רע"א 7205/01 כפר דניאל, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ. יעקב מיטרני

המבקש והמשיב התקשרו במיזם משותף. בעת ההתקשרות חתמו הם על חוזה, בגידרו נקבע כי כל מחלוקת אשר עשויה להתעורר ביניהם תימסר להכרעה בידי בורר. כן נקבע כי פסק הבורר יהיה מנומק, אך לא יהיה כפוף מבחינת תוכנו להוראות המשפט המהותי, ואף לא יהיה כפוף לסדרי הדין ולדיני הראיות.

בחלוף הזמן התברר כי המיזם המשותף אינו עולה יפה, ובעקבות מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, מונתה בוררת בהתאם למוסכם בחוזה. משניתן הפסק, הגיש המבקש בקשה לביטולו לבית-המשפט המחוזי, הנסמכת, בעיקרו של דבר, על שתי עילות: האחת, כי הפסק ניתן לאחר חלוף התקופה הקבועה בחוק לנתינתו, והשניה, כי נימוקיו לוקים בחסר.

בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו קיבל את הטענה בדבר האיחור במתן פסק הבוררות, אך קבע כי לא היה בכך כדי לגרום למבקש לעיוות-דין, ומכאן שאין בכך כדי להוביל לביטולו של הפסק. באשר להנמקה, נקבע כי אף שהדעת איננה נוחה מאופי הנימוקים, לא ניתן לקבוע כי לא עמד הוא בתנאי המינימום הנדרשים מפסק-בוררות מנומק. משכך, דחה הוא את בקשת הביטול.

על פסק-דין זה הוגשה הבקשה שלפניי. בגידרה של הבקשה חוזר המבקש על טענותיו בבית-המשפט המחוזי, ובכללן, כי האיחור במתן הפסק והנמקתו החסרה, מקימים עילות לביטולו. כן טוען הוא כי פסק הבוררות מקומם מבחינת תוכנו, וכי נגרם לו בעטיו עיוות-דין.

דינה של הבקשה להידחות.

הליך הבוררות נבדל מן ההליך השיפוטי, בכך שעקרון סופיות הדיון חל בו ביתר שאת, ומושם בו הדגש על בירור המחלוקת ביעילות. בכך באה לידי ביטוי שאיפתם של הצדדים לסיים את ההתדיינות ביניהם במהרה, תוך שמודעים הם לעובדה כי בכך נשללת מהם זכות הערעור המהותית המוקנית לבעלי-דין בהליך שיפוטי רגיל. בקשה לביטולו של פסק-בוררות איננה, איפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק-בורר עשוי איפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על-ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור. ראו למשל: ע"א 594/80 אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 543; ר' אוטולנגי " בוררות, דין ונוהל" (מהדורה שלישית, תשנ"א1991-), 425;

מכאן, שטענות המבקש בדבר אי סבירותו של פסק-הבוררות לגופן, אינן יכולות להתקבל.

אף הטענה בדבר היעדר הנמקה אינה יכולה לעמוד. עיון בפסק-הבוררות מלמד כי כולל הוא הנמקה של תוצאת הפסק, אלא שהמבקש איננו מסכים עם תוכנה. אכן, לו הייתה עומדת לרשות המבקש זכות ערעור, היה מקום לבחון נימוקים אלה לגופם, ולעמוד על טיבם המשפטי. אולם משניתן הפסק במסגרת הליך בוררות, וממילא נשללה זכות הערעור, שוב אין מקום לבטל את הפסק מטעם זה - אף לו התברר כי יש בו ממש.

לבסוף, האיחור במתן הפסק, אף הוא איננו מהווה עילה המצדיקה את ביטולו, שכן בידי המבקש לא עלה להראות כי נגרם בגינו עיוות-דין.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.