רע"א 7173/16 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ. גזונטהייט אברהם

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' אמיר ) מיום 29.6.2016 שבה הורה בית המשפט למבקש (להלן: הבנק ) להזין נתונים למערכת הממוחשבת שבשימושו לשם עריכת תחשיבים בנוגע לחוב ששנוי במחלוקת בין הצדדים.

1.בין הבנק ובין המשיבים קיימות מחלוקות בנוגע ליתרות חובה בסך עשרות מליוני שקלים שנוצרו בחשבונותיהם בבנק, אשר לטענת המשיבים נוצרו במרמה על ידי המשיב 3. בשנת 2003 הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה למינוי כונס על נכסים מסוימים של המשיבים ובהמשך הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי את התביעה נושא הבקשה דנן נגד הבנק ובה טענו, בין היתר, נגד החוב וחיובו האישי של המנוח אברהם גזונדהייט כערב (להלן: המנוח ). תביעת הבנק עוכבה עד להכרעה בתביעה נושא הבקשה דנן.

2.התביעה עברה גלגולים שונים שאינם מענייננו ובין היתר הועברה לבירור בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בדיון שהתקיים ביום 16.3.2011 נתן בית המשפט המחוזי (השופט ר' אמיר) תוקף של החלטה להסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים ולפיו:

"המשפט יתנהל באופן מפוצל, כך ששאלת חישוב הריביות על היתרות לא ייעשה בשלב ראשון, משום שיש לקבוע תחילה את בסיס החוב ואת מתכונת הריבית, ורק אז לבצע את החישובים, וייתכן שבמקרה כזה לא יהיה צורך במומחים, משום שהבנק יערוך תחשיב ואולי הוא יהיה מקובל גם על הצד השני. המומחים החשבונאיים יתייצבו לחקירה למרות זאת, משום שתצהיריהם וחוות הדעת שלהם מתייחסים גם לעניינים של מדיניות ראויה ונהלים בנקאיים, וריביות מקובלות, אבל החקירות הנגדיות לא יכנסו לשאלת החישוב המפורט של הריביות משום שעניין זה יידחה לשלב ב' [...]" (עמודים 24-23 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.2011, מב/ד) (להלן: ההסדר הדיוני ).

3.לאחר שנוהל הליך הוכחות והוגשו סיכומי הצדדים ביחס לשלב הראשון שנקבע בהסדר הדיוני, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.3.2016 על זימון הצדדים לדיון "כדי להסכים על צמצום המחלוקת בשאלת הריבית". בדיון שהתקיים ביום 29.6.2016 התברר כי מערכת המחשוב של הבנק הוחלפה ונציג מטעם הבנק טען בהקשר זה כי על-מנת לערוך את הפעולות בהתאם להצעת בית המשפט דרושה הזנה ידנית של נתונים רבים וכי הדבר ייארך זמן רב ויצריך הקצאת מספר לא מבוטל של עובדים. עוד צוין, כי הבנק אינו מסכים להצעת פשרה מסוימת שהועלתה. בתום אותו הדיון ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ההחלטה נושא הבקשה דנן, ובה נקבע, בין היתר, כי:

"[...] הצעתי הצעה לעניין הסכמה על שיעור ריבית [...] הסתבר שכל נתוני החשבונות נושא התביעה אינם מוזנים במחשב העדכני של הבנק (בעקבות רכישת בנק יו בנק ב-2005 ובעקבות זניחת מערכת המחשב של בנק זה, כך עוד בטרם המיזוג ב-2015).

ברור לי כי עניין הזנת הנתונים הוא חיוני, ולא ניתן יהיה להימנע ממנו. בין שתתקבל התביעה בחלקיה ובין שתתקבל במלואה ובין שתידחה - בכל מקרה, התוצאה תהיה שיהיה צריך לחשב מחדש, ולצורך החישוב מחדש יהיה צריך להזין את כל הנתונים של כל הפעולות. לכן אינני רואה כל בזבוז בהזנת הנתונים כעת. מדובר בפעולה [...] אשר ביצועה כעת יכול לייתר את הצורך בהכרעה בגזרת מחלוקת מסוימת ונרחבת [...]

עניין חשבונות הבנק ונתוניו מסור לבנק הנתבע. הם בידיו. עליו האחריות להחזיק מאגרים אלו. עליו האחריות לתת את הנתונים [...]

לפיכך אני מורה לבנק להזין למחשב את כל נתוני החשבונות נושא התביעה משנת 1993 ועד היום. כן אני מורה לבנק להריץ במחשב את נתוני הריביות לפי מספר חלופות כדלקמן: [...]

כיוון שלא ניתנה לי תשובה לעניין הזמן הדרוש, אני קובע ישיבת תזכורת בתיק זה ליום 28.7.2016 [...]" (להלן: ההחלטה ).

לאחר מתן ההחלטה טען הבנק כי לא איתר את כלל נתוני החשבון ומסמכיו, אך במועד מאוחר יותר חזר בו מהטענה והמשיבים מצידם טענו כי בניגוד לנטען, אין ביכולתו של הבנק לבצע שחזור מלא של מסמכי החשבון. בהקשר זה קבע בית המשפט בהחלטה מיום 4.9.2016, כי אם למשיבים השגות ביחס להצהרת הבנק הם רשאים לנקוט בכל פעולה.

4.בקשת רשות הערעור דנן על ההחלטה מיום 29.6.2016 המצוטטת לעיל, הוגשה ביום 14.9.2016, וביום 20.9.2016 הגיש הבנק בקשה לעיכוב ביצועה. בהחלטה מיום 13.10.2016 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע ההחלטה נוכח פטירתו של המנוח ביום 7.10.2016, והצורך בהחלפת בעל דין. בהתאם הורתה כב' הרשמת בהחלטה מיום 16.2.2017 כי רעיית המנוח (המשיבה 1) תבוא בנעליו. הטיפול בבקשה חודש ובהיאסף כל תגובות הצדדים ביום 18.4.2017 היא הועברה לטיפולי.

5.בתמצית, לטענת הבנק בית המשפט כפה עליו לערוך תחשיב בניסיון להגיע לפשרה שאינה מקובלת עליו, ולגישתו ההחלטה מעלה חשש כי בית המשפט קיבע את דעתו ואין כל סיכוי שתביעת המשיבים תידחה. עוד נטען כי ההחלטה עומדת בניגוד להוראות ההסדר הדיוני ומעכבת מתן פסק דין בתביעה.

המשיבים מצידם סומכים ידיהם על ההחלטה. עם זאת, לגישתם, הבנק אינו מסוגל לשחזר את נתוני החשבון ועל כן יש להורות על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי לשם הכרעה בגורל ההסדר הדיוני.

בתגובה לתשובה שב הבנק ומדגיש כי מסד הנתונים מעולם לא אבד וכי מעולם לא נקבע כך על-ידי בית המשפט.

7.דין הבקשה להידחות.

ככלל, השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית זמנן להישמע הוא במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, אלא אם הראה מבקש רשות הערעור כי דחיית הדיון בהשגתו תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; כי עלול להיגרם לו נזק של ממש; או כי יתקיים בעניינו הליך מיותר או שגוי (ראו: סעיף 41(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 2856/12

כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקאות 12-9 (20.5.2012); רע"א 8946/12

חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ , פסקה 6 (21.3.2013) (להלן: עניין נמל חיפה )). הבנק לא העלה טעם של ממש מדוע השגותיו על ההחלטה מצדיקות סטייה מעקרון יסוד זה. הבנק אף לא הצביע על נזק של ממש שעשוי להיגרם לו כתוצאה מביצוע ההחלטה, אשר עליו לא יהיה ניתן יהיה לפצות בדרך של פסיקת הוצאות . די בכך על-מנת לדחות את הבקשה (השוו: עניין נמל חיפה הנ"ל, שם; רע"א 5763/16 לוין נ' לוין ברזל בע"מ (פורמאלי) , פסקה 3 (24.7.2016)).

8.אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים ובשכר-טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 20,000 ש"ח.