רע"א 7199/01 מ.מ.ח.ת בע"מ נ. ישראל פרידמן

לפני שתי בקשות רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שאישר פסק בורר תוך הכנסת שינוי אחד בו.

החייבים על פי פסק הבורר מבקשים רשות ערעור על אישור הפסק, ואילו הזוכים מלינים על השינוי שהוכנס על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הבורר, המתבטא בביטול סכום מסוים שנפסק לטובתם, ועל אי פסיקת הוצאות לטובתם בבית המשפט המחוזי.

דין הבקשות להידחות.

כל הטענות המועלות על ידי החייבים, ככל שהדבר נוגע לפסק הבורר, הועלו על ידם בבית המשפט המחוזי. בית המשפט בפסק דינו הסדור, המקיף והמפורט השיב לטענות אלה אחת לאחת ולא מצאתי כי יש בטענות החייבים הכלולות בבקשת רשות הערעור כדי לקעקע את פסיקת בית המשפט המחוזי, קל וחומר שאין בה טענות הראויות להידון בערכאה נוספת.

אשר לבקשת הזוכים לפי פסק הבורר, אלה טוענים כנגד ביטול חיוב לטובתם שנעשה בפסק הבורר ולאי פסיקת הוצאות לטובתם בערכאה קמא. גם אם יש ממש כלשהו בטענות אלה, אין בהן כדי להעמיד עילה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי לערכאה זו.

"כלל הוא בבקשות רשות ערעור על פסק-דין של ערכאה מוסמכת הנוגעת לפסק בוררים, כי רשות כזו לא תינתן דרך השיגרה אלא היא שמורה למקרים חריגים בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מגדר עניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולים של עשיית צדק ומניעת עיוות דין. גישה זו ננקטת דרך כלל בעניינים המגיעים לבית משפט זה בגלגול שלישי, ומקומה, בשנויים המחויבים, גם בבקשות רשות ערעור הנוגעות לפסקי דין העוסקים בפסקי בוררות (רע"א 2629/00 עזבון שלמה קרן ז"ל ו3- אח' נ' קסל לאה , תק-על 2000(2), 317).

שתי הבקשות נדחות ללא צו להוצאות.