רע"א 718/98 יסמין חברה לבנין והשקעות בע"מ נ. ע. אהרונוב קבלנות בנין (198

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1249/96) בו התקבל בחלקו ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות.

1.בין המבקשת לבין המשיבים, חברה קבלנית בע"מ ומנהלה, נחתם הסכם קומבינציה במסגרתו מכרה המבקשת למשיבים חלק מקרקע שבבעלותה. בתמורה התחייבו המשיבים להעביר למבקשת בעלות בשתי דירות בבניין שיבנה. הדירות נמסרו באיחור של שנה. על בסיס ההסכם הגישה המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום ברחובות. תביעתה של המבקשת התבססה על סעיף 28 להסכם, הקובע פיצויים מוסכמים. סעיף 28(א) קובע פיצוי בסך 600 דולר לחודש בגין איחור במסירת כל אחת מהדירות וסעיף 28(ב) קובע פיצוי של 50,000 דולר בגין הפרה יסודית של ההסכם. המבקשת ביקשה בתביעתה פיצוי הן על האיחור במסירת הדירות והן על ההפרה היסודית של ההסכם.

2.בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופט ה. פיינשטיין) העניק למבקשת פיצויים הן בגין האיחור במסירת הדירות והן בגין ההפרה היסודית של החוזה. סך כל הפיצויים הסתכם ב64,400- דולר. בית המשפט דחה את טענת המשיבים לפיה נגרם האיחור במסירת הדירות בשל מחדלי המבקשת והוסיף ודחה את טענות הקיזוז שהעלו המשיבים, למעט טענה ביחס לרכיב אחד. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי האיחור במסירת הדירות מהווה הפרה יסודית של החוזה, המזכה את המבקשת בפיצוי של 50,000 דולר מכח סעיף 28(ב) להסכם. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאור האיחור במסירת החזקה בדירות זכאית המבקשת לפיצוי גם מכח סעיף 28(א) להסכם והעמיד את הסכום על 14,400 דולר (מכפלת סכום הפיצוי המוסכם בזמן האיחור). לאחר מתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לתיקון טעות בפסק דין ובפסיקתה. בקשתה התייחסה לשתי סוגיות: הראשונה - העדר קיזוז של רכיב אחד - למרות שבית המשפט קיבל את טענת הקיזוז של המשיבים ביחס לאחד הרכיבים, נשמט סכום זה בעת חישוב החוב הסופי של המשיבים; השניה - העדר חיוב של המשיב 2 - בפסק דינו התייחס בית המשפט אך ורק לאחריותה של המשיבה 1 אך נמנע מלהתייחס אל המשיב 2. בעקבות הבקשה קבע בית המשפט בצו כי, נפלה טעות בפסק הדין וכי יש לראותו כמופנה כלפי שני המשיבים כאחד. בנוסף, נקבע כי אכן הושמט רכיב מהחיוב והחישוב תוקן. בהמשך, חתם בית המשפט על פסיקתה בה הוטל החיוב על שני המשיבים גם יחד.

3.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים א. לוי, א. גרוניס וא. חיות) אימץ את מסקנתו של בית משפט השלום לפיה רובצת האחריות על האיחור במסירת הדירות על המשיבים לבדם, וקבע כי האיחור, העומד על 12 חודשים, מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. אולם, בית המשפט סבר שלא היה מקום להעניק למבקשת פיצויים הן בגין האיחור במסירת החזקה בדירות והן בגין ההפרה היסודית של ההסכם. בית המשפט קבע כי יש לפרש את סעיף 28 להסכם ככולל שני סוגי פיצויים: פיצוי ספציפי למקרה של איחור במסירת החזקה בדירות ופיצוי כללי בגין כל שאר מקרי ההפרה היסודית. בהתאם לכך, נקבע כי המבקשת זכאית לפיצויים רק מכח ההסדר הספציפי הקבוע בסעיף 28(א), היינו לפיצוי של 14,400 דולר. בהחלטתו הדגיש בית המשפט כי "פרוש אחר של סעיף הפיצוי המוסכם, מוביל לתוצאה דרקונית ובלתי סבירה, המטילה על הקונה נטל כפול של פיצוי מוסכם ומוערך מראש, ללא הוכחת נזק, ותוצאה כזו אין בה כל הגיון מסחרי-כלכלי וקשה להניח שהצדדים כאנשי עסקים סבירים התכוונו להגיע אליה". בנוסף, קבע בית המשפט כי לא ניתן היה לתקן את הטעות שנפלה בפסק הדין של בית משפט השלום, לפיה הוטל החיוב רק על המשיבה 1, בדרך של מתן צו. נקבע, כי משלא פורטו הנימוקים לאחריותו של המשיב 2 בפסק הדין לא ניתן היה להשלים את החסר בשלב הפסיקתה או באמצעות הצו.

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו. עיקר טענותיה של המבקשת מופנות כנגד שלילת הפיצויים בגין ההפרה היסודית של ההסכם. המבקשת טוענת כי כוונת הצדדים היתה שבמקרה בו יפרו המשיבים את ההסכם ויאחרו במסירת החזקה בדירות, יחולו הוראות הפיצויים המוסכמים במצטבר. לחילופין, טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט לפסוק לה את שיעור הפיצויים הגבוה מבין הפיצויים המוסכמים החלים על המקרה. המבקשת יוצאת גם כנגד קביעתו של בית המשפט לפיה לא ניתן היה לתקן את הטעות בפסק דינו של בית משפט השלום ולהטיל אחריות גם על המשיב 2 באמצעות תיקון טעות בצו ובפסיקתה.

5.בתשובתם טוענים המשיבים כי כוונת הצדדים בעת יצירת ההסכם היתה ליצור הסדר מיוחד למצבים של איחור במסירת החזקה בדירות והסדר נפרד למקרים אחרים של הפרה יסודית. לטענתם, כוונה זו נלמדת מלשון סעיף 28 ומתיישבת עם ההגיון הכלכלי והחברתי. המשיבים טוענים עוד, כי משלא הוטל על המשיב 2 חיוב אישי בפסק הדין של בית משפט השלום, לא ניתן היה לרפא פגם זה אלא בערעור לבית המשפט המחוזי, וכי לא ניתן היה לתקן את הפגם באמצעות ההסדר של תיקון טעות.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה לעומקה, נחה דעתי כי דינה להדחות. עיקר הבקשה נסוב סביב היחס בין סעיף הפיצוי הספציפי, העוסק באיחור במסירת החזקה בדירות, לבין סעיף הפיצוי הכללי, המתייחס להפרה יסודית של ההסכם. השאלה אותה העלו הצדדים היא, אם יתכן כי סעיפים אלה יחולו במצטבר, או שקיומו של סעיף פיצויים ספציפי מונע את החלתו המקבילה של סעיף פיצויים כללי. שאלה זו נדונה לא פעם בפסקי דינו של בית משפט זה (וראו לדוגמא: ע"א 433/79 גלסמן נ' מודהב , פ"ד לה(2) 161, 164 וע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פ"ד מו(1) 115, 123). השאלה השנויה במחלוקת הינה איפוא שאלה עובדתית בדבר אופן פירושו של סעיף 28 להסכם בין הצדדים. הלכה פסוקה היא, שאין בית משפט זה מעניק רשות ערעור שניה כאשר מתמקדת הבקשה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ואינה מעלה שאלה חוקתית, משפטית או ציבורית החורגת מגבולותיו (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אין להתערב גם בהחלטה בסוגית תיקון הטעות, שזכתה לדיון ממצה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דין הבקשה להדחות.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ש"ח.