות הללו במסגרת הערעור על פסק הדין בהליך פירוק השיתוף, אולם המבקש איננו שותף במקרקעין אלא מעמדו כמי שמכר את כל זכויותיו למשיבים במסגרת הסכם המכר. לבסוף, ציינו המשיבים מספר פסקי דין מהם עולה כי כאשר מתקיים הליך תלוי ועומד בנוגע לזכויות הצדדים במקרקעין, וזהותם של הבעלים על המקרקעין איננה ברורה או טרם הוכרעה, מעכב בית המשפט הדן בתובענה את בקשת פירוק שיתוף או מסלק אותה על הסף עד להכרעה בזכויות הצדדים.

9.

המבקש בתשובתו לתגובת המשיבים טוען כי לא מדובר בניסיון לעקוף את הליך הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ביחס להליך פירוק השיתוף. אדרבא, לנוכח כלל כיבוד הערכאות מן ההכרח לדון בהשגה על צו המניעה הזמני שניתן במסגרת הבקשה דנן ולא על ידי בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור. המבקש מבהיר כי הבקשה דנן עוסקת בצו המניעה הזמני בלבד, כאשר ביחס אליו התבקשו המבקש וארבעת הבעלים הנוספים לתקן את כתב הערעור ולמחוק את ההתייחסויות ביחס לצו המניעה הזמני. כן טוען המבקש כי יש לדחות את הטענה כי בקשת ההבהרה הוגשה שלא כדין ואף אם תתקבל טענה זו, הרי שמשמעותה כי בית המשפט קמא לא היה מוסמך לקבוע כי צו המניעה הזמני חל גם על הליך פירוק השיתוף. כמו כן טוען המבקש כי החלטת בית המשפט קמא איננה החלטה דיונית גרידא, העוסקת אך ורק בצדדים להליך לאכיפת ההסכם, אלא יש בה כדי לפגוע בצדדים שלישים (הם ארבעת הבעלים הנוספים המעוניינים בפירוק השיתוף), אשר אינם צד להליך לאכיפת ההסכם, ועמדתם לא נשמעה. עוד טוען המבקש כי טענת המשיבים לפיה ביטול ההחלטה מיום 5.2.2018 התחייב מטעמי צדק בשל אי מתן זכות הטיעון איננה רלוונטית שעה שהבקשה דנן עוסקת בהחלטה שניתנה לאחר קבלת התייחסויות מכלל הצדדים. לבסוף, טוען המבקש כי יש לדחות גם את הטענה כי הליך פירוק השיתוף ננקט בחוסר תום לב, וזאת הן משום שרצונו של בעל מקרקעין שלא להיות מעוגן לקרקע הוא לגיטימי, ומדובר בזכות בסיסית של בעל מקרקעין, והן משום שבכל מקרה המשיבים יכולים להעלות טענת חוסר תום לב במסגרת הליך פירוק השיתוף כנימוק לדחיית התובענה לגופה.

10.

להשלמת התמונה יצוין כי המשיב 8 בחר שלא להגיש את תשובתו, והמשיבים 10-9 הודיעו ביום 24.2.2019 כי אין בדעתם להתערב, וכי הם משאירים לשיקול דעת בית המשפט את תוצאות ההליך.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כבערעור. דין הערעור להתקבל, וזאת כמפורט להלן.

12.

דומה כי עניין פשוט למדי מבחינה משפטית הסתבך למעלה מהדרוש. עסקינן בשני הליכים מקבילים, אשר כל אחד מהם עוסק בעניין שונה:

ההליך לאכיפת ההסכם עוסק במערכת היחסים החוזית שבין הצדדים להליך שנפתח בבית המשפט המחוזי (שהם גם הצדדים לערעור שלפניי), ובמסגרתו מוסמך בית המשפט לתת צווי מניעה ארעיים וזמניים המחייבים את הצדדים להליך, אשר עיקר תכליתם לשמר את האפשרות כי יינתנו הסעדים העיקריים המתבקשים. כפי שציין השופט ד"ר יואל זוסמן ז"ל בספרו:

תנאי בל יעבור הוא, כי הצו הזמני יהא טפל לתביעה עצמה, ומטרתו תהא, להבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי, אשר יינתן לאחר מכן. לפיכך, במשפט בין שניים, הנוגע לשימוש במקרקעין, לא יתן בית המשפט צו מניעה זמני נגד אדם שלישי, כדי למנוע אותו אדם מלהשתמש בקרקע, אם לא צורף הוא בתור בעל דין למשפט, שכן, אם לא צורף, לא יהא כוחו של פסק הדין יפה כלפי האדם השלישי, והצו הזמני יתבטל מאליו (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 614 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).

הליך פירוק השיתוף, אשר נפתח בבית משפט השלום, עוסק במערכת היחסים הקניינית שבין כל בעלי המקרקעין, ומטרתו לאפשר לשותף בבעלות בנכס (המקרקעין) לממש את זכות היציאה שלו מהשיתוף. כפי שציין פרופ' חנוך דגן בספרו:

לאור הערכים החשובים שהחירות לצאת משרתת, ניתן להבין את ההגנה הקפדנית עליה בדיני השיתוף המעניקים מעמד מיוחד לזכותו של כל שותף לתבוע את פירוק השיתוף ולעשות עסקאות בחלקו בנכס המשותף. החירות לצאת בשני מופעיה אלה נתפסת כזכות יסוד, ולפיכך הדין מגביל את תוקפן של תניות המתיימרות לשלו אותה או להגבילה (חנוך דגן קניין על פרשת דרכים 307 (2005)).

13.

בית המשפט קמא, הערכאה המוסמכת לדון בהליך לאכיפת ההסכם, הוא שהוציא (בהסכמת הצדדים) את צו המניעה הזמני, והוא זה שמוסמך לקיים לגביו הליך של עיון מחדש, במסגרתו נתונה לו הסמכות לקיימו, לשנותו או לבטלו, וממילא גם הסמכות להבהירו (ראו תקנה 368 לתקנות ותקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). לפיכך לו היה בית המשפט קמא מבהיר את החלטתו, או אפילו מרחיבה, על דרך של החלטה המבהירה או קובעת כי צו המניעה הזמני אוסר על הצדדים להליך לאכיפת ההסכם לפתוח בהליך של פירוק שיתוף, לא היה מקום להתערב בהחלטתו.

14.

ואולם, בית המשפט קמא לא הסתפק בהבהרת צו המניעה הזמני שיצא מתחת ידו, אלא נתן החלטה לפיה " לא ניתן להמשיך בהליך פירוק השיתוף טרם יינתן פסק דין סופי בתביעה זו ", שכן " ברור שלא ניתן לקבוע זכויות במקרקעין על דרך פירוק השיתוף בהם טרם יכריע בית המשפט בטענות התובעים ויקבע את הזכויות במקרקעין ". בכך פלש בית המשפט קמא, המופקד כאמור על הליך לאכיפת ההסכם, למלכותו של הליך פירוק השיתוף, והכריע בסוגיה שאינה מונחת לפניו, כי אם לפני הערכאות הדנות בהליך פירוק השיתוף (כמובהר, בית משפט השלום סבר, אף לפני החלטת בית המשפט קמא, כי יש למחוק את הליך פירוק השיתוף. על החלטה זו הוגש ערעור, הצפוי להידון לפני הרכב תלתא של בית המשפט המחוזי בירושלים).

15.

ויובהר, לגופו של עניין מקובלת עלי עמדתו העקרונית של בית המשפט קמא, העולה מתוך החלטתו מושא בקשת רשות הערעור, לפיה צו המניעה הזמני מונע (ולמצער, ראוי להרחיבו באופן שימנע) הגשת בקשה לפירוק שיתוף על ידי הצדדים להליך דנן, כל עוד לא הוכרע ההליך לאכיפת ההסכם (טענת המבקש כי המשיבים 7-1 לא יפגעו מהליך פירוק השיתוף היא בגדר היתממות גרידא – מובן שהליך זה עלול לפגוע בזכות שרכשו המשיבים 7-1 לטענתם, שכן הוא יביא להמרתה מזכות במקרקעין לזכות כספית, ולפיכך ייזום הליך זה על ידי המבקש או המשיבים 8 – 10 אינו יכול להתיישב עם הסכמתם לצו המניעה הזמני). ואולם, מעמדה זו לא מתבקש בהכרח כי ראוי היה למחוק את הליך פירוק השיתוף, ובעניין זה ראוי להותיר את הזירה להכרעת ערכאת הערעור הדנה בהחלטה שהתקבלה במסגרת הליך פירוק השיתוף.

16.

להשלמת התמונה אציין כי הליך פירוק השיתוף הוגש כאמור הן על ידי המבקש (אשר צו המניעה חל עליו מכוח היותו צד להליך לאכיפת ההסכם), והן על ידי ארבעת הבעלים הנוספים (אשר אינם צד להליך לאכיפת זכויות, הגם שבהליך פירוק השיתוף הם מיוצגים על ידי אותו בא כוח). השאלה האם צו המניעה הזמני מגביל את זכותם של אותם ארבעה בעלים נוספים לפתוח בהליך פירוק השיתוף אינה יכולה להידון בהליך שלפניי (שהוא כאמור ערעור שהוגש במסגרת ההליך לאכיפת ההסכם), כבר מהטעם הדיוני שבשום שלב הם לא צורפו להליך המשפטי שלפניי, ופשיטא כי העובדה שהם מיוצגים בהליך אחר (הליך פירוק השיתוף) על ידי אותו בא כוח אינה מאפשרת לדון בעניינם ללא צירופם כדין להליך בו עסקינן.

17.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור והערעור מתקבלים, והחלטותיו של בית המשפט קמא ביחס לבקשה להבהרת החלטה שהייתה מונחת לפניו מבוטלות. חלף החלטה זו מובהר בזאת כי צו המניעה הזמני שניתן בהליך זה אוסר על הצדדים להליך דנן, ובכללם המבקש והמשיבים 10-8, ליזום הליך של פירוק שיתוף. כן מובהר כי בית משפט זה אינו מביע כל עמדה בשאלה האם צו המניעה הזמני חל ביחס לצדדים שלא צורפו להליך הנוכחי, ובכללם ארבעת הבעלים הנוספים, וכי ככל שימצא לנכון, יכריע בכך בית המשפט המחוזי במסגרת הליך פירוק השיתוף לפי מיטב שיקול דעתו.

הערה : במסגרת הליך פירוק השיתוף נתן בית משפט השלום ביום 12.8.2018 החלטה הדוחה את הבקשה שהוגשה לו ביום 1.5.2018 לביטול פסק הדין שמחק את בקשת פירוק השיתוף, וזאת בהסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי נושא ערעור זה. בית המשפט המחוזי הדן בערעור על פסק הדין שניתן בהליך פירוק השיתוף התייחס להחלטתו האמורה של בית משפט השלום בהחלטתו מיום 30.12.2018, ואף הורה על תיקון הודעת הערעור שהוגשה לו. לאור קבלת הערעור בהליך הנוכחי, ישקול בית המשפט המחוזי הדן בע"א 70180-10-18 האם יש צורך שתינתן על ידו החלטה מעודכנת בעניין הליכי הערעור המתנהלים לפניו.

18.

בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לתת צו להוצאות בערעור זה.