רע"א 7191-22 רע"א 7191-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) (להלן: בית המשפט המחוזי) אשר ניתן ביום 6.7.2022 בע"א 5457-04-22, ואשר בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת פ' נויבירט) (להלן: בית משפט השלום) אשר ניתן ביום 2.2.2022 בת"א 10301-01-18, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב נגד המבקשת לקבלת פיצויים.

2.בין המשיב, מר אברהם כהן, לבין מכשירי תנועה ומשאיות שותפות מוגבלת (להלן: מכמ"ש) נכרת הסכם הזמנת רכב מסוג משאית עם מערבל בטון (להלן: המשאית). לאחר רכישת המשאית על ידי המשיב, התגלו בה תקלות שונות. בעקבות זאת, הגיש המשיב תביעה לפיצויים נגד המבקשת – מכשירי תנועה בע"מ (להלן: מכשירי תנועה או המבקשת, לפי העניין), חברה פרטית אשר מנויה על קבוצת חברות "מכשירי תנועה" בה חברה גם מכמ"ש. המבקשת מצידה ביקשה לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות בינה לבין המשיב – זאת, מאחר שהמשיב כלל לא רכש ממנה את המשאית כי אם ממכמ"ש. המבקשת הוסיפה וטענה את טענותיה לגופם של דברים.

3.בית משפט השלום (השופטת פ' נויבירט) קבע כי המבקשת אחראית לחלק מנזקיו של המשיב וחייבהּ לשלם למשיב פיצויים בסך של 63,775 ש"ח. בתוך כך, דחה בית משפט השלום את הטענה בדבר היעדר יריבות אשר נטענה על ידי המבקשת.

4.המבקשת ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופטת א' כהן, ס"נ) דחה את ערעור המבקשת, וקבע כי אין מקום להתערב במסקנות בית משפט השלום הן באשר לטענה בדבר היעדר יריבות והן באשר לפיצוי שנפסק לחובת המבקשת.

5.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

7.סבורני כי הבקשה שלפניי אינה ראויה לבוא בשעריו של ערעור "בגלגול שלישי". פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. פסקי דין אלה נסובו על עניינים הקשורים לנזקיו של המשיב ולהיקפם, וכן על שאלות עובדתיות שעניינן הקשר הסיבתי בין המחדלים והפרות ההסכם המיוחסים למבקשת לבין הנזקים הנטענים.

8.כמו כן, סבור אני כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. הדרך שבה נקבעו העובדות בנוגע לתקלות במשאית ולנזקיו של המשיב אשר נובעים מתקלות אלו לא נפגמה בשום פגם. באשר לטענה בדבר היעדר יריבות אשר נטענה על ידי המבקשת – טענה זו לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם האופן שבו ניהלה המבקשת את ההליך. המבקשת אמנם טענה להיעדר יריבות בכתב הגנתה, אולם לצד זאת היא ניהלה את ההליך לגופם של דברים באופן שנחזה כהגנה בשמה של מכמ"ש. כך, במסגרת כתב ההגנה, ביקשה המבקשת "לדחות את התביעה כנגד מכשירי תנועה בע"מ, או כנגד כל חברה אחרת מקבוצת מכשירי תנועה"; ואת העדות הראשית מטעם המבקשת נתן לא אחר אלא בעל תפקיד בכיר במכמ"ש. לא זו אף זו: המבקשת לא שלחה למכמ"ש הודעת צד ג' וממילא לא ביקשה לצרף את מכמ"ש להליך באופן אחר. הדיונים שהתקיימו בבית משפט השלום נסובו כולם על שאלות הנזק, ולא עסקו בשאלת היריבות – וניכר היה כי המבקשת מחזיקה בכל המידע הדרוש לניהול ההליך. המבקשת פעלה כך, במקום לקדם את טענתה בדבר היעדר היריבות כטענה מקדמית – אם באמצעות הגשת בקשת מחיקה עצמאית ואם על ידי הגשת בקשה למתן החלטה בסוגיה עובר לשלב ההוכחות. התנהלות זאת של המבקשת יצרה אפוא מצג של קשר הדוק בין המבקשת למכמ"ש; וביתר דיוק: מצג לפיו המבקשת פועלת בשליחותה של מכמ"ש לצורך ניהול ההליך, אשר יוצר יריבות דה-פקטו בין המבקשת לבין המשיב.

9.לטעמי, מצג זה יוצר השתק אשר חוסם את טענת המבקשת בדבר היעדר יריבות; וכך יש להבין את פסיקתן של הערכאות קמא בנקודה זו. כפועל יוצא מכך, אין המבקשת יכולה להצליח בטענתה כי נגרם לה עיוות דין ועל ידי כך לזכות בכרטיס כניסה לערעור "בגלגול שלישי". יתרה מכך: ניסיון המבקשת להתנער מההכרעות השיפוטיות אשר ניתנו נגדה לגופם של דברים, כמי שעומדת בנעליה של מכמ"ש בעקבות המצגים שהציגה – לאחר בירור עובדתי ומשפטי מקיף בשתי ערכאות – נגוע בחוסר תום לב דיוני. ברי הוא, כי מהלך שכזה לא נוכל לאפשר (ראו והשוו: רע"א 3640/03 דקל נ' דקל, פסקה 18 (16.12.2007); רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 634 (2005); רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי, פסקה 3 (1.2.2004); וכן ראו: בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון, פסקה 10 (5.6.2006); דודי שוורץ "תחולתו של עקרון תום-הלב בסדר-הדין האזרחי" עיוני משפט כא 295, 297-296 (1998)).

10.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א.

11.משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.