רע"א 7193/05 שמואל ליבאי נ. עפרה נלה מיוזם

1.המשיבה הגישה לבית משפט השלום תביעה כנגד המבקשים בגין ערבותם, כטענתה, לחובותיה של חברת קיו.אר. שירותי מחשב ותקשורת (1990) בע"מ, בשל הפרת הסכם שכירות. ביום 27.1.03 הסתיימה שמיעת הראיות, ונקבע שהמשיבה תגיש את סיכומיה עד ליום 10.3.03. משלא הוגשו הסיכומים במועד, נתן בית המשפט התראה בדבר מחיקה מחוסר מעש, ולבקשת המשיבה, שהוגשה בעקבות ההתראה, ניתנה אורכה להגשת הסיכומים עד ליום 14.9.03. ביום 29.12.03 הגישו המבקשים בקשה לדחיית התביעה או למחיקתה בשל אי הגשת סיכומים. בתגובה, ביקשה המשיבה אורכה נוספת. בית המשפט דחה את בקשת המבקשים, ונתן אורכה עד ליום 5.2.04. לאחר מכן ניתנו שתי אורכות נוספות על-ידי בית המשפט, כאשר האורכה האחרונה הייתה עד יום 16.4.04. ביום 15.8.04 דחה בית המשפט את התביעה וחייב את המשיבה לשלם לכל אחד מהמבקשים סך של 30,000 ש"ח, בשל אי הגשת הסיכומים. בקשה לביטול פסק הדין נדחתה על-ידי בית המשפט ביום 31.10.04, אשר קבע שהתנהגות המשיבה הגיעה עד כדי "רשלנות רבתי", המצדיקה את דחיית הבקשה. בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי נידונה בהסכמת הצדדים כערעור, ובית המשפט קיבל את הערעור. בית המשפט הסכים עם קביעת בית משפט השלום כי המשיבה ניהלה את ההליך באופן רשלני במיוחד, אולם, לאור לשון תקנות 160(ד) ו-157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) , המתנות את דחיית התובענה בבקשת הנתבע, ולאור העובדה שבית המשפט לא נתן התראה למשיבה, הנדרשת לפני מחיקת התובענה מחוסר מעש, הוחזר התיק לבית המשפט השלום על מנת שיקצוב את המועדים להגשת הסיכומים. בית המשפט התנה זאת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין למבקשים בסך 20,000 ש"ח, וכן ציין כי סיכומי המשיבה צורפו לבקשתה לביטול פסק הדין. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.המבקשים טוענים כי המשיבה זלזלה בבית המשפט ובהחלטותיו באופן בוטה ולאורך זמן, ועל כן מוצדק היה לדחות את התביעה. עוד הם טוענים כי אין צורך על-פי התקנות בהגשת בקשה פורמלית מצד הנתבע לדחיית התביעה, בקשה שממילא עמדו להגיש, ועל כל פנים הביעו המבקשים את רצונם לדחיית התביעה בתשובתם לבקשת המבקשת לביטול פסק הדין. לחלופין מתבקשת החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת לאפשר למבקשים להגיש בקשה פורמלית לדחיית התביעה.

3.לאחר שבחנתי את טענות המבקשים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. שאלת דחייתה של תביעה בגין אי הגשת סיכומים נידונה בפסיקה פעמים רבות, וחשיבותה המשפטית אינה חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למקרה זה, ועל כן אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 ). למעלה מן הצורך אוסיף כי על-פי תקנות 160(ד) ו-157(3) אכן, נדרשת בקשה פורמלית מצד הנתבע לדחיית התובענה בשל אי הגשת סיכומים, ובהיעדר בקשה שכזו, אין בכוחו של בית המשפט לתת פסק דין, והדבר מצדיק את ביטול פסק הדין מטעם זה בלבד (וראו: ע"א 4727/99 חדד נ' מגדל (לא פורסם, ניתן ביום 11.9.2000), המאוזכר על-ידי בית המשפט המחוזי). יצוין, שתקנה 156 מאפשרת לבית המשפט למחוק תובענה בשל חוסר מעש, אולם לא לדחותה, ותובע שתובענתו נמחקה יכול להגיש כתב תביעה חדש, על-פי תקנה 527 ( י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מהדורה שביעית, 1995) 819). כן צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הבקשה לדחיית התביעה או למחיקתה שהגישו המבקשים ביום 29.12.03 אינה עונה על הדרישה שדחיית התובענה או מחיקתה תהיינה "לפי בקשת הנתבע", מאחר ובקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום, ולאחריה ניתנו למשיבה עוד שלוש אורכות. יצויין, כי בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לנזק שנגרם למבקשים מהתנהגות המשיבה, והדבר מצא את ביטויו בהתניית ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות המבקשים ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.