רע"א 7159/99 מנור יהושע נ. מנור דינה

זוהי בקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון בגין בקשתו לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' הנשיא א. גורן), אשר במסגרת בקשה להקדמת הדיון בבקשה שהגיש המבקש למזונות זמניים מן העיזבון, החליט לדחות את הבקשה למזונות זמניים. הבקשה הופנתה כנגד אם המבקש, אשר ירשה את עזבון אביו.

דחיית הבקשה מנומקת בכך שתיק העזבונות בבית המשפט המחוזי הסתיים כבר כשנתיים קודם לכן בקיומה של צוואה שהמבקש הודר ממנה, כך שהיה על המבקש להגיש תובענה עצמאית (ולא בקשה) לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט לענייני משפחה.

על החלטה זו מבקש המבקש רשות לערער, ובפני, כאמור, בקשתו לפטור מהפקדת ערבון.

בקשת הפטור מנומקת בכך שהמבקש הוא חסר בית המתגורר ברחובות, ללא מקור פרנסה. בשנים האחרונות נפצע פעמיים, בתאונת דרכים ובתאונה נוספת, והוא סובל מנכות נפשית בשיעור 70% ומנכות אורטופדית בשיעור 36%. עד כה התקיים המבקש, לטענתו, מקיצבה מאת ממשלת אוסטרליה בסך 900 ש"ח לחודש, וכן מהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח שנפסקו לו בהליך אחר.

בתצהיר נוסף שלו, אשר צורף לבקשה, טען המבקש כי בין השנים 1992-1996 התגורר בשוויץ, באיזור יוקרתי. שם נישא, רכש עם אשתו שני בתים על שטח אדמה גדול, וחי ברמת חיים גבוהה. עקב גירושיו בשנת 1996, טוען המבקש, נאלץ לעזוב את שוויץ ואיבד את כל רכושו.

עוד נאמר בתצהיר זה כי בשנת 1992 קיבל המבקש מאביו סכום של 250,000 דולר, אך מכספים אלה לא נותר דבר לאחר שאיבד את כל רכושו בשוויץ.

המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מציינת כי המבקש קיבל את הסכום הנ"ל של 250,000 דולר, כך שאין הוא חסר כל. המשיבה אף מפנה לצוואת האב, בה נאמר כי מאחר שהבן קיבל כספים בחיי הוריו, לא תהיה לו עילה לטעון נגד הצוואה, אשר אינה מזכה אותו בירושה. המשיבה אף צירפה מכתב בכתב ידו של המבקש, בו דיווח להוריו כי השקיע את הסכום בבנק בשוויץ, ולאחר שנה ראה רווח של 9.7%. המשיבה טוענת כי אין בגירסת המבקש משום הסבר מדוע הפסיד את כל רכושו כאשר עזב את שוויץ.

עוד טוענת המשיבה כי קיימות סתירות עובדתיות בין טענות המבקש בתצהירו לבין העובדות הרשומות בשמו בחוות הדעת הרפואיות שהגיש, וכי המבקש יכול היה להתאזרח בישראל ולזכות לקיצבאות מן הביטוח הלאומי. כן טוענת המשיבה כי סיכויי המבקש לזכות בבקשה לרשות ערעור נמוכים.

למעשה אין מחלוקת כי המבקש קיבל מהוריו סכום כסף גדול. המבקש מוסיף עוד ומפרט בדבר רמת החיים הגבוהה שקיים בעת מגוריו בשוויץ, כך שלכאורה היה בבעלותו רכוש רב.

ההסבר היחיד שניתן על ידי המבקש להיותו כעת חסר כל היא האמירה הסתמית והתמוהה כי עם גירושיו ועזיבתו את שוויץ איבד את כל רכושו.

אף אם ניתן היה, בדוחק רב, לקבל הסבר זה ביחס לרכוש אשר קיבל המבקש מאשתו או צבר במשותף עימה (דבר שאף הוא לא הובהר כל צרכו), ודאי שאין לראות בכך משום הסבר מספק בנוגע לכספו שלו, אשר הופקד על ידו בבנק מספר שנים קודם לכן.

לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקש לא הזכיר את קבלת הסכום של 250,000 דולר בבקשה העיקרית ובתצהיר התומך בה, אלא בעקיפין, בתצהיר שצורף כנספח לבקשתו. הוא לא פירט כלל מה עשה בסכום זה, לא בעת שקיבל אותו ולא לאחר מכן, והמעט שידוע בעניין זה הוא מפי המשיבה. נוצר, איפוא, רושם שהמבקש אינו שש להביא את העובדות הקשורות בניהול כספים אלו לידיעת בית המשפט.

הימנעות מהצגת תמונה שלמה ומלאה בדבר מצבו של המבקש מצדיקה, בדרך כלל, דחיית הבקשה בלא צורך לדון ביתר פרטיה. (רע"א 3297/90, רביבו ואח' נגד בנק הפועלים , תקדין עליון 90(3) 1119; בש"א 128/89, ע"א 229/89, מצא נגד מצא ואח' , תקדין עליון 89(2) 732).

בנסיבות מקרה זה התלבטתי שמא ראוי היה לנהוג עם המבקש ביתר סלחנות, שכן המבקש אינו "אדם מן היישוב". הוא כבן ארבעים ושבע, חי מרבית שנות בגרותו כנווד חסר בית, ומתגורר ברחובות. בחוות דעת פסיכיאטרית- פסיכולוגית המצורפת לבקשתו נקבעה לו, בשל מחלת סכיזופרניה, נכות נפשית בשיעור 70% לצמיתות, בסעיף של "הגבלה קשה בהתאמה סוציאלית ובכושר עבודה".

על אף שהבאתי בחשבון נתונים אלו, החלטתי בסופו של דבר כי אין לפטור את המבקש מהפקדת ערבון.

ואלו נימוקי:

המבקש לא הוכרז ואינו מבקש להיות מוכרז כפסול דין. בניהול המשפט הוא מיוצג על ידי עורכי דין. במצב זה, אף אם ניתן היה להתחשב בו בפרט זה או אחר, הרי אין מקום לקבוע לגביו מערכת נורמות וכללים השונים מן הכללים החלים על כלל ציבור המתדיינים.

הימנעותו של המבקש ממתן כל הסבר באשר ל"היעלמותו" של רכוש רב ביותר וסכום כסף גדול, היא מהותית ביותר ואינה בגדר פרט שולי שניתן להתייחס כלפיו בסלחנות.

אף אם המבקש אינו אדם נורמטיבי והוא מתקשה בתחומי חיים שונים, ניתן היה לצפות ממנו להסבר טוב יותר מן האמירה הכוללנית בדבר אובדן כל רכושו, שאין בה כל הסבר באשר לסיבת האובדן, להיקף הרכוש המדובר וכיוצא באלו.

בכל הנוגע לסכום הכסף שקיבל, הרי כשמדובר בחשבון בנק במדינה מתוקנת, ניתן היה להשיג דפי חשבון ומידע בדבר מועדי פתיחת החשבון וסגירתו (אם נסגר בכלל) והוצאת כסף מן החשבון. נתונים אלו לא הובאו בפני, ולא ניתן הסבר להיעדרם.

זאת ועוד: המבקש הוא יליד מדינת ישראל ובן למשפחה המתגוררת בארץ. כאזרח המדינה או כמי שזכאי להתאזרח בה, זכאי המבקש לקיצבאות ביטוח לאומי בגין נכות, אבטלה או הבטחת הכנסה, וכן עשוי הוא להיות זכאי לסיוע בתשלום שכר דירה ולתשלומים סוציאליים שונים.

המבקש בחר שלא להסתייע בגורמים אלו, ותחת זאת הציג חוות דעת של מומחים רפואיים פרטיים מטעמו, לביסוס זכויותיו כלפי העזבון. כאשר בעל דין נמנע מלפנות לרשויות המוסמכות לקבל סיוע סוציאלי, יש בכך כדי להפחית ממשקל טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הקשה.

זאת ועוד: אל מול זכותו של בעל דין לבקש סעד מבית המשפט, עומדת זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר בעל כורחו להליכים משפטיים. הדרישה להפקיד ערבון נועדה להבטיח את זכותו של אותו בעל דין להחזר הוצאותיו, אם יימצא כי ההליך שנפתח לא היה מוצדק.

ההתחשבות במבקש לפנים משורת הדין, משמעה הימנעות ממתן משקל מספיק לזכויותיה של המשיבה.

אני סבורה, איפוא, כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בחובת הפקדת הערבון. לפיכך אני דוחה את הבקשה לפטור מערבון, מבלי להיזקק לשאלת סיכויי בקשת רשות הערעור לגופה.

עם זאת, בהתחשב במצבו המיוחד של המבקש כמפורט לעיל אני מחייבת אותו בהפקדת ערבון בסכום מופחת של 5,000 ש"ח. כמו כן אני מאפשרת לו להפקיד סכום זה בשני שיעורים: מחצית הסכום תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו, ומחציתו הנוספת שלושים יום לאחר מכן.

אין צו להוצאות בבקשה זו.